על הנייר, מטוס החמקן F-35 הוא מטוס החלומות של כל טייס קרב. חברת לוקהיד מרטין תכננה את יכולת החמקנות שלו באמצעות חומרים מיוחדים וקווים ללא פינות. הוא צבוע בצבע שבולע את קרינת המכ"ם של האויב, מסוגל להגיע למהירות מוערכת של 2 מאך (מהירות אמיתית מסווגת), ולטווח שיוט של למעלה 2,200 ק"מ, ללא צורך בתדלוק אווירי. במקרה של תדלוק האווירי הטווח שלו בעצם בלתי מוגבל.
את החמקן החדיש מגדירים כיום כמטוס הקרב המאויש האחרון, שלאחריו ישלטו בשדה הקרב מטוסים ללא טייס. תא הטייס שלו מתבסס כולו על מסכי מגע, כאשר המידע לו זקוק הטייס נשלח למסך רק על פי צורך, מה שמאפשר לטייס את הפניית הקשב למשימה עצמה. הוא קל להטסה והמערכות שלו מוגדרות כידידותיות למשתמש – כאלה שמופעלות על ידי מחשבים מהירים שאפילו מסייעים לטייס בהחלטות ומונעות ממנו להכניס את המטוס למצבי חירום.
המומחים מסכימים: המפלצת האווירית הזאת היא המילה האחרונה של תעשיית הנשק האמריקאית, מערכת נשק מהפכנית שמכניסה לשדה הקרב האווירי את העתיד. מטוס רב-משימתי שבו שלל מערכות אלקטרוניות מתקדמות, שבין השאר מעניקות לטייס את היכולת לראות ראשון את האויב – ומי שרואה ראשון יורה ראשון וגם מפיל ראשון. מבחינה מעשית לא קיים במערב, וכנראה גם בעולם, מטוס יותר מתקדם מה-F-35 – ואת כל היופי הזה צפויה ישראל לקבל בשנת 2016, לאחר שחתמה על עסקת הנשק היקרה ביותר בתולדות המדינה.
אז למה בכירים רבים כל כך במערכת הביטחון טוענים שנעשתה פה טעות נוראית?
טייסת אחת, 20 אחוז מתקציב הביטחון
הבעיות מתחילות בשלבי הפיתוח של ה-F-35, שנראים כלא נגמרים. מאז תחילת פיתוחו ב-2003 ממשיכים להגיע דיווחים על ליקויים כאלה ואחרים, כאשר האחרון בהם - דו"ח סודי של הפנטגון - דלף לתקשורת בתחילת השבוע האחרון. מהדו"ח עולה כי לאחר סדרת אימונים שנעשתה עם מטוסי ה-F-35A התגלו בעיות בקסדת הטייס, בתוכנת ההטסה של המטוס, ביכולת התמרונים והחמקנות שלו ובמרחב שדה הראייה. בפועל, הדו"ח החמור הזה עלול להפוך לתוספת של מיליארדי דולרים לפרויקט הפיתוח שצפוי, בסופו, לעלות לארה"ב כמעט 400 מיליארד דולר. ובזמן שמומחים שונים מנסים להעריך עד כמה הולך להתייקר המטוס שכבר עכשיו נחשב לפרויקט היקר ביותר בתולדות הפיתוחים הצבאיים, בישראל מתרחש מתחת לפני השטח מאבק אותו הגדיר לנו בכיר במשרד הביטחון כ"מאבק ענקים" – בעד ונגד רכישת המטוס היקר ביותר בעולם.
תג המחיר של ה-F-35 הוא 150 מיליון דולר ליחידה. מחיר טייסת אחת של 19 מטוסים תעלה לישראל כ-2.8 מיליארד דולר, סכום אסטרונומי שמהווה כ-20 אחוז מתקציב הביטחון של מדינת ישראל, שעומד על כ-50 מיליארד שקלים. זה, כמובן, לא כולל עלויות נוספות, כי המטוסים מגיעים יחד עם מערכת היקפית שלמה שצריך לרכוש. והאם טייסת אחת תעשה את העבודה? בישראל כבר הביעו רצון לרכוש לפחות שלוש טייסות, מה שמעלה את תג המחיר בטווח הארוך ל-15 מיליארד דולר. לצורך השוואה, 102 מטוסי סופה שנרכשו בעבר עלו שליש ואף פחות מהסכום הזה. אמנם מדובר בכספי הסיוע הביטחוני האמריקאי, אולם המשמעות היא שעבוד הסיוע אך ורק למטרה זו למשך כמעט עשור.
