זה היה 'ערב בנות' שגרתי ושמח בדירה הקטנה והחמימה בתל אביב. מיטל איטקיס, אחות של עמיחי וקרן ארוסתו ישבו יחד. "כוס יין עם פופקורן וריכולים. מדברות על שמלות כלה וסידורים שצריך לעשות לפני החתונה", משתפת מיטל ביום ששינה, שוב, את חייה וחיי משפחתה.
פתאום נשמעה דפיקה בדלת. בפתח עמד קצין העיר ושני חברים טובים של עמיחי מחיל האוויר. הלם מוחלט ולא צריך להגיד יותר מדי, בטח לא למיטל, שצעקה לעבר הקצינים שעמדו בפתח הבית: "אתם יודעים שאנחנו כבר משפחה שכולה? מבינים מה המשמעות של מה שאתם הולכים להגיד?". עמיחי נהרג כמה חודשים לפני שהוא וארוסתו קרן אמורים היו להינשא.
12 שנים אחרי שמשפחת איטקיס איבדה בצבא את בנם הבכור, קצין חיל הים סגן משנה ברק, הם התבשרו שגם הבן השני, הטייס רס"ן עמיחי, נהרג כשמטוס ה-F-16 שלו פגע בקרקע במהלך טיסת אימון מעל מצפה רמון. בן 28 היה במותו. מיטל נשארה הבת היחידה.
משפחת איטקיס ממושב שדה ורבורג בשרון היא משפחה ציונית שורשית וערכית. זה זורם להם בדם. ההורים, אריאלה וחיים, חינכו את ילדיהם לאהבת הארץ וחיים בעלי משמעות.
ספק אם יש דרך להבין את זה, אבל גם אחרי האסון הכבד שפקד אותם כשאיבדו את ברק ועמיחי ז"ל בשירות הצבאי, הם בחרו בחיים. בשמחת חיים לצד השכול ובהמשך עשייה משמעותית. זה קרה לא מעט בזכות מיטל אותה פגשתי רגע לפני יום הזיכרון. אישה צעירה וחזקה שהרגישה לי כמקור להשראה.
כיום מיטל איטקיס כהני (32) עובדת כמדריכת פילאטיס ומתחזקת גם בלוג לייף סטייל. יזמית, צלמת, מרצה ומובילת דעה, המייצגת ומקדמת סגנון חיים של בחירה, ישראליות ועשייה משמעותית. לצד כל זה היא גם מרצה על סיפור חייה בארץ ובעולם, בין היתר גם עם ארגון ידידי צה"ל בארה"ב ובפנמה (FIDF).
"הרצון לבוא ולהעביר הרצאות הגיע הרבה מתוך הסביבה שלי", סיפרה. החברים של מיטל, שראו איך בחרה בחיים, את העוצמה שבה וההשראה, אמרו לה כולם שהיא חייבת להעביר את הכלים לאחרים.
"הבחירות של מה שאני עוסקת בו כיום, כל המקצועות המגוונים, מגיעות מהמקום של הגשמה עצמית ונתינה. ברקע של ההרצאות שלי יש את הסיפור של ברק ועמיחי, של המשפחה, אבל לא פחות חשוב המסר של בחירה בחיים", אמרה.
המסר שלה הוא שהחיים לא חייבים להתרסק לרסיסים, גם אחרי שכול נוראי שכזה. "אתה יכול להגשים חלומות, ללכת אחרי הערכים שלך וגם לעשות דברים יום יומיים. אני לדוגמה לא אתן לבקבוק היין להתיישן כדי לפתוח אותו באירוע בעתיד, מהסיבה שאני מבינה, שיום אחד הכל יכול להיגמר. אני לא אומרת שאקח סיכונים בחיים אלא פשוט איהנה מבקבוק היין באותו הרגע. אדאג למצות ולהשיג משמעות בכל רגע".
זה המוטו שלה, כך היא והוריה חיים כיום, אולם היא מדגישה שזה לא קל ובטח שלא אומר שאין הם זוכרים את האחים ומרגישים את השכול הקשה בכל יום.
