אחד התפקידים הכי מסתוריים ומעניינים שמוצעים היום למתגייסים הוא תפקיד הצוללן בשייטת הצוללת (שייטת 7) – תפקיד שמשמעותו ימים ארוכים ושבועות מתחת במים ומילוי משימות ביעדים מרוחקים, כשהכול בצפיפות שנראית כמעט בלתי אפשרית. התפקיד אפוף הסודיות והמסתורין מעלה שאלות רבות – כמה זמן מבלים הלוחמים מתחת למים? איך לא נמאס להם האחד מהשני? איך מפיגים הלוחמים את המתח והחרדה הכרוכים בשהיה במצולות, בסביבות עוינות ובשטחי אויב? ומה עושים הלוחמים כשהם סגורים כל כך הרבה זמן בצוללת אחת בלי אפשרות לצאת?
פסיכולוג שייטת 7: "צוללן חייב להיות אדם רגיש"
הליך המיונים לצוללות כולל יום מיונים ראשוני בביתן חיל הים בתל השומר ולאחר מכן סדרת מיון בת ארבעה ימים, וגיבוש שנערך בבסיס ההדרכה של חיל הים בחיפה. במהלך הגיבוש פוגשים המתמיינים ביוחאי זיסמן, הפסיכולוג של (שייטת הצוללות), שמראיין את המועמדים לשירות בצוללת ואחראי על כל מסכת המיונים. המטרה, לדבריו, היא לזקק מתוך שלל המועמדים את האנשים עם היכולות והכישורים המתאימים ביותר לשירות בשייטת.
"צוללן צריך להיות איש צוות שאוהב חברה, שיודע להעסיק את עצמו. אדם רגיש שצריך לדעת לזהות את הציפיות של החברים שלו ממנו", הוא מסביר על הדרישות מן הפרט. "באחווה בצוללת יש משהו שונה מהאחווה הגברית הקלסית שקיימות ביחידות קרביות יותר. מחפשים אנשים לא רק עם נתונים מאוד מסוימים, אלא גם עם יכולות מאוד מסוימות. קשה לחפש את זה רק בשיחה. עושים את זה בבדיקות התנהגותיות בסדרת מיון שאורכת ארבעה ימים כדי לראות איך האדם מתנהג בקבוצה. אנחנו מחפשים איש צוות, אבל לא את הדבר הרגיל".
למיונים לתפקיד הזה יש השפעה מכרעת, בשל המגבלה הבסיסית הטבועה בצוללת שאי אפשר להגיד בה "לא מתאים לי", לפתוח את הדלת ולצאת. בטח לא כאשר המשימה נמצאת במרחקים של עשרות ומאות מיילים הרחק מחופיה של מדינת ישראל, לעתים בעומק שטח האויב.
"הלוחמים נבחנים על יכולות חברתיות"
א' משרת כבר חמש שנים בשייטת 7, במהלכן גם פיקד על מסלול הכשרה של לוחמים בצוללות. היום הוא משרת בתחום מיון הלוחמים לשייטת, כך שהניסיון שלו מגיע משני צדי המתרס. "לוחם בצוללת לא צריך להיות בעל יכולת קליעה מיוחדת או כושר פיזי לכבוש את הג'בלאות", הוא אומר. לדבריו, צוללן נבחן ביכולת שלו לשהות ולפעול במחיצת חבריו לאורך זמן. תהליך ההכשרה של הצוללנים מתחיל בטירונות 02 שאינה שונה בהרבה מטירונות של חייל מודיעין העוסק בתרגום ידיעות, או של פקיד בקריה שתפקידו למלא דוחות נוכחות.
אחרי הטירונות מתחיל השלב הבסיסי, "שכולל המון מסעות, אתגרים פיזיים, סדרות ובחינות. המסעות והקשיים הפיזיים לא משרתים הכשרה לקראת הפעילות בצוללת, זה כדי לראות שאתה עוזר למי שסביבך ולראות איך אתה מתנהל במצבים האלו", מסביר א'. הפסיכולוג יוחאי תומך בדבריו: "יש הרבה זוגות עיניים שמתבוננים בלוחמים האלו עד שהם מסיימים את ההכשרה. מתמקדים שם על עניין הצוותיות".
השלב הבא בהכשרת הלוחמים בצוללות הוא השלב הייעודי, אז הם מחולקים למגמות השונות ומתמקצעים על התפקידים שלהם בצוללת. בשלב הזה קורה משהו מיוחד שלא קורה באף מקום בצבא – הצוותים האורגניים בצוללות, אליהם יצטרפו החניכים עם סוף ההכשרה, מעורבים בהכשרה עצמה. החניכים הצעירים מכירים כבר בשלב הזה את מי שהם עתידים לשרת איתו ולבלות איתו שבועות שלמים מתחת למים.
א', שעבר את התהליך הזה פעמיים - פעם אחת כחניך ובפעם השנייה כמפקד - יודע לתאר את החווייה הזו היטב. "אתה כבר בהתחלה נכנס לסוג של קפסולת זמן. אתה מתחיל את המסלול עם החבר'ה שלך בצוות בהרבה צפיפות. כבר בהתחלה מרגילים אותך לעבודת צוות וצפיפות שאתה חייב לחיות אותה. ככל שאתה ממשיך במסלול אתה נחשף לאנשים שכבר בצוללת. תמיד בוחנים אותך ומכשירים אותך".
מה לגבי ותיקות-צעירות בצוללת? יש חיה כזאת?
