"קשה לנו להשיג שיתוף פעולה מצד כל האחיות"

"זה קורע לב לצאת ולהשאיר אחות אחת במחלקה שיש בה 22 ילדים" | צילום: חדשות 2 ביום התשיעי לשביתת האחיות, נרשמה עליית מדרגה במאבק, כשבכל רחבי הארץ אחים ואחיות נטשו את המחלקות למשך ארבע שעות. במקביל, הטיפולים והניתוחים נדחו, למעט טיפולים מצילי חיים בלבד.

בבית החולים "איכילוב" בתל אביב נרשמה דריכות רבה לקראת שעת השין שנקבעה לתשע בבוקר והאחים והאחיות שהגיעו לעבודה בשבע בבוקר התקשו מאוד לנטוש את המחלקות שלהם לטובת החרפת השביתה. "זה קורע לב לצאת ולהשאיר אחות אחת במחלקה שיש בה 22 ילדים שאנחנו יודעים שזה ילדים קשים אחרי ניתוחים, אחרי מורכבות של טיפול", אמרה תמי זמיר, מנהלת הסיעוד בבית החולים דנה לילדים, "בדרך כלל רק בשביל לעשות איזשהו טיפול לילד צריך שתי אחיות, אחת לתמוך בו ולהחזיק אותו ואחת לעשות את הטיפול. להשאיר אחות אחת שתמודד עם המשפחות, עם החולים, ועם כל המסביב זה קורע לב וקשה. אבל אין לנו ברירה ואנחנו נחושות וחושבות שהמאבק שלנו צודק ולכן נמשיך".

כעשרים דקות לפני השביתה התקבצו בחלל הכניסה לחדר המיון כל בכירי בית החולים בכדי לקחת החלטה בלתי אפשרית איזה מחלקות אפשר להשבית, איזה ניתוחים יכולים להידחות ואילו פרוצדורות יאלצו להמתין לסיום השביתה.

בינתיים ב', אח במיון שביקש להשאר בעילום שם, בדיוק מסיים משמרת לילה של 12 שעות, ומתיישב לנשום אוויר לפני שהוא עולה על ההסעה הביתה. "אני עובד חמישה ימים בשבוע במשמרות של 12 שעות ומשתדל לקחת משמרות לילה שבתות או חגים", הוא אומר לנו, "זאת הדרך היחידה שלי להרוויח יותר. גם אשתי אחות, ואני מצליח לכל היותר להכניס פחות מ-10,000 שקלים בחודש, אשתי כמובן מרוויחה פחות. יש לנו שלושה ילדים, שגם ירצו ללמוד יום אחד, צריך לחסוך להם כסף ואנחנו פשוט לא מצליחים. ומה עם כל ההשכלה שלי? למדתי במשך שש שנים ומי שילם לי על זה? הכל מכיסי כמובן. אנחנו אוהבים את העבודה שלנו, אבל רוצים לתת יחס טוב יותר לחולים, להסביר להם מה קורה ואיזה טיפול הם מקבלים, להקשיב להם, לא להתייחס אליהם במשך שלוש דקות, בלחץ, כי חולים אחרים ממתינים לנו".

"לא הפסקנו טיפול באמצע רק בגלל שהגיעה השעה תשע בבוקר"

בתשע בבוקר הנטישה החלה, טיפין טיפין החלו לזרום אחים ואחיות למקום הכינוס בקומה מינוס 2. "מה לעשות, אחיות שנמצאות באמצע טיפול, לא יכולות להפסיק באמצע רק בגלל שתשע בבוקר. למי בכלל יש זמן להסתכל על השעון", אומר שאול זכאי יו"ר ועד האחים והאחיות. כעבור עשרים דקות האולם התמלא ואו אז זכאי עלה אל הבמה ופתח את דבריו בהתייחסות אל משרד האוצר: "חבר'ה המשא ומתן היה אחיזת עיניים ועזות מצח של האוצר, שהסכימו רק לתת לנו דמי חנוכה של 420 שקלים בפריסה לארבע שנים"  הוא נואם וקהל האחים והאחיות מגיב בצחוק גדול. "הם אמרו שזה הרבה ומכובד, ואמרו לנו - קחו את זה או כלום

"הם רצו לתת תוספות הזויות שאף אחד לא יראה אותם בתלוש שלו. אז אנחנו באנו עם הקטע הכי חשוב - יש פה הרבה אחיות אחראיות בחדר הזה ומי כמוכן יודע שאי אפשר להשיג היום אחיות טובות כמו פעם, אנשים לא באים למקצוע שלנו בשכר הזה. יש לנו חובה מוסרית לתת טיפול טוב לחולים וכדי לעשות את זה אנחנו חייבים לדאוג שאנשים טובים יבואו למערכת. כל האיגוד ברפואת הציבור ומי דואג לחולים? רק אנחנו! בפברואר האחרון הוסיפו מיטות וכח עזר, שאני לא מזלזל במה שהם עושים, אבל מי שנותן טיפול מקצועי לחולים זה רק אחיות. לא כוח עזר. ומה עיזרו מיטות, אם אין מספיק אחיות?"

