עדי (32), בן זוגה אלון (37) ושלושת בנותיהם מאור (6), עומר (4.5) וסתיו (9 חודשים) חיים בשנתיים האחרונות בארצות הברית, ללא מועד חזרה ברור. "עברנו בגלל עבודה, אנחנו משווקים תוכנה של חברה ישראלית", היא אומרת ובסך הכל מרוצה מחיי הנוחות שלה ושל משפחתה. אחרי שנתיים בפילדלפיה, הם עברו לסנט לואיס וכיום מתגוררים מאטלנטה. "אנחנו מאוד נהנים מהשלווה, מהנוחות הכלכלית ומהגיבוש המשפחתי", היא מספרת אבל מודה שיש דבר אחר שמעיב על ההנאה והוא תמיד מגיע בתקופת החגים.
"סתיו הקטנה נולדה כאן ולמעשה לא ביקרנו בארץ מאז שעברנו, אנחנו תמיד מחכים לביקורים של המשפחה אצלנו", אומרת עדי. "תקופת החגים היא המאתגרת עבורנו. "בישראל היינו חוגגים עם המון משפחה: לי יש אחות ואח ולבעלי שישה אחים ואחיות. ההורים של שנינו גרים ממש קרוב אלה לאלה, בקריות, אז היינו מתחילים את החג אצל המשפחה של בעלי ומסיימים אותו אצל המשפחה שלי. היום כדי להרגיש קצת בבית, אנחנו מקפידים לשמוע המון מוזיקה ישראלית".
מה הכי חסר לכם שם בחג?
"חסרה לי מאוד האווירה של לפני החג, כשהסופרים מלאים וגם חנויות הבגדים. בכל שנה היינו קונים בגדים ונעליים חדשים לכולם לפני כל חג. חסרה לי ירידת המתח הזו בשעות הצהריים של ערב החג, השקט בכבישים. אני נזכרת בכל זה והדמעות עולות לי בגרון. האמת שגם בכל יום שישי כאן אני מרגישה ככה. האווירה הזאת חסרה מאוד".
ועכשיו כשאת יודעת שחגי תשרי מתקרבים, את חוששת מהתקופה הזו, מהרגשות שיעלו?
"בהחלט. אני מפחדת, אני עצובה. הרגשות מעורבים. אני עצובה בשביל הילדות שלי כי אני יודעת מה הן מפסידות. אבל אנחנו כן מנסים לייצר אווירה בבית. אני מלמדת את הבנות על החג הקרב. בסוכות, למשל, אנחנו בונים סוכה מהציורים שהן הכינו במשך כל השנה. אנחנו קונים את ארבעת המינים, מכינים קישוטים... בצהרי החג אנחנו מרימים לחיים עם ההורים בישראל דרך הסקייפ, כי זו השעה בה הם אוכלים את ארוחת החג, ובערב אנחנו חוגגים לבד, בבית, סביב השולחן. מה שכן, אנחנו מקפידים על אוכל ישראלי ורומני: מרק עם קניידלעך, דג, גפילטע פיש, כבד קצוץ, סלט מיונז, סלטים ישראלים. בתקופה שלפני החג אני כבר מחליפה מתכונים עם אמא".
את צריכה לעבוד קשה כדי להשיג חומרי גלם מיוחדים למאכלים מהבית?
"בטח. כל חג והדברים שלו... כבד אין להשיג בארצות הברית, אני מזמינה דרך קצב מברוקלין, זה סיפור. בפסח ההורים שולחים לי את כל הדברים, קמח מצה, חטיפים כשרים לפסח".
"בסנט לואיס היינו חוגגים עם משפחה נוספת, אבל אנחנו חדשים באטלנטה, אז עוד אין לנו כאן ממש חברים. את חג הפסח חגגנו בבית חב"ד וגם ביום כיפור נלך דרך בית חב"ד למלון, יהיו שם בית כנסת וארוחה מפסקת. את ראש השנה נחגוג לבד, אלא אם כן נכיר עוד משפחה לקראת החג".
אם היית צריכה לייבא מהארץ דבר אחד לקראת תקופת החגים – מה זה היה?
"הייתי מביאה הנה את התחושה הזו בלב משהו שאי אפשר להסביר במילים, כשרואים את כולם יושבים יחד סביב שולחן החג בבית. להיכנס לבית של אמא, להריח את הריחות של הבישולים כבר בחדר המדרגות, השולחן המסודר ושלמה ארצי מתנגן ברקע. השיחות סביב השולחן, בזמן שכל הילדים מתרוצצים בסלון. רעש טוב בבית".
למרות שלעדי ולאלון אין תכניות כרגע לחזור לישראל, הפינה החמה של המדינה בלב שלהם ממאנת להתמלא. "אמריקה זה בישראל", מסכמת עדי בהתרגשות. "לא מלקקים כאן דבש. הבדידות היא קשה, ולמשפחה אין תחליף: הם לא בכל מקום, והם לא נעשים צעירים יותר".
>> איך זה לחיות בחו"ל? נועה יחיאלי משתדרגת באמריקה
קטנה וחשובה על תושבים חוזרים
משרד העלייה והקליטה מפעיל בשיתוף פעולה עם משרד החוץ, באמצעות שגרירויות וקונסוליות ישראליות ברחבי העולם 14 "בתים ישראלים" ביעדים שונים בעולם - ברחבי ארה"ב ובמדינות באירופה. ייעודו העיקרי של "הבית הישראלי" הוא לספק הכוונה למתעניינים באפשרויות השיבה הביתה ולהעניק ליווי וייעוץ אישי בתכנון החזרה.
ב”בית הישראלי” תוכלו לקבל מידע רב בנושאים הקשורים לתכנון החזרה: סיוע המשרד העלייה והקליטה, המכס, תקנות ביטוח לאומי וביטוח בריאות, תעסוקה, נוהלי גיוס לצה”ל ועוד.
תפקיד מרכזי נוסף של “הבית הישראלי” הוא להיות מקום מפגש של ישראלים, שבו הם יכולים לתת ביטוי לזהותם הישראלית, לשהות בסביבה דוברת עברית ולחוות את חגי ומועדי ישראל באמצעות השתתפות בפעילויות חברתיות-תרבותיות עם זיקה לישראל.
נתונים עדכניים מלמדים כי בעשור האחרון שבו ארצה מעל ל-83,000 תושבים חוזרים ובני ישראלים ששהו בחו"ל. מתוכם, כ-26,000 אקדמאים ומעל ל-5,000 רופאים ומרפאי שיניים. בנוסף, מעל ל-6,000 תושבים חוזרים עוסקים במקצועות המחשוב, הטכנולוגיה וההנדסה וכ-3,000 תורמים למערכת החינוך בישראל ע"י שילובם המקצועי.
מתחילת השנה חזרו לארץ כ-4,400 תושבים ישראליים.
ולעמוד האינסטגרם של משרד העליה והקליטה חפשו: aliyahklitagov