"בכסף הזה היה אפשר לרכוש יותר מ-600 טנקים", אומר ל-mako בכיר בזרוע היבשה. "אבל טנקים זה נשמע לכם ישן, אז היה אפשר לרכוש מאות טילים לכיפת ברזל או עשרות טילי חץ. בסכומים האלה יכולנו להפוך את כל, אבל את כל הכוח הסדיר למשוכלל יותר. אני מתכוון למערכות טכנולוגיות שהיו הופכות את זרוע היבשה למשהו שהוא באמת צה"ל 2,000. תראה, בסופו של דבר אולי כולם אוהבים לדבר על איראן אבל במאבקי היום יום לא חיל האוויר נותן את הפתרון – וגם אם כן, אז לא מטוסי הקרב. אני מדבר על מה שמוגדר כ'מלחמה על הגדר'. כבר למדנו שחיל האוויר יכול להיות הכי טוב בעולם, אבל במציאות זרוע היבשה בדרך כלל עומדת בחזית, והרבה פעמים בצורה מקרטעת".
הליקויים הרבים שמתגלים ב-F-35, והמחיר היקר, הם אפילו לא הקלף החזק ביותר בארסנל הטענות של המתנגדים לרכישה של המטוס החמקן. הטיעון המרכזי יותר, שמצייר תמונת מצב מטרידה, הוא זה שאל מול האיומים הקיימים היום, ישראל כלל לא צריכה את החמקן החדש. לדברי המתנגדים, הליך ההחלטה לרכישת המטוס - הליך שמתבצע על בסיס עבודת מטה של הצבא ומשרד הביטחון - נעשה משיקולים של יוקרה המעורבים בפוליטיקה, ולא משיקולים ענייניים. על ההחלטות של חיל האוויר, הם אומרים, קשה עד בלתי אפשרי לערער.
"חיל האוויר זה ארגון שאף אחד לא מעז לגעת בו", טוען משה ארנס, מי שהיה אחד משרי הביטחון המוצלחים של מדינת ישראל, ואחד הבודדים שלא הגיעו מרקע צבאי. ארנס, מהנדס אווירונאוטי בהשכלתו שהוביל לא מעט פרויקטים במסגרת התעשייה האווירית, הוא אחד המתנגדים הנחרצים ביותר לפרויקט ה-F-35. "מחליטים שהמטוס הבא הוא F-35 וממשכנים את הסיוע הצבאי לשנים ארוכות ואף אחד לא פוצה פה. למה? כי חיל האוויר אמר שצריך את זה וזהו. לדעתי זו טעות ואמרתי את זה כמה וכמה פעמים. מדובר במטוס מאוד בעייתי שבכל פעם מושכים לו את לוח הזמנים, מה שמעלה את העלות שלו יותר ויותר. אנחנו צריכים לשאול את עצמנו האם נבון למשכן את כספי הסיוע הביטחוני לשנים ארוכות למען המטוס הזה מבלי שייוותר דבר לרכש אחר תקופה ארוכה. יש פה הרבה שאלות שראוי היה לדון בהן וכלל לא בטוח שעשו את זה".
את המטוס היקר רוכשת ישראל, כאמור, בעזרת כספי הסיוע של ארצות הברית - מענק כספי שנע בין 2.5 ל-3 מיליארד דולר בכל שנה, כסף אותו ישראל מחוייבת להוציא על ציוד צבאי תוצרת אמריקה. אחת הטענות של התומכים במטוס, היא שהיות שהוא נרכש מכספי הסיוע, אין פה בעצם מגבלה תקציבית מכיוון שהדבר לא נעשה על חשבון תקציב הביטחון. בכיר במשרד האוצר שולל את טענה הזאת מכל תוקף: "ברגע שאתה משעבד את הסיוע לפריט אחד אתה צריך לקנות את שאר הפריטים מהכסף שלך. כולם מנסים להסתיר את העובדה הזו ומדברים כאילו שזה כסף חינם. זה ממש לא כסף חינם כי לצבא יש בשנה וחצי האחרונות דרישות נוספות ומישהו צריך לממן את זה. אף אחד לא מבטיח במיוחד לא בתקופה הלא פשוטה שעוברת על ארה"ב שנקבל באמת את כל התוספות שהבטיחו, למשל למערכות כיפת ברזל נוספות".
