דנה בביתה בנתניה (צילום: תומר ושחר צלמים)
"אני יודעת שזה לא בסדר שלא שילמנו, אבל מה אפשר לעשות? אין כסף", דנה בביתה | צילום: תומר ושחר צלמים
דנה, בעלה ושמונת ילדיה צפויים למצוא את עצמם בקרוב מחוץ לבית. הם גרים בבית השייך לעמידר בנתניה, ובשל חוב שנצבר במשך שנים והגיע ל-38 אלף שקלים, הוצא נגדם לאחרונה צו פינוי.

המציאות היומיומית בביתם אינה קלה לעיכול – משפחה של עשר נפשות אשר מתגוררת בדירת שני חדרים שגודלה 50 מ"ר בלבד. בני המשפחה ישנים על הרצפה, מעבירים ימים רבים ללא חשמל, ללא גז ואפילו לחגוג בר מצווה לילד בן ה-13 אין כסף, "אני לא יודעת מה לעשות", מספרת דנה, "אני אפילו לא מדברת על לחגוג באולם. חשבתי לפחות לעשות לו עליה לתורה בבית הכנסת, אבל מה עם כסף לקצת כיבוד? מה עם איזה בגד יפה לילד? אחרי הכל זה בר מצווה, ואין לי כלום – אין לי כסף לחגוג לו כמו שכל החברים שלו חוגגים", היא אומרת בעצב

"בשנים הראשונות הצלחתי לעמוד בתשלום החודשי שלי לעמידר, בסך הכל מדובר ב- 300 שקלים בחודש, שאפשר לעמוד בזה", אומרת דנה, "אבל אז פיטרו את בעלי מהעבודה והיום הוא חולה ובקושי יכול לעבוד ואני גם לא עובדת, אז נוצר מצב שלא יכולתי לעמוד בתשלום הזה. אני יודעת שזה לא בסדר שלא שילמנו, אבל מה אפשר לעשות? אין כסף".

דנה ומשפחתה יפונו מביתם (צילום: תומר ושחר צלמים)
עשר נפשות על 50 מ"ר בלבד. ילדיה של דנה ישנים על הרצפה | צילום: תומר ושחר צלמים
החשמל בבית המשפחה עובד לפי שיטת ה"טוקמן" שמוכרת לרובנו ממכשירי הסלולאר. "כל כמה זמן אני הולכת לקיוסקים או לבתי הקפה עם מספר החוזה של הדירה והם ממלאים לי סכום כסף מוגבל, שנועד לשימוש בחשמל בבית. כשנגמר הטוקמן, החשמל נכבה. היו כבר כמה פעמים שנשארנו יומיים-שלושה בלי חשמל. הדלקנו נרות כי לא הייתה ברירה".

סיפורה הקשה של דנה הגיע לטיפולה של עמותת "יד ביד", עמותה שמפעילה עשרה "בתים חמים" לטובת כ- 2900 ילדים בגילאי 3-7 ברחבי הארץ.  שניים מילדיה של דנה, בנה בן ה-6 ובתה בת ה-9 הפכו לדיירים קבועים בבית החם בנתניה. "הילדים שמחים להיות שם", אומרת דנה, "אני רגועה, במקום שהם יסתובבו ברחוב, הם משחקים, אוכלים ומכינים שיעורי בית".  

"מנסים להגשים לילדים את כל החלומות"

שלי חושן, עמותת יד ביד (צילום: לירון אלמוג) (צילום: לירון אלמוג)
חושן והילדים. "עבור הילדים הבית החם משמש כבית הראשון והמרכזי" | צילום: לירון אלמוג
העמותה הוקמה לפני כ-30 שנה על ידי שלי חושן, ניצולת שואה בת 83 מתל אביב מתקציב של 400 שקלים בלבד. "כילדה עברתי בשואה ימים ולילות רבים של רעב", מספרת חושן, "כשהגעתי לארץ ראיתי מקרים לא מעטים של ילדים שחיפשו אוכל בפחי זבל והחלטתי להקים עמותה שתדאג שהילדים בארץ לא יהיו רעבים". תקציב העמותה השנה עומד על 3 מיליון שקלים, אך לדבריה של חושן הוא לא מספיק, "אנחנו רוצים לפתוח עוד בתים חמים ואין לנו תקציבים. הממשלה יודעת לתת לי פרסים ותעודות הוקרה, אבל הפרסים לא עוזר לי להאכיל את הילדים. היום יש יותר ילדים נזקקים וחבל מאוד שאני לא יכולה לתת להם מענה".

לעשרת הבתים החמים של העמותה שפזורים ביבנה, הוד השרון, הרצליה, חולון, נתניה ותל אביב מגיעים הילדים בהסעות מאורגנות בתום יום הלימודים ונשארים בהם עד לשעות הערב המאוחרות. את פניהם מקבלות גננת וסייעת שדואגות לילדים לארוחת צהריים חמה, סיוע בשיעורי הבית ופעילויות העשרה ופנאי עם שאר הילדים במקום. "אנחנו מנסים להגשים לילדים את כל החלומות שלהם", היא מספרת.

מרבית המקרים שמגיעים לטיפול בבית החם, מופנים על ידי רשויות הרווחה, אך עם התרחבות מעגל העוני, המשפחות מתדפקות בעצמן על דלתות העמותה ומבקשות את עזרתה ללא כל תיווך של גורם חיצוני. מרבית המשפחות מגיעות מרקע סוציו-אקונומי נמוך, מפורקות, ללא דמות יציבה של אבא או אמא. "הילדים לא רוצים לחזור הביתה", אומרת חושן, "עבור הילדים הבית החם משמש כבית הראשון והמרכזי".

שלב איסוף הילדים מהבית החם, הוא שלב רגיש מאוד עבור הגננות. "לפעמים ההורים פשוט לא מגיעים", אומרת חושן בעצב. כל הורה מחויב לתת את פרטיו המלאים, במיוחד לצורך מקרים כאלה, אך לעיתים הם פשוט נעלמים, "לפעמים הגננות מחכות להם עד שעות מאוד מאוחרות או פשוט נאלצות לקחת את הילד אליהן הביתה עד לטיפול של גורמי הרווחה".

לתרומות לעמותת "יד ביד": 03-6203141

לסיוע לדנה ומשפחתה: 054-5337409