"הבטיחו שיידאגו לכל אחד מאיתנו". קראווילות של מפוני גוש קטיף | תמונת AVI:
חדשות1 ערוץ 2
"אני מוכנה להקריב את עצמי, להכניס לפה שני גלונים של בנזין, כדי שייתנו את הדין לחמשת הילדים שלי ולא יפקירו אותנו", כך אומרת היום ל-mako סמדר בן חיון, אחת ממפונות גוש קטיף שקיבלה בשבועות האחרונים צו פינוי מהמגורים הזמניים שקיבלה ביישוב ניצן, ופורצת בבכי.
שבע שנים וחצי לאחר ההתנתקות, דיווח הבוקר כתב "מעריב", עמיחי אתאלי, כי 165 ממשפחות מפוני גוש קטיף קיבלו בשבועות האחרונים צווי פינוי מהקרווילות שניתנו להן על-ידי המדינה. המגורים בקראווילות הוגדרו אז כזמניות, אולם רבים מהמפונים מספרים כי אין להם מגורים חלופיים לעבור אליהם. לאחר ההתנתקות קיבלו בעלי הדירות שפונו מבתיהם סכומי פיצויים שיועדו לשם בניית בית חדש בשטח המיועד לכך באשקלון. אולם מתוך 500 מפונים שיושבו בניצן, עברו בנתיים רק 200 מתוכם למגורי קבע. חלקם אינם זכאים לשטח, בעוד אחרים איבדו את כספי הפיצויים שקיבלו בהשקעות כושלות או השתמשו בכסף על הוצאותיהם השוטפות ונותרו ללא סכום מספיק כדי לבנות את ביתם החדש.
"לאן נעלמו ההבטחות לשקם כל מפונה?"
בן חיון, גרושה ואם לחמישה ילדים, היא אחת מתוך כ-40 משפחות שהתגוררו בגוש קטיף בשכירות ולכן אינן זכאיות לשטח חלופי. "יש לי שתי תאומות שלומדות בחינוך המיוחד, יש לי חובות לבתי ספר של הילדים, חובות להוצאה לפועל. אני סוהרת לשעבר ועשיתי צבא. אני לא מוכנה להיתלש מהחברה שלי. מבחינתי זה כמו שישימו לי כדור בראש כי גם הבדידות הורגת", היא אומרת.
"אני לא מוכנה להיתלש מהחברה שלי. מבחינתי זה כמו שישימו לי כדור בראש" | צילום:
חדשות 2
גם שלמה בובליל, אב לחמישה ונכה ברגליו, קיבל בחודש שעבר את צוו הפינוי. "בניסנית שילמנו רק אלף שקל שכר דירה ועמדנו לקנות את הבית שגרנו בו במחיר זול, אבל אז הגיע המדינה והציע סכום גבוה הרבה יותר. הביאו אותנו לפה והכל השתבש", הוא מספר, "הבטיחו לנו הבטחות שהכל יסתדר, שידאגו לכל אחד ואחד, אבל אנשים התגרשו, אנשים השתגעו ואחרים איבדו את הכסף שלהם. עכשיו אנחנו מבקשים לפחות דיור ציבורי, הדבר הבסיסי ביותר. יש לי שני ילדים קטנים שגרים בבית. לאן נלך?"
"רוב האנשים שקיבלו את הצו אינם זכאים לשטח בנייה או שלא יכולים לממש את הזכאות כי איבדו את הכסף", אומר אביאל אליעז, יו"ר קהילת היישוב ניסנית שפונה. "לא מקצים להם דירה. שולחים אותם לדיור הציבורי ששם יש תור. איפה ההבטחה לשקם כל מפונה? איפה הסיסמאות שחזרו עליהן שוב ושוב ולא מיושמות בשטח?"
לטענת אליעז עד היום ישנן משפחות שממתינות שמדינת ישראל תכין עבורן את הקרקע. "חלקם כי אין תשתיות ביישובי הקבע. מנהלת תנופה יודעים בדיוק מה מצבה של כל משפחה ובמקום לבוא ולנסות לעזור להם ולשקם אותם נותנים להם מכתבי פינוי. אפילו גייסנו כספים כדי להעתיק את הקרווילות של מפשחות שאין להן כסף לבנות בית חדש לשטח המיועד, אבל המדינה אינה מוכנה להוסיף את סכומי הכסף המעטים שנותרו", הוא אומר.
"התגוררו מעל שבע שנים ללא שכירות"
בעוד המפונים המתגוררים בקראווילות בישוב ניצן טוענים כי ההבטחות שהבטיחה להן המדינה אינן ממומשות ומסבירים שאין להם לאן ללכת, במנהלת "תנופה", האמונה על הטיפול בתושבים המפונים, טוענים כי תלונות התושבים אינן מוצדקות, בלשון המעטה. במנהלת מסבירים כי למעלה מ-80 אחוזים מתוך הזכאים לקבלת קרקע כבר בנו או בונים בימים אלה את מגורי הקבע שלהם ומדגישים כי הדבר אכן היה אפשרי במסגרת דמי הפיצויים שקיבלו המפונים. מעבר לכך, מדגישים שם כי במשך שבע וחצי שנים התגוררו המפונים ביישוב ניצן בחינם ולא שילמו שכר דירה וטוענים כי הגיע הזמן שאותם מפונים יחזרו לעמוד על הרגלים בכוחות עצמם.
במנהלת מודים כי התנהלות המדינה בנושא הייתה איטית. עם זאת, מציינים כי בשנתיים האחרונות כל מי שלקח אחריות ועשה מאמץ כבר עבר לבית משלו. בעוד כחצי שנה עתידה המנהלת להסגר.
במנהלת טוענים עוד שהמשפחות לא קיבלו צוי פינוי, אלא מכתב המבקש מהם לגשת לעמיגור ולהסדיר את המשך המגורים בקראווילה בלבד. "כל המשפחות שבונות את ביתן ימשיכו להיות פטורות מתשלום עבור המגורים בקראווילות. יש 50 משפחות שהמדינה אפשרה להן – לפנים משורת הדין - לקבל מגרש ולהתגורר באתר הקראווילות זה כשמונה שנים, ללא תשלום וזאת למרות שהן אינן מוגדרות כזכאיות לפיצוי ולא היה להן בית בגוש קטיף. משפחות אלו נדרשות עתה להסדיר את תשלום שכר הדירה והמשך מגוריהן מול חברת עמיגור המנהלת את אתר הקראווילות", אומרים שם ומדגישים כנגד הטענות, "איננו מפקירים איש ויועצי מנהלת תנופה ימשיכו ללוות את המשפחות. המגרשים פותחו על ידי המדינה כבר לפני שש שנים והן ממתינים למתיישבים שיבנו עליהם את ביתן".
= תגובה ללא תוכן
= תגובה עם תוכן
