פלגות הבט"ש (הקרויות גם פלגות הדבורים) של חיל הים ממלאות בעצם את ייעודו העיקרי של החיל: ים פתוח וחוף בטוח. עיקר פעילות הפלגות מתבטאת בסיורים ובבט"ש (בטחון שוטף) נגד פעילות חבלנית עוינת לאורך חופי מדינת ישראל, המהווים בעצם גבול ימי ארוך במיוחד. כלי השיט של פלגות הבט"ש פועלים מסביב לשעון לאורך חופי המדינה, במטרה לשמור על השקט.
לעתים קרובות קוראים לפלגות הבט"ש "פלגות הדבורים", על שם כלי השיט שהיווה את בסיס כוחן -הדבור, שבימים אלה מוחלף במקרים רבים על ידי הדבורה סימן 3 (דבורה סופר שלוש) והשלדג.
על גבי כלי השיט משרתים יחד חיילים כצוות מגובש ואינטימי החולק תאי מגורים וחיים משותפים, ונדרש להיות ערני ודרוך כל העת מפני האיומים.
סמל היחידה: סיכת הדבורן כוללת ספינת טילים וזוג כרישים בחזיתה.
שיעור היסטוריה: בתום מלחמת ששת הימים, עם הגדלת אורך הגבולות הימיים של ישראל, התגברו פעולות הטרור וניסיונות החדירה מהים. באותה תקופה שירתו את חיל הים ספינות טורפדו עשויות מעץ ובעלות חימוש דל, שלא היוו מענה מספק לאיומים החדשים, ובחיל הים הוחלט להצטייד באמל"ח חדש.
ארבע ספינות הדבור הראשונות הגיעו לארץ בשלהי 1970, והתבססו על אב טיפוס של ספינה אמריקאית אזרחית. הדבורים צוידו במנועים בעלי 12 בוכנות, במכ"ם, במקלע בעל קצב אש גבוה ובמכשירי קשר. בספטמבר 1971 נוספו למערך שש ספינות נוספות, ומאז מתבצעת בניית הספינות במפעל בישראל.
לקראת סוף העשור שופרו ספינות הדבור, אך הוחלט כי יש צורך מבצעי בכלי שיט חדש, שיענה להתפתחות המואצת של האויב. ב-1978 הוחלט לשלב במערך את הדבורה, ספינת בט"ש שמבוססת אמנם על הדבור, אך גדולה ומהירה יותר. הדבורות פותחו ונבנו בידי התעשייה האווירית, והצטרפו ככלי שיט מבצעיים ב-1988.
עם התפתחות מפרץ אילת, הוחלט למזער את נראות כלי המלחמה במפרץ על מנת שלא לפגוע בענף התיירות. על כן הוחלט לרכוש את הנחשול – כלי שיט קטן בעל מראה אזרחי למדי, שלו יכולת תמרון גבוהה המגיעה עד ל-45 קשר. גודלו ומראהו של הנחשול תורם לשמירה על הסדר במפרץ, מבלי להרתיע או להפריע ליאכטות הפוקדות את המרינה באילת.
בשנת 2004 נקלטה בחיל הים "סופר דבורה סימן 3", דבורה ששוב הוסבה על מנת לכלול שיפורים שונים, בעיקר במערכת ההנעה. הדגם החדש מאפשר תמרונים מהירים וחלקים יותר, וכן ניתן להתקין בו אמצעי לחימה ומערכות שונות לפי דרישות משתנות ובהתאם להתפתחות טכנולוגיות האלקטרוניקה, כלי הנשק והמכ"מים.
השלדג היא ספינת הבט"ש הנוספת במערך, שמהווה יחד עם ה"סופר דבורה סימן 3" את חוד החנית של ספינות הסיור הימי של חיל הים. היא פותחה ויוצרה על ידי מספנות ישראל והוטמעה בחיל הים בתחילת שנות ה-90. הספינה שוקלת כ-72 טון, אורכה 26 מטרים והיא יכולה להגיע למהירות של עד 46 קשר. את השלדג מניעה מערכת ג'ט, כלומר אין לה מדחפים וגם היא מונעת על ידי שאיבת ופליטת מים. יתרונה הגדול של המערכת בזריזות התמרון, והיכולת להגיע לטווחים קרובים במיוחד לחוף, מבלי לחשוש מהרס המדחפים. על גבי השלדגים מותקנות מערכות ירי אוטומטיות, שיכולות לעקוב אחר מטרות שונות מטווחים רחוקים, ולפתוח באש מדויקת תוך כדי תנועה במהירות גבוהה, בכל מזג אוויר.
