מרדכי כהן היום. תצלום: דודו גרינשפן
ב-12 בינואר 2004 סערה המדינה. מרדכי כהן, תושב באר שבע, אז בן 55, אסיר משוקם, הגיע לישיבת מועצת העיר באר שבע כשהוא אוחז בידיו פח דלק וקופסת גפרורים. תקופה ארוכה ביקש לקבל עבודה כדי להשתקם ולצאת ממעגל הפשע והעוני, אך הרשויות טרטרו אותו מפקיד אחד לשני. בעיצומה של הישיבה זעק לעזרה, שפך על עצמו את המיכל ותוך דקות ספורות גופו בער כלפיד. הנוכחים בישיבה מיהרו לכבות אותו באמצעות דליי מים ומטפים, אך הנזק כבר נגרם. כהן הובהל לבית החולים 'סורוקה' במצב קשה מאוד.
שמונה שנים אחרי המעשה המזעזע, כהן יושב בביתו ברחוב אברהם אבינו בבאר שבע כשהוא נמצא בדיוק באותה נקודה בה היה אז של מצוקה כלכלית קשה. "שום דבר לא השתנה. אני מקבל קצבה מביטוח לאומי ומימון של תרופות בסיוע של עיריית באר שבע, אבל המצב הכלכלי שלי על הפנים", הוא אומר היום, "עשיתי את המעשה כמחאה על כך שהרשויות לא עזרו לי למצוא עבודה. הייתי אסיר שנים רבות, ואחרי השחרור רציתי לצאת מהפשע והעוני וביקשתי בסך הכול לעבוד. לא משנה במה, העיקר להשתקם, אף אחד לא הושיט לי יד לעזרה. כולם דחו אותי, זרקו אותי מכל המדרגות ואז עלה לי הרעיון להצית את עצמי כדי לזעזע את הנהגת המדינה האטומה".
לכהן, המכונה גם 'חמימו' פתרון ראדיקלי למצב. "אנשים שרוצים להתאבד עקב קשיים כלכליים צריכים לפעול על פי שיטת הג'יהאד החברתי- כלומר לקחת רימוני יד או חגורות נפץ ולהתאבד. אין דרך אחרת לשנות את המצב. רק ג'יהאד חברתי ישנה את סדרי העדיפויות של ממשלת ישראל. התאבדויות כאלה יזעזעו את כל המדינה ותראה שהשינוי המיוחל בטוח יגיע. אין ברירה אחרת. הובילו אותנו לתהום. לאנשים אין מה להפסיד".
מה זה עושה לך לראות את כל המקרים האחרונים?
"קשה לי מאד עם זה, הזכרונות עולים ואני מבין שבעצם שום דבר לא השתנה. אני לא בוכה על חלב שנשפך אבל היום אני קרוב מאוד לעשות סיבוב נוסף. מה זה אומר? לקחת רימון ולהתאבד. זה הפתרון. אין דרך אחרת", אומר כהן.
= תגובה ללא תוכן
= תגובה עם תוכן
