שטייף: "אני מקווה שמה שאני עושה יניע מישהי להתלונן"
הדס שטייף פרסמה בימים האחרונים מידע בדף הפייסבוק שלה, על פיו, איש תקשורת בכיר נהג להטריד מינית צעירות שעבדו תחתיו. שטייף אף טוענת שהוא "אנס את גופן ואת נפשן". "אני עושה את זה כי אני אישה", אמרה שטייף לשאלת mako, "כי אני לא יכולה לישון בלילה כשאני שומעת כאלה עדויות וידי כבולות. וגם בגלל אותו סיכוי שמשהו מתוך מה שאני עושה יניע מישהי להתלונן בכל זאת".
אבל נשאלת השאלה, אם לשטייף מידע מפליל שכזה על אדם, שלכאורה עשה מעשים כל כך חמורים, מדוע היא לא פונה איתו למשטרה. האם עיתונאי שיודע על פשע שהתרחש (אונס, רצח, שוד עבירות מין, אלימות ) מחויב על פי החוק לדווח למשטרה?
הדילמה לא פשוטה. החוק היבש מחייב כל אזרח שהיה עד לאירוע פלילי או לפשע, או שמחזיק ברשותו מידע כזה או אחר, חייב להגיע לתחנת המשטרה ולמסור אותו. אם לא יעשה כך, הוא עלול לעמוד לדין. המשטרה חייבת להתייחס למידע ובמידה ותראה לנכון, היא יכולה לפתוח בחקירה, גם אם לא הוגשה תלונה של נפגע העבירה.
"אם אזרח מחזיק בידו מידע על פשע שהתרחש ולא מדווח למשטרה הוא עובר על החוק וצפוי לעונש", טוען קצין משטרה בכיר לשעבר.
אבל מה קורה לגבי עיתונאי, כמו שטייף, שמקבל מידע או פניות ממקורות או מאזרחים על עבירות פליליות. האם הוא מחויב לדווח למשטרה ולהביא לפתיחת חקירה? לעיתונאי בניגוד לאזרח מן השורה יש חיסיון מקורות. כלומר, הוא לא מחוייב להתלונן במשטרה או למסור מידע שקיבל ממקורותיו או מפניות של אזרחים אליו, גם אם אינם מקורות שלו.
"לעיתונאי יש הגנה של חיסיון מפני חשיפת מקורות ולכן הוא לא מחויב על פי חוק למסור את המידע שברשותו למשטרה, גם אם מדובר בעבירות של אונס או פשיעה כזו או אחרת. הוא יכול לשמור את המידע שברשותו כדי לא לחשוף את הפונים אליו", טוען הבכיר לשעבר.
במיקרים קיצונים ביותר, כלומר, כשמדובר בחיי אדם או בפגיעה בביטחון המדינה, יכולה המשטרה לפנות לבית המשפט ולחייב את העיתונאי למסור את החומר שבידיו או מקורותיו כדי שתוכל לפתוח בחקירה ולהגיע למעורבים בפשע. זהו כמובן לא המקרה הנוכחי. מיקרים כאלה לאורך ההיסטוריה היו בודדים, ובדרך כלל בית המשפט דחה את בקשות המשטרה.
= תגובה ללא תוכן
= תגובה עם תוכן