מאז שנות שבעים וגם עתה, באופן יומיומי, פלגות הבט"ש עוצרות ופוגעות במחבלים הפועלים ביבשה בסמוך לגבולות הימיים של ישראל, ובפעילי טרור מושטים על אופנועי ים, ספינות אויב וסירות. הפלגות פועלות כנגד גורמי ג'יהאד עולמי בזירת ים סוף, גורמי הטרור הפלסטינים מעזה, ומחבלי חיזבאללה בצפון. לוחמי ספינות הסיור מסיירים לאורך כל ימות השנה וכל שעות היממה לאורך החופים, על מנת למנוע פעילות חבלנית עוינת בים ובחוף. הם מהווים מחסום נייד בפני כל כלי שיט המגיע לארץ, ובעצם מהווים מעין גדר חיה בגבולות הימיים של מדינת ישראל.
מבנה היחידה: הפלגות הן בעצם יחידה אוטונומית, שלא נמצאת תחת קורת גג פיקודית אחת, אלא כפופות ישירות למפקדי הזירות בחיל, כלומר למפקדי הבסיסים השונים. על אף הדמיון במאפייניהן, קיים שוני בין פלגה לפלגה, בהתאם לזירה בה היא פועלת ולאיומים עמם היא מתמודדת. בראש כל פלגה עומד קצין בדרגת סא"ל. כל פלגה מחולקת לסיירות, שעל כל אחת מהן מופקד קצין בדרגת סרן. בראש כל כלי שיט עומד קצין ימי בדרגת סגן, בוגר קורס חובלים, שלרוב מקודם לדרגת סרן במהלך השירות.
פלגה 914 אחראית על הביטחון השוטף של רצועת החוף הצפונית של ישראל, בקרבת לבנון. בסיסה נמצא בחיפה. הפלגה מורכבת מספינות דבורה וסופר דבורה סימן 2. פלגה 915 אחראית על הביטחון השוטף בזירת הים האדום, ואמונה בין השאר על אבטחתו של נמל אילת, באזור בו גובלות בים ירדן, מצרים וערב הסעודית. הפלגה מורכבת מספינות דבור, דבורה ונחשול. בסיסה ממוקם באילת. פלגה 916 אמונה על הביטחון השוטף הימי בכל אזור המרכז, ובדגש בקרבת רצועת עזה. בסיס האם שלה ממוקם באשדוד. על פעילותה זכתה הפלגה בפרס הרמטכ"ל ליחידות לוחמות לשנת 2007. היא מורכבת מספינות דבור, דבורה סימן 3 ושלדג.
לכל אחת מהפלגות מטה מבצעי משלה. ענף שטח במטה חיל הים הוא המייצר את הנהלים והפקודות האחודים הניתנים לפלגות.
תנאי קבלה: פרופיל 72-97 ללא סעיפים פוסלים (ניתן להתקבל עם מספר משקפיים בינוני) וקב"א בינונית ומעלה. נדרשים מלש"בים בעלי מוטיבציה ויכולות למידה ויחסי אנוש. היחידה סגורה בפני בנות. על המעוניינים לסמן את חיל הים ויחידת הסטי"לים/דבורים (ספינות חיל הים) בשאלון ההעדפות. המלש"בים יעברו מיון קצר בביתן חיל הים בתל השומר, הכולל מבחנים פסיכוטכניים ובדיקות רפואיות. העוברים מקבלים זימון לגיבוש סטי"לים/דבורים: גיבוש בן יומיים שאינו קשה במיוחד מבחינה פיזית, אך מנפה חיילים בצורה מקצועית לפי יכולות למידה, עמידה בלחץ ושיתוף פעולה. בין השאר כולל הגיבוש מבדקי ים (חדר הצפה בו צריך לאטום חדר תוך כדי הצפתו, סירת ההקאה המפורסמת, שיט על סטי"ל וטבילות בים) ואתגרים מנטליים.
