מרץ 2011, מחסום ארז. עשרות פלסטינים מחכים בתור כדי לצאת מהרצועה לשטח ישראל. ביניהם עומד גם מוחמד אל גרגאווי, בן 26, נשוי ואב לשלושה ילדים. הוא מחזיק בידו אישור רפואי – יש לו דלקת בגב והוא זכאי לקבל טיפול בבית חולים במזרח ירושלים. אלא שהרקורד של אל גרגאווי בכלל לא היה אמור לאפשר לו לעבור את המחסום, ובטח שלא להיכנס לשטח ישראל.
במשך עשר השנים האחרונות היה אל גרגאווי פעיל טרור ברצועת עזה, בארגון מיליציה קיצוני. הוא התמחה בייצור טילי קסאם ופצצות מרגמה, ואף הפעיל עשרות שיגורים לשטח ישראל. בשמונה במרץ 2011, הייתה תקלה במחשבים של מחסום ארז, הרזומה של אל גרגאווי חמק מעיניהם של חיילי המחסום, והוא נכנס לשטח ישראל בלי שוב בעיה.
הטיול שלו בארץ ארך שלושה חודשים, ולמרבה המזל באפס נפגעים. איך קרה שאיש כזה בילה באחרונה שלושה חודשים בישראל והסתובב בה בחופשיות? טוב ששאלתם.
מתנועת הנוער לייצור טילים
מדי שנה מקבלים מאות פלסטינים מעזה אישור להיכנס לישראל, בדרך כלל על מנת לקבל טיפולים רפואיים. אבל לא אם יש להם רזומה כמו אל גרגאווי. הוא נולד בסיני, ומשפחתו עברה זמן קצר אחר כך להתגורר ברפיח. כבר מגיל צעיר הוא היה פעיל בתחום הטרור. "התחלתי את הפעילות שלי ב'שביבת-פתח' (תנועת נוער בעזה שעליה נמנים נערים שעושים מעשי שובבות וטרור – ש.א) בגיל 12", הוא סיפר לחוקרי פח"ע לכיש אחרי שנתפס, "אחרי זה נכנסתי למועצת התלמידים בבית הספר היסודי ברפיח".
כשהיה בן 15, בעיצומה של האינתיפאדה השנייה, הצטרף לפת"ח בצורה רשמית. "עברתי קורסים של 'השוטר הצעיר' מטעם הרשות", הוא מספר. "היו לי שם כמה חברים שמאוחר יותר נהרגו מפעילות צה"ל. במהלך הפעילות בתנועה היינו מקבלים מטעני צינור כדי שנשליך על חיילים".
אל גרגאווי זרק אבנים, מטעני צינור ובקבוקי תבערה על חיילי צה"ל. בגיל 16 קיבל מדודו מתנה: רובה קלצ'ניקוב, ארבע מחסניות ואפוד. "זה היה כדי להתגונן מפני פלישה של הצבא הישראלי למחנה הפליטים", הסביר. "בזמן הפלישה הצבאית הייתי פותח באש לכיוון הצבא הישראלי".
אבל די מהר, גם זה היה קטן עליו. הוא שדרג עצמו לדרגת מומחה להנחת מטענים משוכללים שיועדו לפגוע בטנקים ישראלים שנכנסו לרצועה. עשרות פעמים הוא וחבריו לחולייה הניחו מטענים בעלי משקל של מאות קילוגרמים כל אחד ("פעם הנחנו מתקן של 250 קילו", סיפר בחקירתו), מתוך מטרה להרוג חיילים. חלק מהמטענים התפוצצו, אחרים לא הופעלו עקב תקלות טכניות.
לפני כשש שנים הצטרף אל גרגאווי לארגון הקיצוני "כתאב אבו ריש", שכמה מאנשיו היו מעורבים בחטיפת גלעד שליט ואף החזיקו בו לתקופה מסוימת. שם הוא רכש מומחיות חדשה: ייצור וירי של רקטות קסאם ופצצות מרגמה. אנשי הארגון חיפשו בית שבו יוכלו לייצר רקטות, ואל גרגאווי החליט להשכיר להם חדר בבית של סבו. הוא למד את המקצוע מהר מאוד. "הייתי נוכח בבישול חומרי הנפץ ובייצור הטילים. למדתי ממש איך עושים את זה. הכנו ארבעה טילים וירינו אותם לעבר התנחלות מורג ( לשעבר גוש קטיף – ש.א)".
