את האדישות מצד חברת האופנה והספורט הגרמנית לאיומי החרם הזה אפשר להבין, כפי שמסביר היום ד"ר ירון טימאור, מומחה ליחסים בינלאומיים מהמרכז הבינתחומי הרצליה: "המצב בשוק כיום אינו דומה לשנות השבעים והשמונים, אז חברות חששו מאוד מכח הקנייה בעולם הערבי ולא שיווקו את מוצריהם בארץ", הוא אומר, "אנחנו לא צריכים להיות מוטרדים כעת מחרמות כאלה. אמנם לליגה הערבית יש את כל נסיכויות המפרץ שזה כח קניה אדיר, ומדובר באוכלוסיות מאוד עשירות, אבל צריך לקחת בחשבון גם את כל המדינות הערביות הפחות מתקדמות, שכח הקנייה בהן קטן". ד"ר טימאור מוסיף כי: "הרשתות החברתיות השפיעו גם בהיבט הזה וחברות מסחריות חוששות היום מחרם נגדי אם יכנעו לאיומים של גורמים מסוימים. כמו כן, לשוק הישראלי יש תמיכה של מעצמות מערביות כמו ארצות הברית, ואף אחד לא רוצה להסתבך איתן".
עברית או אמהרית?
המימד השני של החרם הוא על חברות ותאגידים עולמיים המנהלים קשרים עסקיים עם ישראל, מימד שהיה מקובל יותר בעבר. ההישג המשמעותי הראשון של הליגה הערבית היה באוקטובר 59', כאשר יצרנית הרכב הצרפתית "רנו" נכנעה ללחץ והחליטה לנתק את קשריה המסחריים עם ישראל.
נקודת ציון משמעותית נוספת היתה מול חברת קוקה קולה שעד שנת 1968 נמנעה מלשווק את מוצריה בישראל. הסערה סביב שיווק המשקה בארץ התעוררה בשנת 1961, כאשר פקיד מצרי ראה על בקבוק קוקה-קולה כיתוב באמהרית וחשב שמדובר בעברית וחולל מהומה. דובר החברה ששיווקה את קוקה קולה במצרים מיהר אז להרגיע את הרוחות ואמר שקוקה-קולה לעולם לא תעשה עסקים ישראל משום שמדובר בשוק קטן ולא משתלם. כמו כן, נטען אז שגודלו של השוק הישראלי אינו תירוץ ולדוגמא ניתנה פעילות קוקה קולה בקפריסין. במקביל השוק האמריקאי החל להתעורר לטובת ישראל וכך בשנת 1966 החלה החברה למכור את משקאותיה בישראל. בתגובה מדינות ערב, החרימו את קוקה קולה עד לשנת 1991.
ואכן שנת 1991, היתה שנה קריטית מאוד לצרכנים הישראלים. עד אז, היה קשה למצוא בישראל תוצרת בינלאומית. במיוחד בתחום הרכב, כבישים נטולי טויוטה, מיצובישי, ניסאן, ומאזדה. "כמעט כל התאגידים הגדולים בעולם לא היו בארץ עד 1991, היית יכולה למצוא יותר מותגים בינלאומיים בתאילנד מאשר בישראל", מספר רמי הסמן מרצה לשיווק פוליטי וחברתי, בבית הספר לתקשורת במרכז הבינתחומי ."ב-91' סומנה נקודת הפתיחה של ישראל לעולם, בעקבות הסכמים שנחתמו עם האיחוד האירופי ועם האמריקאים. לא במקרה באותה שנה התקיימה ועידת השלום במדריד. ישראל ישבה בוועידה עם ירדן, סוריה, מצרים ועם הפלסטינים והייתה תחושה שאנחנו הולכים לקראת הליך שלום רציני. ואז השתנתה הגישה והרבה מאוד תאגידים בעולם אמרו אוקי אפשר להיכנס לישראל. פתאום הייתה כאן הכניסה של מקדונלד'ס, פפסי, חברת המזון יוניליבר. גם רשתות שפעלו כאן לפני באמצעות סוכן מקומי החלו להקים כאן נציגויות ונולדו שותפויות כמו נסטלה, אוסם ועוד. וגם תחום הרכב החל לשגשג כי כל היצרניות היפניות נכנסו לראשונה לשוק הישראלי".
ומה המצב כיום?
"יש עדיין חברות שלא רוצות לעשות עסקים עם ישראל, למשל בתחום התיירות יש רשתות כמו מובנפיק וקמפינסקי שאפשר למצוא במצרים או בירדן, אבל לא בישראל. זה לא רק בגלל החרם, אלא גם בשל התנאים הקשים שמציבים למי שבונה בתי מלון בישראל".
בחודש פברואר השנה, איימו האירנים בחרם על "סמסונג" העולמית בעקבות פרסומת של חברת "הוט" ששיווקה מכשיר טאבלט של "סמסונג". החשש של סמסונג מחרם על מוצריה הוביל אותה לפרסם הודעת גינוי לפרסומת הזאת, וטענו כי אין להם כל קשר אליה.
תגובות