הכשרה: לוחמי פלגות הבט"ש עוברים טירונות 03 בבסיס ההדרכה של חיל הים, ולאחר מכן מחולקים לקורסים לפי אחד המקצועות – ימאים (לוחם במגמת שיט) או מכונאים (לוחם במגמת השטה). הקורסים אורכים כארבעה חודשים. ימאים עוברים הכשרות ימאות ונשקים, והמכונאים מתמקצעים במקצועות המכונה. במהלך הקורס נחשפים החניכים גם לאימוני מסעות, כושר והפלגות ארוכות בסירות גומי, על מנת להכינם לתפקיד לוחם ימי. עם סיום הקורס מתבצעות "שהיות הסוף", במהלכן נמצאים החניכים בין שבוע לחודש על הספינה ולומדים על אורח החיים. לרוב נערכת שהיית סוף בספינה הספציפית אליה מיועדים החיילים.
לאחר מבחן סוף קורס (שמזכה את עובריו ברמת מקצועי ימי 07), מוצבים החיילים בספינות השונות ולומדים במשך 16-20 חודשים את התפקידים על הספינה. בתום ההכשרה מקבלים סיכת דבורן, עוברים מבחן מקצוע ימי 09 ומוסמכים כסמלים.
במהלך השנה הראשונה ביחידה המכונאים מוסמכים, בין השאר, ככבאים, מנוענים ומאגיסטי"ם, והימאים מוסמכים כמאגיסטי"ם, בעמדת נק"ל (נשק קל) תאורות, בעבודות ימאות, וכמפעילי עמדת טייפון או תותחן ירכתיים. במהלך השירות יוצאים חלק מהלוחמים לקורס חובשים, על מנת לחזור לפלגה כחובשים ספינתיים.
ימאים יכולים לצאת לקורס סמ"דים (סגן מפקד דבורה), הכשרה הכוללת הכנות בפלגה שלאחריהן קורס בן ארבעה חודשים בבה"ד חיל הים, כאשר בתום ההכשרה חוזרים לכלי השיט בתור סגני מפקדים, מה שנחשב לכבוד גדול. אצל הימאים המקבילה היא צ'יפים, הכשרה לתפקיד מכונאי בכיר, גם היא בת ארבעה חודשים, לאחריהם חוזרים לכלי השיט כצ'יף.
חיילים מתאימים לפיקוד יוכלו לצאת לקורס מפקדים בסיסי, להמשיך כנגד מקצועי בספינה, לצאת לקורס קצינים (ולחזור כקציני מודיעין, כוח אדם ועוד) או אפילו לצאת לקורס חובלים במטרה להפוך לקצין ים ולפקד על כלי שיט בעתיד.
בסדיר: נוהגים להגיד שמי שמגיע לשירות בים צריך קודם כל לאהוב ים. הפלגה בים היא לא דבר פשוט, ועל כן למרות שאין ממש מאמץ פיזי מבחינת סחיבת משקלים וריצות, אפקט השהייה בים לבדו עלול להיות לא פשוט למי שלא מורגל לכך או שאין לו רצון בכך. מדובר בפעילות מבצעית ברמה גבוהה, גם אם אינה דומה לפעילות חי"ר. מבחינת העשייה הביטחונית, פלגות הבט"ש חשובות מאוד לצה"ל.
ספינות הסיור מאוישות בצוות של 10-16 חיילים. מבחינת תפקוד הצוות בים, בגלל שמדובר בצוות קטן יחסית ואינטימי, כולם עושים בערך הכל, גם מבחינת ההתמקצעות בנשקים והפעלתם וגם מבחינת עבודות ספינה, הכוללות למשל ניקיונות והכנת אוכל. במובן הזה אין חשיבות לפז"ם. הותיקות מתבטאת רק בסגירת שבתות כשומרים תורנים. בכל שבת נדרש אחד הלוחמים להישאר כשומר מוסמך, כאשר הדבר מתבצע בסבב. סמלים יוצאים מהסבב הזה.
ספינות הבט"ש המשפחתיות-משהו עוסקות כמובן בעיקר בפעילות שוטפת, ועל כן הן בכוננות מלאה, ומוקפצות לא מעט. הסביבה תובענית ודי לחוצה (מה לעשות, אין לאן לברוח), אבל בסך הכל בהפלגה בים יש לרוב אווירה טובה, מורל ורוח צוות.