"רק טיפש יחשוב שהחמקנות תישאר לעד"
לחמקן האמריקאי שלושה דגמים עיקריים: A לחיל האוויר של ארה"ב, B למארינס ו-C שמיועד לחיל הים. כל אחד קיבל מטוס על פי המאפיינים שלו. ישראל צפויה לקבל את דגם ה-A, שבעזרת שינויים שונים יותאם לחיל האוויר ויסווג כדגם I. לדברי ארנס, המטוס כלל לא יספק את מה שמצופה ממנו, משום שהוא תוכנן לענות על משימות רבות ושונות כל כך. "המפתחים של המטוס רצו שהוא יענה גם על משימות של חיל הים, גם על משימות של חיל האוויר וגם על הנחתים – וכתוצאה יצא מטוס די מוגבל מבחינה מבצעית. היית מצפה שאם רוצים מטוס כזה היו מתייעצים עם מהנדסים אווירונאוטים שבאים גם מחוץ לצבא, אנשים שיודעים לא רק לנהוג במכונית אלא גם לייצר אותה. יש לנו בארץ מהנדסים מובילים כאלה, למשל אחד שנפטר לא מזמן, עובדיה הררי, שגם היה אחד מהמהנדסים האווירונאוטים המובילים בעולם – אבל אף אחד לא מתייעץ איתו. שוב, כי חיל האוויר החליט שזה מה שהוא צריך וזהו. הבעיה היא לא לטוס עליו, אלא להבין מה היו האלטרנטיבות".
יפתח שפיר, חוקר במכון למחקרי ביטחון לאומי, חקר את הנושא וכתב כמה מאמרים בנושא החמקן. לדעתו, האיומים שעומדים כיום מול מדינת ישראל לא מצדיקים את הרכש היקר – פשוט משום שהיא גם כך יותר ממוכנה לקראתם. "מי שבוחר את המערכות הדרושות הם האנשים עם הניסיון המבצעי, אבל תמיד תבוא השאלה מה יבוא על חשבון מה, כי עוד לא נולד הגנרל שיגיד 'יש לי מספיק'. התפקיד של הגנרל זה להשיג כמה שיותר עבור הצבא שלו ותפקיד הממשלה זה להגיד לגנרל 'עד כאן ולא תקבל יותר'. אחת הבעיות של מדינת ישראל זה שלצבא יש מטה מאוד מאורגן ובכל דיון הם שולטים כשאף אחד לא יכול להתמודד מולם".
בכיר במשרד הביטחון שהתראיין לכתבה אישר את רוח הדברים, ואמר כי לא הייתה עבודת מטה מסודרת של המועצה לביטחון לאומי לגבי רכש המטוס. בעוד שהצבא נוהג לעבוד באופן מסודר ולעשות מחקרים לגבי מה שהוא צריך, הגורמים האזרחים שיושבים מולו נאלצים להסתמך על הדברים ולא מבצעים עבודת תחקיר משל עצמם - כזו שתסביר להם על מה בעצם מדברים. לדברי הבכיר, אין להם שום דרך אמיתית להפריך את מה שטוען בפניהם הצבא, בעיקר מחוסר של הבנה בתחום. לזה בדיוק נועדה המועצה לביטחון לאומי, אולם מאינטרסים פוליטיים של יוקרה והרבה אגו מדובר בגוף חסר שיניים. בנוסף, אמר הבכיר כי בשל העובדה שמדובר בכספי הסיוע הביטחוני גם לא הייתה שום מעורבות של משרד האוצר - וזאת למרות העלות הכספית הגבוהה. "חיל האוויר הפך את עצמו למסגרת כמעט אוטונומית", טוען ארנס. "חלק מזה בצדק, כי אם תשאל אנשים בצה"ל כולם יגידו 'זה החיל הכי מאורגן', אז למה להפריע?".
גורם בכיר במשרד הביטחון, בעל רקע אווירי עשיר, מתנגד גם הוא לרכש. בדבריו הוא מתייחס ליכולת החמקנות הלקויה שיוחסה למטוס. "צריך לזכור שכדי לשמור על החמקנות המטוס לא יכול לשאת חימוש חיצוני, מה שמגביל את יכולת ההתקפה שלו (מאחר ויכולת נשיאת החימוש בתוך גוף המטוס היא נמוכה – ש"ל). גם להגיד שהוא הכי טוב בעולם זה משפט מעט ילדותי שאני לא מוכן לקבל ברמת דיון גבוהה. תן לי הוכחות, נתונים, מדע מדויק. במה בדיוק הוא הכי טוב?" שואל הבכיר ועונה: "הוא לא טס יותר רחוק מהרעם (ה-F-15 – ש"ל) וגם ככה אנחנו מדברים על תדלוק אווירי כשזה מגיע לפעולה ביעדים ממש רחוקים – ולא נוסיף שמות. הפלטפורמה הזו גם לא הכי טובה בנשיאת פצצות לטווח ארוך, וממש לא הכי טובה בקרבות אוויר-אוויר. הדבר הכי טוב שהוא נותן לך זה החמקנות, אבל לא בטוח שהמחיר שווה את זה כי רק טיפש יחשוב שהחמקנות תישאר לעד. כל פיתוח טכנולוגי זכה בתוך שנים ספורות למענה נגדי. ככה שבסוף נשאר עם מטוס יקר שלא מספק את הדבר העיקרי שלשמו נרכש".
