אין חייל שלא רוצה לצאת הביתה, במיוחד בחג. אבל כוננות תמיד צריך לתפוס, ובבסיסים ברחבי הארץ נמצאים גם בפסח אלפי חיילים שמשקיפים על הגבולות ושומרים עלינו בזמן שאנחנו יושבים מסביב לשולחן הסדר. שוחחנו עם שלושה חיילים כאלה, המשרתים כולם בחטיבה 7 של חיל השריון - חטיבה הפרושה בימים אלה על כל הגזרות, בפיקוד הצפון, בפיקוד המרכז ובפיקוד הדרום. דור, ארתור ועידו מספרים לנו איך זה מרגיש לבלות את החג המשפחתי כל כך בבסיס, מה חושבת המשפחה שחוגגת בבית וגם על הגעגועים העמוקים לחברות שלהם והשאיפות שלהם לחג הבא.
ארתור בלובשטיין | גזרת הדרום
גיל: 20
פז"ם: שנה ושמונה חודשים.
עיר מגורים: ראשון לציון.
על מדים: תותחן בטנק מרכבה בגדוד 77.
איך ההרגשה לעשות את החג בבסיס?
"זה מרגיש בסדר. אני רגיל כבר לסגירות. אני לא שבוז על זה בכלל כי אני עם המחלקה, עם החבר'ה שאני אוהב. אנחנו מעבירים פה אחד לשני את הזמן, שומרים על מורל ועל צחוקים שכל אחד לא ירגיש שהוא לבד".
כמה חגים סגרת עד עכשיו?
"אני לא סופר, אבל הרבה".
בכל זאת?
"התגייסתי באוגוסט 11, סגרתי מאז את ראש השנה, סוכות, חנוכה בשנה שעברה, גם השנה סגרתי את חנוכה. את פסח בשנה שעברה סגרתי, את שבועות וזהו".
לנו זה נשמע כמו לא מעט חגים. התנדבת לסגור את החג הזה?
"זה סבב היציאות של הקו. היציאות מחלקתיות והמחלקה שלי יצא שהיא סוגרת את החג".
מה קורה בבסיס במהלך החג?
"מתכננים עם כל החיילים את הסעודה, לצערנו אנחנו לא במצב שאנחנו יכולים לשבת בבסיס ענק כל הפלוגה ולכן אנחנו עושים את הסדר שלנו. אנחנו עושים סדר מאוד אינטימי, אני והצוות שלי בטנק וזהו. משהו מאוד קטן. בקו הזה הפלוגה מפוזרת, היא מחולקת".
איך ייראה החג בבית שלך השנה?
"המשפחה עושה את הסדר הרגיל - ליל הסדר, עם הכל, רק אני אחסר שם. ההורים שלי, סבא וסבתא, אחותי הקטנה, רק אני היחיד שלא אהיה שם. הדברים יהיו כמו שתמיד הם יהיו. המשפחה תתקשר, אני גם אתקשר, נאחל חג שמח וכשר אחד לשני".
מה הכי חסר לך בבסיס?
"החברה שלי".
מה היא אומרת על זה שאתה סוגר את החג?
"היא לא מתה על היציאות שלי. אנחנו לא כל כך חוגגים ימי הולדת ביחד, אבל מתקשרים כל הזמן ושומרים על קשר הדוק. היא יודעת שזה מה שרציתי, היא מבינה שזה מה ששאפתי אליו והיא תומכת בי במאה אחוז למרות שרב הזמן אני לא נמצא איתה. היא מבינה והיא שם בשבילי כשאני צריך אותה והיא הכי חסרה לי פה".
מה ההורים אומרים על זה שאתה לא בבית?
"הם גאים בי, הם יודעים שזה לא קל. במיוחד כשהבן שלך הוא לוחם, שהוא בשריון, שהוא קרבי למרות שהוא לא בא הרבה הביתה. הם מבינים את זה, הם יודעים שזה מה שרציתי ושזה מה שאני שאפתי אליו. אני בגזרה בסופו של יום, אני ושאר הצוות שלי וכל שאר החיילים שיוצאים הביתה בחג, בסופו של יום זה בזכותנו. ההורים שלי יודעים שבזכות החיילים שסוגרים את החג הם עושים את ליל הסדר בשקט ויודעים שיש אי שם מישהו עם נשק, עם טנק והוא שומר עליהם".
מה מחזיק אותך במהלך השמירה בחג?
