"מה עושים? קוראים תהילים" אומר שריד בציניות, "היום ההבדל בין החינוך הממלכתי דתי לבין החינוך התורני העצמאי כמעט ולא קיים. צריך היום זכוכית מגדלת כדי להבחין בהבדל. זו הטרגדיה של הציונות הדתית. אני מאחל להורים החברים ב'פורום לכתחילה' הצלחה ,אבל זה קרב מאסף. הם התעוררו מאוחר, זה כבר מתגלגל כמה שנים ואין שום סיכוי שמשרד החינוך של היום יבוא להושיע אותם. לצערי זה תהליך שאין ממנו חזרה. פעם בחינוך הממלכתי דתי היו לומדים ביחד ילדים וילדות,היום הרי כבר בגיל 4 הילדות הופכות פתייניות, וצריך להזהר מפניהן. משרד החינוך מתנהל היום אך ורק על פי שיקולים פוליטים, והשיקולים החינוכיים ואפילו הציוניים הם ממנו והלאה. הם לא מעניינים אותו בכלל".
לקהילת ההורים יש תפקיד חשוב בעיצוב הזהות של בית הספר ואם היא השתנתה בית הספר צריך לקיים הצבעה ולבדוק מה עמדת ההורים. מצד שני, תפקידו של משרד החינוך לא לאפשר השתלטות של קומץ הורים בלי קשר לעמדות שלהם".
עניין התקנונים המחמירים בנושאי הצניעות הקפיץ את ח"כ ניצן הורוביץ ממר"צ שכתב מכתב זועם לשר החינוך גדעון סער. "כללי הצניעות הללו משפילים בנות ואין להם מקום בחברה חופשית ובמערכת החינוך של מדינת ישראל" הוא אמר ל-mako בסוף השבוע, "משרד החינוך נותן לזה יד כי זה עולה בקנה אחד עם הפוליטיקה של הממשלה הזאת ועם הגישה של שר החינוך".
גילה פילקשטיין, חברת כנסת מטעם המפד"ל לשעבר, ואשת חינוך (ניהלה את בית הספר צייטלין), מתקשה להבין את הבעיה: "הנכדים שלי פתחו השבוע שנת הלימודים במערכת החינוך הממלכתי דתי ואני רואה שם פריחה רבתי. אני מאושרת מרמת הלימודים והרמה החינוכית שהם מקבלים שם. אני אוהבת שגדלים בתוך עם ישראל ולא בתוך סנוביאדה. בתי ספר המדוברים בכתבה קשורים ישירות לגרעינים תורניים, ולקהילות שונות שרוצות אווירה מסויימת בבתי הספר שלהם. בבתי הספר שהנכדים שלי לומדים אין את התופעות האלה שמתוארות בכתבה. זה נשמע לי תיאוריים מגמתיים. בתי ספר משתנים בהתאם לאנשים שעוברים לגור מסביבו ומבקשים שהוא יהיה בעל אופי כזה או אחר. בית ספר מוריה בתל אביב למשל אכן השתנה. הילדים שלי למדו שם, ועכשיו זה בית ספר שונה לחלוטין אבל הקהילה שגרה סביב מוריה רוצה שככה הוא יהיה, אז הולכים על פי הקהילה. יש בתי הספר בכל הסגנונות וכל הורה בוחר מה שטוב לילדיו. אם זה לא היה מתאים להם הם היו עוברים למקום אחר".
תגובות