יותר משליש (כ-35%) מאזרחי הישראלים הבוגרים (בני 20 ומעלה) דיווחו כי אינם מצליחים לכסות את ההוצאות החודשיות השוטפות של משק-הבית, לרבות מזון, חשמל, טלפון ועוד, כאשר כ-11% דיווחו כי ויתרו על אוכל בשנה האחרונה בגלל קשיים כלכליים (כ-16% מהגרים ביישובים במעמד הנמוך לעומת כ-6% מהגרים ביישובים במעמד הגבוה) - כך עולה מדוח פני החברה בישראל, שחלקים נבחרים ממנו נחשפו היום על-ידי הלמ"ס. הנתונים מתייחסים לשנת 2010, שנה של צמיחה כלכלית מוגברת שהגיע לכ-5%.
שונות גבוהה נמצאת בקרב המשיבים: באוכלוסייה הערבית ובאוכלוסיה המתגוררת ביישובים של המעמד הנמוך, שיעור המדווחים כי אינם מצליחים לכסות את ההוצאות גבוה מהשיעור הממוצע ועומד על כ-45%, קרי, כמחצית מאותה אוכלוסיה.
בניגוד לחלוקת האוכלוסייה לפי הכנסה נטו לעשירונים, בדוח זה, המעמדות מוגדרים על סמך המדד החברתי-כלכלי שפותח בלמ"ס, המחלק את הרשויות המקומיות לעשרה אשכולות, על פי 14 משתנים דמוגרפיים, כלכליים וחברתיים.
לפי מדדי החברתי-כלכלי של הלמ"ס, כשני שלישים (68%) ממשקי-הבית בישראל גרים ביישובים במעמד חברתי-כלכלי בינוני, חמישית (20%) ממשקי-הבית גרים ביישובים במעמד גבוה, והיתר (12%) גרים ביישובים במעמד נמוך.
למרות הנתונים, חל שיפור בשביעות הרצון מהמצב הכלכלי
הפערים הללו גורמים לכ-63% מהגרים ביישובים במעמד החברתי-כלכלי הנמוך להיות בסיכון לעוני, כהגדרתו במדינות האיחוד האירופי, לעומת 9% בלבד בקרב הגרים ביישובים במעמד הגבוה.
פערי הכנסה גורמים לשונות גבוהה לגבי תחושת המצב הבריאותי של הציבור: ביישובים במעמד חברתי-כלכלי נמוך, משקל המדווחים על מצב בריאות לא טוב גבוה פי 3-2 לעומת הגרים ביישובים במעמד חברתי-כלכלי גבוה, בכל קבוצות הגיל.
למרות הנתונים הללו, חל שיפור ניכר, בעיקר בקרב המעמד הנמוך, לגבי שביעות רצונם ממצבם הכלכלי: בשנת 2010, 61% מבני 20 ומעלה דיווחו שהם מרוצים ממצבם הכלכלי, לעומת 48% בשנת 2002. לגבי המעמד הנמוך לפי הגדרת הלמ"ס, שיעור זה עמד על כ-59% לעומת 49%.
הסבר אפשרי אחד נובע מפערי הצמיחה הקיצוניים שנרשמו בין השנים 2009 (צמיחה של פחות מ-1% וצמיחה שלילית לנפש) לעומת 2010 (צמיחה של כ-5%).