אצל בני הנוער הישראלים בבורגס הכל כרגיל

אפילו המאבטחים כאן רק כדי לשמור מפני הצעירים הישראלים

הסימן היחידי לכך שרק לפני יומיים נרצחו על אדמת בורגס חמישה ישראלים בפיגוע רצחני, הם השומרים שהוצבו בבתי המלון האהובים על הישראלים, כדוגמת מלון הקוליסאום שבמכרזה של עיירת החוף סאני ביץ', שמושכת בכל קיץ עשרות אלפי ישראלים אליה. העיירה - שמזכירה את אילת והומה בצעירים מכל העולם - היא גן עדן עבור התיכוניסיטים הישראלים, שממלאים בעונה הזאת את העיר. אלא מאוחר יותר, התגלה שהשומרים, בכניסה למלונות, לא ניצבים כאן כדי להגן על הישראלים, אלא להגן דווקא מפני הצעירים שבהם.

קשה מאד למצוא כאן כל זכר לאירוע הזה, בתי המלון והברים מלאים בישראלים שבאו לכאן לחגוג. ביומיים הראשונים עוד היה ניתן מדי פעם להבחין בחבורת ישראלים צעירים מתכנסים סביב אייפד כדי להסתכל על תמונות מהאירוע בפייסבוק, או צופים בכתבות שהתפרסמו בטלוויזיה. והמטרה, כך מסתבר, היא לאו דווקא ללמוד על גודל האסון, אלא לחפש את עצמם בצילומים.

"עושים פה טרור לישראל"

יותר מכל, הדבר שהכי מטריד את התיכוניסטים כאן, הם הכרטיסים למסיבות שמכרו להם יחצ"נים מקומיים, והם רוצים לנצל את העובדה שהם במחיצת עיתונאים כדי לפרסם את העוולה באמצעי התקשורת. לא פלא שהמקומיים מבולבלים. מצד אחד הכותרות בכלי התקשורת מדברות על אסון בסדר גודל לאומי, מצד שני הנערים האלה חוגגים בבתי המלון, מרעישים כאילו לא קרה כלום.

"ביום של הפיגוע ישבנו בלובי עם גיטרה ושרנו את התקווה כדי להעלות את המורל" | צילום: לירון שמם

בתי המלון כאן מצולקים היטב מהנוער הישראלי, יעידו על כך מחירוני הנזקים שמחכים לאורחים בשפה העברית בכל אחד מהחדרים: שטיח שרוף, למשל, יעלה לוונדליסטים הצעירים בין 300 ל-500 לבה (מטבע מקומי), עישון נרגילה בחדר: 50 לבה ליום, שולחן שבור: 150 לבה, מראה 80 וכן הלאה, כולל מגבות וסדינים.

בוא'נה עושים פה טרור לישראלים", זועמים בני הנוער בלובי המלון, "לא נותנים לנו לעשות כלום, אסור לדרוך על הדשא, אסור להרעיש, אסור לזרוק סיגריה על הרצפה, אסור להשתין בחוץ", הם זועמים ומשוכנעים בצדקתם, "גם על כל דבר נותנים פה קנס, נתנו 400 שקל קנס לבן אדם שעשה רעש. מישהו אחר שמע מוסיקה חזק אז שברו לו את הרמקול. אין, טרור".

"שום דבר לא ישבור את עם ישראל"

האלכוהול כאן ניתן בזול ובכל גיל. ארכיון | צילום: חדשות 2

"אם היו רוצים להרוג אותנו היו הורגים כבר" אומר נער בשם גוון, "אנחנו עם חזק, שום דבר לא ישבור אותנו. ביום של הפיגוע ישבנו בלובי עם גיטרה ושרנו את התקווה כדי להעלות את המורל. אחרי שעה ניפחנו חזה וראש זקוף ויצאנו החוצה. אבל עם כל הצער שבדבר, אנחנו בבורגס, לא היה כזה נעים לצאת, אבל לא התבלטנו, לא דיברנו הרבה עברית וכל הזמן זכרנו שהיה פיגוע היום. אבל יצאנו ונהננו".

"אין מה לעשות, בכל העולם שונאים אותנו", אומר שחר, "זה טיול לפני צבא, לא נעשה אותו שוב.מתגייסים רק פעם אחת. שום דבר לא ישבור את עם ישראל. עם ישראל הוא עם חזק. הדבר הזה חיזק אצלי את העובדה שאני הולך לקרבי, עכשיו אני מרגיש יותר מורעל". והחבר שלו מסכם, "גם לא יחזירו לנו את הכסף".

אחרי שני לילות בעיר הזאת, ברור לגמרי מה הנוער הישראלי מוצא בה. האלכוהול כאן זול ובבתי המלון אפילו כלול ב"הכל כלול" וניתן לכל אחד ובכל גיל. העיירה כולה מלאה במועדונים ובאווירת סקס מתפרצת. חשפניות כאן לא מסתתרות מאחורי דלתות מועדון, אלא מוצעות לרווחה בכניסה לברים, שפתוחים לכולם – הגיל חסר משמעות כאן בבורגס.

ארוחת שישי בבית חב"ד. מדברים על הפיגוע, אבל כמה שפחות | צילום: לירון שמם

אבל בין מסיבה לעוד כוס בירה, ביום שישי בערב, כבכל יום שישי כאן בעיר, התיכוניסטים שמים את כל הבילויים האלה לרגע בצד, לובשים סוף סוף חולצה, ומתכנסים לסעודת שישי בבית חב"ד בעיר. ספק אם בשביל הארוחה בחינם, ספק אם באמת כדי לכבד את מה שגדלו עליו בבית אימא. גם אתמול, שלושה ימים אחרי הפיגוע הרצחני, בית חב"ד מתמלא עד אפס מקום. מדברים כאן עוד על הפיגוע, אבל משתדלים לעשות את זה כמה שפחות. בחוץ ישנם  שוטרים המאבטחים את הארוחה, "לא משהו חריג", הם מספרים לנו.

הערב יורד, ואיתו מתפוגגת סופית דרמת הפיגוע, לפחות עד הבוקר, בו קבוצת הישראלים שחגגו השבוע בבורגס ייסעו לשדה התעופה ויפנו את מקומם לגל חדש של ישראלים, וחוזר חלילה.