אל גרגאווי סיפר בחקירתו איך בדיוק מכינים רקטה. "הפעילים הגיעו עם רתכת ודיסק לחיתוך, סיר גדול וגז, תבניות ונפצים. הם היו מביאים צינור ברזל בקוטר של שני אינטש, חותכים באורך המתאים ואחרי זה מלחימים לו ארבעה 'סנפירים'. מלמעלה חותכים את הצינור בשלושה מקומות ואחרי זה מעקמים את הברזל אחד על השני כדי ליצור ראש מחודד, ומלחימים אותו. אחרי זה מבשלים את החומר שמניע את הטיל. את הטיל מייצרים בשלושה חלקים: ראש הנפץ, הצינור עם חומר ההנעה והחלק האחורי ששמו 'אלמחוקאן' או 'אלפארש'".
חומר ההנעה של הטיל עשוי משאריות תערובת של דשן כימי. אל גרגאווי סיפק את החומר מסבו שעסק בחקלאות. "זה זבל של צאן. מניחים את בסיר ושמים על האש ואחרי זה מזקקים את החומר ויוצאים ממנו מים בצבע צהוב. מייבשים את המים ואחר כך יוצא חומר בצבע אדום שהוא החומר המניע. אחר כך מביאים את חומר הנפץ מוכן שישמש לראש הטיל לפיצוץ". הוא סיפק באופן אישי 300 ק"ג של דשן כימי שבעזרתו יוצרו עשרות טילים שנורו לעבר יישובי ישראל תוך חמישה חודשים.
האיש שירה את הטילים בפועל הוא מוחמד אל צופי – הצלם שתיעד את חטיפת שליט, היה מעורב בפיגועים נגד חיילי צה"ל ונחשב לחותך הגדרות הכי טוב ברצועה. בעסקת שליט שוחרר אל צופי ברגע האחרון, למרות שנשפט לארבעה מאסרי עולם. אחיו של גרגאווי, אימן, עבד במנהרות ברפיח ומאוחר יותר גויס לג'יהאד האסלאמי. כמה מאחיו היו מעורבים בהברחות של אמצעי לחימה לישראל, לגדה המערבית ולרצועה.
על פי ההערכות אל גרגאווי היה מעורב בעשרות מיקרים של ירי טילים. הוא הודה רק בשבעה, אבל כן הודה כי היה מעורב בשיגור של עשרות פצצות מרגמה לעבר שדרות ויישובי גוש קטיף. במהלך פעילות של צה"ל הוא נורה בבטנו ובגבו ונזקק לטיפול רפואי אינטנסיבי. במקרה אחר נפצע ברגלו השמאלית מרסיסי פצצת מרגמה שצה"ל ירה לעבר מחבלים.
האנשים נחמדים בישראל
לפני כשנה וחצי ביקש אל גרגאווי אישור לצאת לישראל כדי לערוך בדיקות וניתוח עקב בעיות בגבו. האישור התקבל, והוא עבר בעזרתו את מחסום ארז. עד היום לא ברור כיצד מחבל מסוכן כמוהו קיבל אישור כניסה לישראל, ומדוע לא נבדק עברו כפעיל טרור. גורם ביטחוני ציין כי מדובר כנראה בכשל טכני, שכן ביום הכניסה שלו לישראל הייתה תקלה במערכת המחשבים של מחסום ארז.