יציאות: לרוב יוצאים אחת לשבועיים-שלושה במהלך ההכשרות. בשירות על הספינות יוצאים 11/3, מה שנקרא "שבת ים שבת חוף (בבית)", ובמסגרת סבב שומר ספינה נשארים שבת נוספת. כלומר, בהתאם לסבב, סוגרים לפעמים 28. כשהופכים לסמלים יוצאים מהסבב והיציאות תכופות יותר. תנאים אלה תמיד יכולים להשתנות בהתאם למצב הכוננות ולסד"כ.
תפקידים במסגרת היחידה: על כל ספינת סיור משרתים מפקד ספינה (בוגר קורס חובלים), סגן מפקד ספינה (סמ"ד, האחראי על הימאים, ועל תפקוד צוות המי"ק בעמדות הקרב. הוא משמש כקצין בטיחות וכקצין משמרת בסיורי הבט"ש, והוא המחליף את מפקד הספינה במקרה חירום), צ'יף (האחראי על המכונאים, על מערכות ההנעה על כל הכלול בכך, כולל ביקורת, תדלוק, וטיפול בתקלות). השלושה מהווים בעצם את סגל הספינה, כאשר כפופים להם המכונאים והימאים.
מבחינת התקדמות, ניתן לצאת לסמ"דים או לצ'יפים, לקורס הדרכה (ובעצם להדריך בהכשרת הלוחמים), לקורס קצינים (ולשוב כקצין מנהלה, כוח אדם ועוד), או לקורס חובלים (להכשרה כקצין ים ולפיקוד על כלי שיט).
נשק ואמל"ח: ספינות הסיור דבור, דבורה, סופר דבורה סימן 2, סופר דבורה סימן 3, שלדגים ונחשולים, כמו גם מערכות הנשק, המכ"מים, הקשר וכדומה שעל הכלים עצמם (ראו פירוט בקטגוריית ההיסטוריה של פלגות הבט"ש). הלוחמים נושאים נשק אישי.
מדים: לוחמי פלגות הבט"ש נעים במדי חיל הים (בצבע חאקי, דרגות זהובות), סיכת דבורן וכומתת חיל הים (כחולה כהה).
שילוב בנות: אין לוחמות בפלגות הבט"ש. ישנן חיילות המשרתות בתפקידים פקידותיים, שלישותיים ומנהלתיים, במטה המבצעי שנותר על החוף.
כולם יודעים ש: לוחמי פלגות הבט"ש חשובים לאין שיעור, במדינה שלה גבול ימי ארוך כל-כך, העומדת מול איומים בלתי פוסקים. השירות לאו דווקא זוכה לרוב למיתוג חיובי מדי, וזאת בשל העובדה שמדובר בשירות מאתגר ותובעני, שאין לו את הילת החי"רניקים, וכולל פעילות יחד עם מספר אנשים מצומצם בכלי שיט אחד. יחד עם זאת, אם אוהבים ים ומתחברים עם הצוות, זה גם כיף, ואסור לשכוח ששירות בחיל הים כולל המון הווי ייחודי. העוסקים במלאכה יודעים שמה שהם עושים – חשוב שייעשה.
המרוץ לרמטכ"לות: רמטכ"ל במדי קבע לבנים עוד לא היה לנו – אולי זה בגלל שמספר הקצינים בחיל הים קטן לעומת מספר המתמודדים על התפקיד המבוקש, או מכיוון שהקברניטים משוכנעים שנדרשת מיומנות חי"רניקית לפיקוד על צה"ל. בשלהי 2010 נבחר האלוף יואב גלנט להתמנות לרמטכ"ל ה-20 של צה"ל, ובכך היה אמור להיות גלנט, יוצא שייטת 13 בעל עבר קרבי מפואר גם כמפקד פיקוד הדרום, הרמטכ"ל הראשון שצמח בשורות חיל הים. אבל פרשת הקרקעות, כמו גם פרשת מסמך הרפז, העיבו על המינוי, שבוטל לבסוף, ימים ספורים טרם הכניסה ללשכת הרמטכ"ל שבקומה ה-14 בקריה. בני גנץ הצנחן מונה לבסוף במקומו.