ברק איטקיס נולד ב-1978 וכשהיה בן שנתיים המשפחה יצאה לשליחות חינוכית-לאומית במקסיקו, שם כעבור שנתיים נוספות נולד אחיו עמיחי. לאחר מכן יצאו עם ההורים לשליחות דומה בדייטון, אוהיו שם נולדה מיטל.
ההורים אריאלה וחיים איטקיס הם אנשי חינוך. "כמשפחה היינו בשליחויות בחו"ל, כשההורים עבדו וניהלו בתי ספר יהודיים כשחלק מהשליחות זה ללמד עברית, לעודד עלייה לארץ ולחזק את הזיקה הציונית. זה חלחל לכולנו".
היא מספרת על שני אחיה שהיו ערכיים, ילדים טובים עם חוש הומור מפותח. השניים אהבו מאוד מטוסים וחלמו להיות טייסים בחיל האוויר. בשעות הפנאי אף חיקו וציטטו קטעים שלמים מהסרט "טופ גאן".
"כשהיינו בארה"ב, ברק שאהב מאוד את ישראל, היה זה שאמר להורים שלי 'אתם לא יכולים לעודד לציונות ועלייה ולהישאר פה'. ברק אמר להם שהוא בכל מקרה חוזר לארץ, בעקבות זה המשפחה חזרה לישראל".
ברק נהג לקחת את הרכב של ההורים שלו כדי לעשות סיבובים בשדות, בכל זאת מושבניק. סיפור משעשע של עמיחי מגיע מהטירונות בקורס טיס, כשהמ"כית דרשה מהם לצחצח נעליים באופן מושלם כולל סוליות, ביקשה שוב ושוב כשלא עמדו במשימה.
"היה רגע שפתאום היא ראתה סימני סוליות על הרצפה, הלכה אחרי הסימנים והגיעה לעמיחי. הוא צבע את הסוליה גם מלמטה מה שעשה סימנים והביא לכולם עוד עונשים", סיפרה מיטל בחיוך והוסיפה, "אבל כולם אמרו שזה לא מתאים לו".
מסיבות רפואיות, ברק לא הצליח להגיע לקורס טיס והתגייס כלוחם לשייטת 3 (סטי"לים) בחיל הים. כמי שהתחנך על אהבת הארץ ושירות משמעותי, הוא גם יצא לקורס קצינים. במהלך התקופה בבה"ד 1 ברק הוביל פרויקט חברתי גדול במצפה רמון, "צבע העם" שמו, במסגרתו צבעו בתים ומבנים.
הוא סיים קורס קצינים ונהרג שבוע אחד בלבד לפני סיום ההשלמה החיילית, בלילה שבין שבת לראשון כשהוא מתכונן לקראת החזרה לצבא. חקירת המקרה קבעה כי הנסיבות היו תאונת נשק. בן 20 היה ברק ז"ל במותו.
רגע משנה חיים במדרגות
"אחרי שברק נהרג, אבא שלי אסף אותנו על מדרגות הבית", משחזרת מיטל, אז בת תשע. "הוא אמר לנו למרות שקרה לנו הדבר הכי נורא, ברק ילווה אותנו כל החיים, וביקש במפורש שנעשה הכל לחזור לעשייה ושגרה אחרי השבעה. עבורי ההחלטה הזאת לפני 23 שנים, הייתה משנת חיים".
עמיחי איטקיס היה בן 16 כשאחיו הגדול והאהוב נהרג. בדיוק התקופה שנער צעיר מתחיל את המיונים השונים לשירות הצבאי. "גדלנו במושב שבו כולם רוצים ללכת למקום הכי קרבי ועמיחי כבן למשפחה שכולה לא רצה לוותר על השירות הכי משמעותי ועל החלום להיות טייס, שהיה משותף לו ולברק", סיפרה.
עמיחי היה צריך לקבל את החתימה של ההורים כדי להיות קרבי וזה היה זמן קצר מאוד אחרי שברק נהרג. "הוא אמר שזכותו להיות כמו כולם, אם לא תחתמו לי (ההורים) אני אלך לבג"ץ", נזכרת אחותו.