חיל האוויר: "בסופו של דבר חייבים להתחדש"
גורם בכיר במטה חיל האוויר, טייס קרב עם ניסיון ארוך שנים, דוחה את טענות המתנגדים או לפחות את חלקן. "במסמכי עבודה שנמצאים אצל מי שאחראי על הפרויקט הטענות על תקלות מוכרות הרבה לפני הפרסום ורובן טופלו", הוא אומר.
כיצד הן טופלו?
"כמובן שלא ניתן לפרט".
דו"חות בעייתיים לא מפסיקים להתפרסם.
"לא כל מה שמתפרסם נכון. חוץ מזה צריך להבין שלכל מערכת חדשה יש מחלות ילדות ולזה נועדו הניסויים ותקופת הפיתוח הארוכה. אנחנו נמצאים במעקב מלא אחרי מה שקורה מעבר לים, ומעולם לא קרה שלא קיבלנו תשובה".
גם האלוף במיל' איתן בן אליהו, לשעבר מפקד חיל האוויר, דוחה בתוקף את הטענות של המתנגדים על הליך הבחירה של המטוס. "מדובר בתהליך של שנים ארוכות שעובר את כל השדרות. שנים עוקבים אחרי הפרויקט. זה לא ששולחים טייסים וזהו. הייתה גם משלחת של חיל האוויר, כולל מפקד החיל עצמו ולא מעט אנשי מקצוע עסקו בנושא. יכול להיות שהיה צריך להשוות גם למתחרים כמו דגמי F-15 ו-16 אבל זו לא הייתה שגיאה חמורה כי אלה מטוסים שמוכרים היטב לחיל האוויר".
הטענה המרכזית של בן אליהו היא שבסופו של דבר צריך להתחדש. "זה המחיר של הדברים האלה בשוק, וצריך כל פעם לחדש. צריך לקנות מטוסים חדשים כל עשור או עשרים שנה. רק היום שמענו על מסוק הקוברה שהתרסק, מסוק שטס כבר שלושים שנה, אנחנו לא רוצים שיטוסו על אווירון עשרות שנים. מטוסי ה-F-15 וה-F-16 של חיל האוויר טסים משנות ה-70 וה-80 וצריך להחליף אותם".
זה הזמן להזכיר שישראל היא אחת המדינות הבודדות בעולם שמקבלת את ה-F-35, בין היתר יחד עם איטליה, הולנד, קנדה, טורקיה, נורבגיה ודנמרק – שחלקן כבר נסוגו מחלק מהסכמי הרכישה. בשותפות האירופאית, לדוגמא, דורשים לבטל את הפרויקט בגלל המחיר ולקנות מטוסים כמו הסאאב השבדי או הרפאל הצרפתי. בטורקיה החליטו לקנות שני מטוסים בלבד - החלטה פוליטית, מכיוון ש-2 מטוסים לא באמת מהווים איום. "הם נותנים לנו את חוד החנית שלהם, וזה לא מובן מאליו", אומר בן אליהו. "יש פה משמעות הרתעתית וקשר אסטרטגי מעצם האספקה של המטוס הזה לישראל, כאשר אנחנו בין היחידים. יש דבר נוסף שחשוב להבין, וזה שבזכות המטוס המתקדם הזה אנחנו נצטרך הרבה פחות כלי טיס מאשר בעבר. אם אחרי מלחמת יום כיפור דיברו על צורך ב-700 או 800 מטוסים, הרי שהמטוס הזה מייתר את המספרים הגדולים".
לגבי הטענות על יכולות האויב שמנגד, מסביר בן אליהו שהשיקול צריך להיות לעתיד, ולא רק בהתייחס למה שקורה היום. "מי אמר שהאויבים שלנו תקועים בשנות ה-80? האיראנים למשל משגרים לוויינים לחלל", הוא קובע, ומוסיף כי ישראל חייבת לשמור על פער טכנולוגי איכותי, וה-F-35 משרת את המטרה הזאת במלואה. "מי יודע מה יהיה מחר בסוריה, הרי מה שהם רוצים הוא שאנחנו ניסוג לאחור. אסור שזה יקרה".