"אני יודע שההורים שלי עושים את הסעודה בשקט וחברה שלי יושבת עם חברות שלה ויודעת שחבר שלה שם והוא שומר עליה ומגן עליה ועצם המחשבה הזו שהתרומה זה כל מה שצריך. לא צריך יותר מזה".
איפה אתה רואה את עצמך בחג הבא?
"בעזרת השם אני בבית. מן הסתם. גם אם לא, בסדר, אני רגיל לזה. כל חג שעובר פה בצבא זו חוויה אחרת, עםו החבר'ה והצחוקים. זו אווירה אחרת זו אווירה שבאזרחות אני לא רגיל אליה".
דור פטשניק | גבול לבנון
גיל: 19
פז"ם: שבעה חודשים.
על מדים: טען בגדוד רומח, עוצבת סע.
איך אתם חוגגים את ליל הסדר?
"אנחנו שומרים עם גדוד חרב, גדוד חיילים דרוזים, שתופסים פה גם קו ולכן לא כולם יחגגו אבל אנחנו חמישה חברה פה מהגדוד, שניים מתוכם דתיים. קיבלנו כמה חבילות של מצות לחג אז אני מניח שנארגן פה משהו".
מה אתה מפספס בבית?
"בליל הסדר בני המשפחה שלי ילכו לדודים שלי, שם יהיו 25-30 איש, מהצד של אמי, הצד המרוקאי".
איך הם קיבלו את העובדה שלא תהיה בחג?
"הם רצו שאבוא אבל זה לא יצא. אני מניח שהם פשוט יצלמו לי תמונה ונאחל אחד לשני חג שמח בטלפון. אבא שלי מבין. הוא משרת כקצין בחיל האוויר ב-30 השנים האחרונות וכבר יודע איך זה עובד. אמא שלי קצת מתאכזבת אבל גם היא התרגלה. חוץ מאבי, שנמצא שנים בצבא, גם אחי הגדול, בן 21, משרת כמהנדס בחיל האוויר. כל עוד היא יודעת שאני מסתדר, אז היא רגועה".
מה מחזיק אותך במהלך השמירה בחג?
"כבר בשמירה בחנוכה יכולנו לראות משמאל את לבנון ומימין את ישראל עם כל הישובים שליד הגבול. אני זוכר בחנוכה שראיתי את האורות ביישובים, הסתכלתי עליהם דרך המשקפת, ואפילו הצלחתי לראות את הילדים צוחקים שם, אוכלים סופגניות ומסתובבים על האופניים. זה מה שמחזיק אותי וגורם לי להבין את הצורך בשמירה שלנו".
מה הדבר שהכי יחסר לך בחג?
"אחותי הקטנה, בת ה-10. היא ממש רצתה ממש שאני אגיע לחג. הקפיצה שלה כשאני נכנס הביתה תחסר לי".
איפה אתה רואה את עצמך בחג הבא?
"בעזרת השם, בקורס קצינים".
עידו אלוני | יהודה ושומרון
גיל: 19
פז"ם: שמונה חודשים
על מדים: פלוגת ההנדסה
עידו, עד מתי?
"עד אוגוסט 2015..."
איפה אתה שומר עלינו בחג הזה?
"באיו"ש - גזרת ג'נין, חטמ"ר מנשה. זאת תורנות כחלק מהמסלול, כבר יצא לי לסגור שני חגים - ראש השנה וסוכות. עכשיו אנחנו סוגרים את שני החגים של פסח – חג א' ו-ב'. אנחנו כבר שבועיים בקו הזה, וצריכים לצאת שבת כל שבועיים שלושה".
מה ההורים אומרים על זה שאתה לא בבית?
"ההורים היו קצת מבואסים אבל הבינו שאני נשאר פה כדי לשמור עליהם".
מה אתה הולך להפסיד בבית במהלך החג?
"יש לי אחות אחת גדולה שעדיין משרתת בצבא כראש מדור ב-8200. בדרך כלל אנחנו חוגגים את ליל סדר אצלנו בבית ברמת גן עם כל המשפחה, בסביבות ה-20 בני המשפחה המורחבת, וזה מה שיקרה גם השנה".
מה הכי חסר לך בבסיס?
"המשפחה והחברים".
מה מחזיק אותך במהלך השמירה בחג?
"התחושה שאנשים בבית סומכים עלינו ואנחנו נותנים להם תחושת ביטחון. זאת גם אחת הסיבות שאנחנו עושים סיורים בגזרה. זה נותן תחושת ביטחון ליושבים ליד הגדר".
איפה אתה רואה את עצמך בחג הבא?
"אני מקווה שבקורס קצינים".