מדובר במשפחה מאוד פתוחה ומשתפת, הדיונים על החתימה לשירות קרבי בין ההורים לעמיחי כשגם מיטל הייתה שותפה, נמשכו כחצי שנה. בסופו של תהליך הם חתמו. "התמיכה בעמיחי הייתה בלב שלם, כי זה היה החלום שלו ובאיזה שהוא מקום גם הגשמת חלום של ברק, אבל החתימה הייתה ביד רועדת".
בשנת 2018 סיפר האבא חיים איטקיס ב-"BOLD" טור דעה מצולם שפורסם ב-mako על אותה חתימה ביד רועדת עליה סיפרה מיטל. "חלומו של עמיחי היה לטוס, להיות בקורס טיס, לממש את חלומותיו שלא מכורח השכול. ואנחנו כהורים רצינו להגן עליו, כי לא יכולנו להרשות לעצמנו לאבד בן נוסף. לסיכומו של עניין, החלטנו לחתום לו משום שלא יכולנו לעמוד מול העוצמות שלו". הוא קרא לצה"ל שלא לגייס אחים שכולים לתפקידים מסכני חיים.
התנאי של ההורים היה שהם חותמים לו רק אם זה לקורס טיס, אם הוא לא מסיים שם יוותר על שירות קרבי. קיוו אולי שבכך יצמצמו סיכונים עבורו, בכל זאת רבים אינם מסיימים את הקורס אבל עמיחי סיים אותו כטייס קרב. "כשסיים את הקורס הגאווה שלנו הייתה אדירה", מיטל סיפרה כשהגאווה עוד ניכרת בעיניה.
עמיחי לא הסתפק בזה, הוא גם חתם לתקופת שירות ארוכה ומשמעותית. התקדם לתפקיד סמ"ט (סגן מפקד טייסת) ב' בטייסת 119 ולאחר מכן יצא ללימודים. כטייס קרב השתתף במלחמת לבנון השנייה, עופרת יצוקה ומבצעים שאסורים בפרסום. בתקופת הלימודים היה הצ"ח (הצבת חירום), כלומר סטודנט שמגיע לטוס פעם בשבוע, כמו איש מילואים.
"התמיכה בעמיחי הייתה בלב שלם, כי זה היה החלום שלו ובאיזה שהוא מקום גם הגשמת חלום של ברק, אבל החתימה הייתה ביד רועדת".
מיטל איטקיס
"כשברק נהרג הייתי בת תשע, תמיד אמרו לי שיש מישהו ששומר עלי מלמעלה. מילים של נחמה לילדה אבל באיזשהו מקום באמת הרגשתי מוגנת. עם עמיחי ידעתי שהוא בתפקיד מסוכן ועוד כשהיו דיונים עם ההורים על החתימה אמרתי שלא יחתמו, כי עבורי הצבא היה ברק שנהרג. אבל לאורך השנים עמיחי היה טייס מאוד אחראי שהקפיד על הבטיחות, אז יש רגעים שאתה אומר צריך לבטוח בחיים ולהאמין שיהיה בסדר".
רס"ן עמיחי נהרג בתאונת אימונים במכתש רמון, יחד עם רס"ן עמנואל לוי ז"ל. במצבים האלה ההודעה הראשונית והרשמית למשפחה היא שהצוות נעדר. "זה מאוד מבלבל ואני ביקשתי מחברים של עמיחי שהגיעו עם קצין העיר שיגידו לי את האמת", סיפרה. "הבנתי מהם שאין סיכוי".
את תחושת המשפחה לחוות את השכול בפעם השנייה פשוט אי אפשר להבין ולתפוס, לא משנה כמה רוצים להזדהות עם הכאב של מיטל.
"הקרקע נשמטת מתחת לרגליים וכל תחושת הביטחון הקיומי בעולם נעלמת באחת. איך זה הגיוני שזה קורה פעמיים כשאפילו ברק, אפרופו ברק, לא פוגע באותו מקום פעמיים? הבנתי שנשארתי לבד ואמרתי לעצמי שאני לא חושבת שההורים יצליחו לעבור את זה שוב".
מיטל נסעה מיד לבית של ההורים שלה. "היו שם הרבה מאוד אנשים והם שלי יושבים גמורים על הספה, צעקות שבר. היה לי ברור שאם אני לא אוספת את הכוחות להוביל את המשפחה שלי קדימה, זה יתפרק". רק בת 22 הייתה אז ואת המטען הכבד הזה לקחה על כתפיה.