אל גרגאווי הגיע לבית החולים "אלמקאסד" במזרח ירושלים, שם אבחנו הרופאים דלקת בגב ולאחר טיפול ואשפוז של חמישה ימים הם קבעו לו תור לניתוח שאמור היה להיערך ארבעה חודשים לאחר מכן. הוא היה אמור לחזור מיד לרצועת עזה, אבל החליט להישאר בישראל. הוא שכר את שירותיו של תושב היישוב הבדואי תל שבע שהמתין לו ביציאה מבית החולים עם מכוניתו, ושילם לו 250 שקל עבור הנסיעה לעיירה בנגב, שם המתינו לו בני משפחתו. במשך שלושת החודשים הבאים טייל אל גרגאווי להנאתו ברמאללה, ירושלים, באר שבע, שגב שלום, דהריה, בית לחם וחברון.
"אף פעם לא הייתי בישראל. לא ראיתי איך המדינה שלכם נראית בכלל, רק בערוצי הטלוויזיה. כל הזמן הייתי בתוך הטרור ועסקתי בייצור טילים. פתאום ראיתי משהו אחר", שחזר אל גרגאווי בחקירה. יש פה בניינים גדולים ויפים מרכזי קניות. אנחנו בעזה חיים בעולם אחר. לפעמים בלי חשמל ומים. בתנאים קשים מאוד".
כשנכנס לישראל היו ברשותו כמה אלפי שקלים שאותם השיג מעסקת מכירת רובה קלצ'ניקוב, והם סייעו לו לממן את הוצאות המחיה והנסיעות. כדי לא להיתפס הוא התחזה לאזרח ערבי-ישראלי תושב הנגב, וכך המשיך במסעו. "גרתי אצל קרובי משפחה בשגב שלום, בתל שבע ובבאר שבע. קרוב משפחה שלי בתל שבע הביא אקדח תשעה מ"מ שהיה אתו וביקש שאתקן לו אותו. ניקיתי אותו מהחול והחזרתי לו אותו".
כדי להמשיך במסע הטיולים שלו בארץ הקודש, הוא שאל זהות נוספת, הפעם של תושב חברון, במחשבה שכך יצליח להגיע לרמאללה מבלי להיעצר על ידי מחסומי צה"ל בדרכים. זה הצליח לו. אל גרגאווי הגיע בבטחה לרמאללה מבלי להיעצר. "לקחתי את הפרטים של תושב חברון והתחזיתי לו", סיפר לחוקרי משטרת ישראל לאחר שנתפס. "הגעתי לרמאללה ועבדתי בקרן 'מרכז העולם הערבי', שם ארגנתי כנסים וביקורים באוניברסיטאות ואפילו הכרתי משורר צעיר מבית לחם שלקח אותי אליו הביתה לבקר את העיר שאף פעם לא הייתי בה לפני כן, רק שמעתי עליה. הייתי כמה ימים בבית לחם, בשבילי זה היה משהו מיוחד, שונה מכל הבלגן בעזה. יש פה הכל ובשפע".
אל גרגאווי, מתברר, אהב מאוד גם את ישראל. הוא טייל בירושלים ובאר שבע. "ישנתי בדירה של חברים ערבים בבאר שבע, והסתובבתי קצת בעיר. אכלתי משהו באיזה מסעדה קטנה. אנשים נחמדים, הכל שקט ורגוע. אני כל הזמן חייתי על הקצה: שיגור טילים, ייצור אמצעי לחימה, הנחת מטענים. רציתי כבר להפסיק עם זה". אחרי שחזה באיכות החיים ברמאללה, הבין שזה המקום שבו הוא רוצה להתגורר ולהתחיל בחיים חדשים. הוא התקשר לאשתו והודיע לה שלשם שהוא עושה הכנות להעברת המשפחה לרמאללה.
אל גרגאווי סיפר לחוקרים על בני משפחתו המתגוררים בתל שבע ובעיירה שגב שלום בנגב, שאצלם התארח חלק מהזמן שבו הסתובב ברחבי הארץ. "כמה מבני המשפחה שלי מבריחים נשק מישראל לסיני ומשם לעזה. הנשק הזה נמכר למשפחות ברפיח. במשך שנים הם הבריחו הרבה אמצעי לחימה מישראל לעזה, בעיקר רובים. אחד מהקרובים שלי בישראל היה מעורב בהברחות כאלה, ואחרי כמה שנים המשפחה שלו הסגירה אותו לישראל והוא ישב בכלא".
