בן צבי. בסופו של דבר נשאר עם רוב העובדים
לפני זמן קצר תם הדיון בבית המשפט המחוזי בתל-אביב בדבר עתידו של עיתון "מעריב" ושל עובדיו. ב"גלובס" פורסם כי השופטת, ורדה אלשיך, אישרה את העסקה, לפיה עיקר נכסי העיתון יימכרו למו"ל "מקור ראשון" שלמה בן-צבי, ואילו בית הדפוס יימכר ליזם הנדל"ן עמוס מימון.
קבוצת מימון תשלם 65 מיליון שקל תמורת בית הדפוס, וקבוצת בן-צבי תשלם עד 80 מיליון שקל בעבור פעילות העיתון, המגזינים ואתר האינטרנט וכן עבור רכישת חובות החייבים של "מעריב". הסכום הכולל של העסקה הוא 145 מיליון שקל. מבנה העסקה של בן-צבי מבוסס על תשלום שייפרש בתשלומים, וחלק עיקרי בו יבוסס על עמידה בהבטחה לגביית חובות "מעריב".
העסקה אושרה בכפוף להסכם הקיבוצי ההיסטורי שנחתם הלילה בין בן-צבי לבין ועד העובדים לאחר דיונים ממושכים. העובדים גם קיבלו התחייבויות מבן-צבי לקליטת עוד עובדים.
על פי ההסכם בין העובדים לבן צבי, הוא יתחייב להעסיק כמות גדולה יותר של עובדים ממחלקת הנהלה והתוכן. בן צבי התחייב לקלוט 450 עד 500 עובדים, 350 מהם עיתונאים ועובדי מינהלה, כמה עשרות עובדי הובלה ו-70 עד 110 עובדי דפוס - לתקופה מינימלית של 18 חודשים. 900 העובדים של חברת ההפצה אמורים למכור את שירותיהם לעיתון בתקופה זו. "מ-300 עובדים שיישארו בוודאות הגענו ל-1420", אמר שלמה נס הנאמן, "אחד הדברים החשובים במו"מ היו העובדים".
"זה לא ממש הקלה", אמר חגי מטר, מוועד עובדי עיתון מעריב, "מאד עצוב ש-400 אנשים הולכים הביתה. אבל חוץ מעובדי המערכת, יישמרו גם 100 משרות נוספות של עובדי דפוס ועוד עשרות עובדי הובלה. יש הסכם קבלת שירותים מחברת ההפצה וכן ישמרו תנאי השכר עד לגובה 22.5 אלף שקלים, וגרירת ותק בכל מה שנוגע לימי מחלה והבראה".
מטר מפרט עוד מהישגי העובדים: "בנוסף יהיה משקיף מטעם העובדים בדירקטוריון, וכל זה במסגרת הסדר קיבוצי שמבטיח דיון רחב ומקיף יותר בתוך חצי שנה. אנחנו מרגישים שבנסיבות הקיימות הצלחנו למזער את הנזקים ולשמור על המקסימום שיכולנו. אנחנו עדיין נלחמים על חובות של דנקנר ונמרודי לעובדים, אבל אנחנו מאמינים שנקבל אותם. נמשיך לפעול עד שכל הפיצויים והפנסיה ישולמו לעובדים".
"במקום בו אלף מילים לא מספיקות"
הפגנת עובדי מעריב. ארכיון | צילום:
חדשות 2
"במקום בו אלף מילים לא מספיקות ואף תמונה לא מסוגלת לספר את הסיפור, אולי עמוד אחד לבן יצליח להעביר את המסר: אנחנו רוצים להמשיך להיות "מעריב"".
אלו המילים שהופיעו היום על העמוד השער של מעריב, כשמסביב הכל לבן. דף ריק, בלי כותרות, בלי תמונות, בלי מודעות. משמעותו של העמוד הזה, יגיד לכם כל מי שאי פעם עבד בעיתונות, היא הגדולה ביותר. במשך 64 שנים נלחמו עובדי מעריב על העמוד הזה, על הידיעות החשובות, על הכותרות, על המודעות, והיום, הוא הפך לכלי הנשק האחרון במלחמה על קיומם.
"לעובדי מעריב אין את הפריבילגיה שיש לעובדי הרכבת או נמל אשדוד, שיכולים להשבית את מקום עבודתם ולהעניש את הציבור כאמצעי לחץ לשמור על תנאי עבודתם או לשפר אותם" אומר ד"ר רפי מן מבית הספר לתקשורת במרכז האוניברסיטאי אריאל וחבר מערכת 'העין השביעית', לשעבר עורך בכיר ב"מעריב". "אילו עיתונאי מעריב היו שובתים והעיתון לא היה מופיע - היה נגרם להם עצמם נזק. כי במקרה כזה היו ודאי קוראים שהיו מוצאים תחליף, ולומדים ש'אפשר להסתדר גם בלי מעריב'".
על כן, לדעתו, הצעד שננקט עם 'השער הלבן' היה לגיטימי. "אמצעי למשוך תשומת לב ציבורית על ידי עיצוב מיוחד ויוצא דופן. מהקוראים לא נמנע מידע, אבל הגימיק לכד את העין ואת תשומת הלב. מהלך מתוחכם, אפילו יותר מן המודעות שבהן מופיעים אנשי מעריב הצלם רובי קסטרו, הכתבת חן קוטס ואיש הדפוס יעקב גרינוולד. 'השער הלבן' והקדשת הכפולה הראשונה, עמודים 2 ו-3 לנושא זה הם בבחינת צעד סביר, בתנאי שהוא חד פעמי. אין אפשרות לחזור עליו שוב".
לגבי ההסדר שנסגר אתמול בין הצדדים אמר מן: "יהיה אשר יהיה אופי ההסדר - צריך לזכור שמדובר בצעד לתקופת מעבר. אני מניח שזה המעט שאפשר היה להשיג בנסיבות אלה, כאשר העיתון הגיע למצב כלכלי כה קשה. החודשים הבאים יהיו חודשי מבחן קשים לכל הצדדים. לא ברור עדיין לאיזה כיוון מבקש שלמה בן-צבי לקחת את מעריב, מה יהיו יחסי הגומלין בינו לבין "מקור ראשון" - ובעיקר האם העיתון יצליח לעמוד על רגליו מבחינה כלכלית. מבט על עולם התקשורת בעולם המערבי מצביע על כך שקשייו של מעריב וייסוריהם של עובדים המסורים טרם הגיעו לקיצם".
= תגובה ללא תוכן
= תגובה עם תוכן