שם, בסלון מול כולם, היא כורעת ברך מול ההורים שלה ומבקשת מהם שיסתכלו לה בעיניים. "הם פשוט לא הצליחו כשכל מה שיצא להם מהפה זה זעקות שבר של הורים שאי אפשר להסביר. בכוח אני מרימה להם את הפנים שיסתכלו לי בעיניים, ואומרת לאבא שלי: אתה זוכר לפני 12 שנים איך אספת אותנו ואמרת שנבחר בחיים ונתמודד. אז אנחנו נתמודד ונבחר בחיים. תקבלו איתי את ההחלטה הזו".
על התגובה של ההורים היא מספרת: "הם הסתכלו לי בעיניים והנהנו. מסביב האנשים שהיו עדים לסיטואציה היו בהלם. בשיא החוצפה כשעמיחי עוד הוגדר כנעדר, הכרזתי בפני ההורים שלי שזה סופי ונשארנו רק שלושתנו. שנבחר בחיים".
הנצחה בכל פינה
הבחירה שלהם בחיים לא באה לידי ביטוי רק בארוחות משפחתיות, שמחות או עבודה. השילוב של החיים ואהבת הארץ ניכר היטב גם באופן ההנצחה של ברק ועמיחי.
בסיוע ארגון ידידי צה"ל בארה"ב (FIDF) ממש לפני הקורונה מיטל סיפרה את סיפורה לתומכי הארגון בפלורידה ולמעשה בכך סגרה מעגל מכיוון שלפני 30 שנה הוריה עבדו עם קהילות יהודיות בארה"ב.
"סיפרתי בהרצאה שאנחנו משפחה שעשתה שליחות, שני הבנים נהרגו ו-30 שנה אחרי הבת הקטנה שנולדה בדייטון אוהיו, עומדת מולכם ומספרת את הסיפור. עבורי זה מדהים לעשות את מה שההורים שלי התחילו, את השליחות והחיזוק של הקשרים בין הקהילות היהודיות בחו"ל לארץ".
במסגרת ההנצחה הם הקימו את מצפור ברק ועמיחי בשפת מכתש רמון, מקום ממנו ניתן לצפות לנוף מרהיב ולמכתש בו נהרג עמיחי. פרויקט מדהים נוסף, היה הקמת מכינת מגדלור. מכינה קדם צבאית למנהיגות חברתית, ששמה לה למטרה את צמצום הפערים בחברה הישראלית על ידי חיזוק והגברת תחושת השייכות של חניכיה למדינת ישראל ולחברה.
"המכינה נמצאת בבית ברל ומה שמדהים בה, זה שהנוער שם מגיע מכל הקשת החברתית ושכבות האוכלוסייה. כולל נוער שהלך לאיבוד ומקבל הזדמנות שנייה, שבוחר בחיים. הם עוברים שם שנה משנת חיים ובוחרים בשירות משמעותי בצבא, אנחנו מלווים אותם גם בלימודים ועד הכניסה לשוק העבודה, כשהמטרה להפוך אותם למובילים חברתית".
לא מעט בוגרי המכינה נשארו בקשר עם משפחת איטקיס, "אנחנו מקבלים מהם תמונות למשל מיחידות מובחרות שהגיעו אליהם וזה מאוד מרגש", אמרה מיטל. "עשייה מאוד מרגשת כי אני יודעת שהם מתחנכים לאור הערכים שהמשפחה שלי גידלה אותנו עליהם".
הזמן לא מקל על הגעגוע. בטח לא כשמיטל עברה את האחים שלה בגיל, כשהתגייסה לחיל הים או התחתנה. אבל הם צעדו בגאון והתפתחו לאורך השנים. לפני כחודשיים נולדה אורן, בתה הבכורה של מיטל, נכדה ראשונה לאריאלה וחיים.
"מפתיע לגלות שהזמן מאפשר לקבל רגעים שמחים לנשימה", מיטל איטקיס מסכמת ואומרת, "משהו שבעבר לא דמיינתי שיקרה".