אחת המשימות הכי קשות של זכאי בימים האלה, זה להשיג שיתוף פעולה מצד האחיות, לא עניין של מה בכך. יש אחיות שתלויות מאוד בשכר שלהן ומתקשות לוותר על פרנסה, אחרות לא מצליחות להשאיר את החולים לבדם, עניין המנוגד למהות כל העבודה שלהם. "אני עובר בין המחלקות ורואה אחיות מתחבאות" זכאי ממשיך לנאום, "מי שרוצה לשבור שביתה, אני לא רץ נגדו. אנחנו לא מפריעים אחד לשני, אבל אנחנו צריכים להתגייס. אנחנו צריכים להרים את המקצוע שלנו ורק אנחנו יכולים להרים אותו".

ותק של 30 שנה ותלוש של 7,000 שקלים

בשלב הבא זכאי מתייחס לתלושים שהוצגו על ידי משרד האוצר המעידים על משכורות גבוהות יחסית. מירי מור, אחות ותיקה האחראית על מרפאות ילדים מנופפת בתלוש השכר האחרון שלה בגאווה מפוקפקת. "הנה , הבסיס שלי זה 3,400 שקל", היא אומרת, "עם השעות הנוספות אני מגיע לברוטו של כמעט 7,000 שקלים לחודש. אני עובדת 80 אחוז משרה, אבל יש לי ותק של 30 שנה בעבודה הזאת. עד לפני שלוש שנים הייתי אחות במיון, אבל הגעתי למצב כל כך שחוק ועייף ובלי כוחות להמשיך, אז עשיתי שיקול ועברתי למרפאות, זו עבדוה פחות פיזית, אבל גם פחות עושה לי את זה מהעבדוה במיון, אבל אין ברירה. לא יכולתי להמשיך ככה יותר"

"האחיות הצעירות נוטשות, צריך למשוך עוד אנשים למקצוע" | צילום: חדשות 2 אם ככה, נשאלת השאלה מה יותר חשוב למוחים, העלה בשכר או הגדלת תקנים שיאפשרו להם לתת יחס טוב יותר לחולים" אחד לא צריך לבוא בעדיפות על השני", אומרת זמיר, "זה קשור אחד בשני. אם אני רוצה להביא אחיות למחלקות שלי או בכלל, יש מחסור בארץ ברמה קשה מאוד. יש תקנים ריקים, כי אין אחיות, האחיות הצעירות נוטשות ואנחנו צריכים לעשות צעדים שיביאו עוד אנשים למקצוע ואחד מהם זה העלאת שכר".

האוצר: שכר ממוצע של 15 אלף שקלים בחודש

אמש התפוצץ המשא ומתן בין הסתדרות האחיות לנציגי האוצר בטענה שהמשרד "לא לוקח אותן ברצינות". לדברי האחיות, נשלחו לדיונים נציגים בדרגים זוטרים ולא הופיעו בעלי התפקידים החשובים והמשפיעים שניהלו את המשא ומתן בימים הקודמים כמו הממונה על השכר באוצר וסגן ראש אגף התקציבים במשרד האוצר. "האחיות קורסות תחת הנטל, חולים נמצאים בסכנת חיים ובאוצר החליטו למרוח את הזמן", הוסיפה כהן.

לטענת האוצר, שביתת האחיות כלל אינה מוצדקת כיוון שהיא מהווה הפרה חמורה של הסכם שכר קיבוצי שהיה אמור להבטיח שלא ישבתו עד לסוף 2012. "למרות הפרה חמורה של הסכם זה, בחר משרד האוצר בדרך ההידברות עם הסתדרות האחיות בכדי למצות את כל האפשרויות", נכתב בהודעה של המשרד.

גורמים באוצר הציעו לאחיות להעלות את שכר הבסיס שלהן, אולם לא ב-20% כפי שהן דורשות. בנוסף, וכדי לדחות את הטענות לפיהן הן מרוויחות בין 5,000 ל-7,000 ₪ בחודש, הציגו באוצר תלושי משכורת של אחיות המציגים שכר חודשי של בין 15 ל-24 אלף שקלים בחודש, כאשר תלוש משכורת של אחת מהן אף הגיע ל-28 אלף שקלים.

בהסתדרות האחיות שללו מכל וכל את טענות האוצר שהגדירו "מופרכות" וטענו שהובטח להעניק להן תוספת שכר "מעליבה" בסך של 50 שקלים בחודש בלבד. מתווה אחר כלל את העלאת שכרן ב-4% במשך ארבע שנים - בקצב של אחוז אחד לכל שנה.