מתגעגע הביתה, מתכנן טילים ארוכי טווח
ב-11 ביוני 2011, אחרי מסע של שלושה חודשים, התגעגע אל גרגאווי למשפחתו בעזה. שמח וטוב לב בגלל החלטתו לעבור לגדה, עשה את דרכו בחזרה לעזה, כדי לקחת משם את משפחתו. לרוע מזלו, באותו יום לא הייתה תקלה במחשבים של מחסום ארז. ברגע שמסר לחיילים במחסום את פרטיו, המחשבים פלטו את ההודעה כי המדובר במבוקש מסוכן, ואל גרגאווי נעצר מיד. הוא נלקח לחקירה בשב"כ ובמשטרה, ושם גולל בפניהם את קורותיו בחודשים שעשה בישראל ובגדה, והתוודה גם על קריירת הטרור ארוכת השנים שלו. על גופו נמצאו כמה טלפונים סלולריים שבאמצעותם תיקשר עם בני משפחתו בעזה ובישראל.
אל גרגאווי סיפר לחוקריו כי חלומו הגדול היה לייצר טיל ארוך טווח הדומה לטילי הפאג'ר 5 שמחזיק החיזבאללה, כדי שיוכל לשגרו לישראל ולגרום למותם של ישראלים רבים. "צפיתי בטלוויזיה הישראלית, אני חושב שבערוץ 1, והייתה שם תוכנית שהציגה טיל חדש של החיזבאללה. החלטתי שאנחנו נייצר משהו דומה לזה. פניתי לפעיל בכיר בג'יהאד האסלאמי, הצגתי לו את הרעיון לפתח את הטיל החדש וביקשתי שיעזור לי במימון הפיתוח שלו, אבל הוא לא החזיר לי תשובה. לא היה לי כסף. הסברתי לו שיש לי יכולת לפתח טיל כמו של החיזבאללה. פניתי לפעיל אחר שייתן לי 500 דולר והסברתי לו שהטיל החדש יהיה מאוזן ויגיע למטרה. אבל גם הוא לא חזר אליי. החלטתי לקחת את זה על עצמי ויחד עם פעיל נוסף בנינו מודל של הטיל באורך של 12 ס"מ. ביצענו בו כל מיני ניסויים ושיגרנו אותו למרחק של חצי מטר. בסוף לא השגנו את המימון לייצור מודל של טיל גדול".
בחקירותיו הודה אל גרגאווי בפעילויות טרור רבות, והביע חרטה. "אני מצטער על הפעילות הצבאית שביצעתי, שהייתה יכולה להרוג אנשים. תודה לאל שלא נפצע אף אחד מהפעילות הזו", אמר.
פרקליטות מחוז הדרום הגישה נגדו כתב אישום לבית המשפט המחוזי בבאר שבע בגין 20 ניסיונות רצח, חברות בארגון טרור, קשירת קשר לביצוע פשע (רצח) וייצור נשק. כתב האישום משתרע על פני 16 עמודים והוא מפרט את מעשיו של אל גרגאווי לאורך השנים, כולל שהייתו בישראל שלא כחוק.
סנגורו של אל גרגאווי, עו"ד מוחמד ג'ברין, אמר ל-mako כי מרשו לא התכוון לבצע פיגועים בישראל וכי הוא בסך הכל בחן אפשרות לעבור להתגורר בגדה המערבית. "זה נכון שהוא נכנס לישראל בגלל תקלה שהייתה בארז, אבל הוא לא עסק בטרור. הוא טייל בישראל ובגדה כדי לנקות את הראש ממה שעבר עליו בעזה. החמאס איים עליו בגלל שעבד במכון מחקר בגדה שמחבר דו"חות על התנועה".
עו"ד ג'ברין מנהל באחרונה מגעים עם הפרקליטות על הסדר טיעון שלפיו יודה מרשו ברוב העבירות המיוחסות לו. אשתו ושלושת ילדיו של אל גרגאווי מחכים לו בעזה. לא סביר שיראו אותו בקרוב.