"אתה מכיר את כולם עוד לפני שנכנסים לצוללת וכולם מקבלים אותך באהבה", אומר א'. מעבר להכשרת הלוחמים לביצוע התפקיד, למעורבות הצוותים האורגניים בהכשרת הלוחמים יש תפקיד בבניית האמון בתוך הצוות. הכשרת הלוחמים בצוללת נחתמת ביציאה להפלגות, השלב שבו החניכים מביאים לידי ביטוי את כל מה שלמדו.
החיים מתחת למים: "הסכנה כפולה משל לוחמים אחרים"
נראה שבמצולות הים, מתקיימים בצוללת מציאות ומרקם אנושי שלא קיימים באף מקום אחר בצה"ל. "נפגשים ביום ראשון בבוקר, כולם חוזרים מהבית ועושים ארוחת בוקר משותפת", מספר א' על שבוע טיפוסי בצוללת. "הצוללת מחולקת לכמה מחלקות. כל מחלקה נפגשת, מדברים על השבוע שהיה ומה יהיה השבוע ואז יורדים לצוללת. בשונה מטייסים, אנחנו גם עוסקים בתחזוקה של הצוללת. ביום ראשון עושים הפעלת מערכות. ביום שני יוצאים לים עד לסוף השבוע, עושים הרצת מערכות. יש שגרת אימונים ובד בבד יש גם שגרה מבצעית".
א' מספר שבכל צוללת יש שתי מחלקות עיקריות – מערכת טכנית, ומרכז ידיעות קרב. "כל אחד יכול לתפוס עמדה בהתאם לכישורים וליכולות. בצוללת תמיד יש אקט של למידה וחפיפה, אקט שמתמקד בחפיפה של החבר'ה החדשים על העמדות הקיימות ולימוד של כולם על העמדות חדשות". כמו שמסבירים א' ויוחאי, כל הלימוד בצוללת נעשה באופן הדדי, כאשר חברי הצוות מלמדים אחד את השני את המקצועות והתפקידים השונים בצוללת.
לדברי יוחאי, למציאות הזו תורמת הסכנה התמידית הכרוכה בשירות במעמקי הים. "הסכנה היא לפחות כפולה משל לוחמים אחרים – סכנת המצולות, הרבה מים וכלי טכנולוגי שנמצא תמיד בתוך המים. בנוסף, יש סכנה מבצעית, אתה לפעמים נמצא בשטח לא ישראלי. הסכנות הן מאוד גדולות ויכולות לייצר הרבה דברים. המצב הזה מצריך עבודה מאוד מסוימת, אמינה ומהימנה. אני כצוללן צריך לסמוך עליך ולדעת שאתה תעשה את העבודה כמו שצריך ואתה צריך לדעת שאני עושה את הכול בצורה הכי טובה שאני יכול. אם אתה לא תהיה בטוח שאני עושה כמו שצריך את המוטל עלי יהיה לך מאוד קשה לשרוד".
"הסכנה שמתחת למים מקדמת את עבודת הצוות", מוסיף יוחאי. "יש כאן פוטנציאל מאוד גדול להתגבר על הלחץ, בין היתר - מקצועיות ומקצוענות. אני יכול לפצות על זה דרך התמקצעות. אחד הדרכים להתגבר על החרדות זה להגביר את ההתמקצעות".
פרק הזמן הארוך ביותר שבו א' בילה בצוללת הוא 18 יום, יש צוללנים שנמצאים בצוללות גם במשך משימות ארוכות יותר. שאלה מעניינת לא פחות ממה קורה בזמן ההפלגה, היא מה קורה אחריה. "החיבור של הלוחמים בצוללת הוא מאוד חזק", אומר א'. "שהיה של כל כך הרבה זמן מתחת למים הוא משהו שעובר כהרף עין כי המתאר המבצעי הוא מאוד מעניין. האנשים שעוטפים אותך, הם אנשים שאתה מאוד אוהב ומעריך. אחרי כל הפלגה יש לנו רגיעה של כמה ימים כדי להתאוורר, לחוש קצת אור שמש ולנשום אוויר חופשי. בזמן הזה אנחנו ממשיכים לבלות ואנחנו מטיילים ביחד, האהבה נמשכת גם אחרי הפלגות מאוד ארוכות, נון סטופ".
כדי לתת לנו מושג, א' ממחיש לנו את החיים שלהם בתוך הצוללת. "מרחב המחיה אינו גדול, היכולת להתבודד ולברוח היא בלתי אפשרית. במשך שנתיים וחצי בתוך הצוללת כולם מכבדים אחד את השני, יש את המקום שרואים בו את הסרטים ביחד ויש את המקום שאפשר לסגור בו את הוילון ולקרוא את המכתב מהחברה. כולם מכבדים אחד את השני", הוא אומר.
הומור של צוללנים
אחת הדרכים הטובות ביותר לשחרור לחצים בצוללת, מסתבר, היא "פלברה".
"פלברה?"
"צחוקים, זה מושג של חיל הים מי שאחראי על הפלברה בצוללת זה החברה המחלקה הטכנית. בצוות שלי, אני ועוד לוחם היינו הבדרנים של הצוללת. הוצאנו בצוללת עיתון סטייל 'בלייזר', קראנו לו 'בולדוג', היו בו כל מיני כתבות רשימה, שאלונים של בחן את עצמך, תיעוד של אירועים מהחיים בצוללת ועוד. זו מעין אתנחתא קומית בחיים הצפופים כל כך בצוללת. תולים את העיתון על המקרר במטבח וכולם יכולים לראות ולצחוק. אנחנו כל הזמן מנסים לעוות את המציאות ולשחק אחד עם השני כדי לשמור על השפיות באמצעות הצחוקים. צוללנים ידועים בחוש ההומור שלהם, אנחנו עושים שבירת שגרה מלהיות סופר רציניים ודרוכים כשמחזיקים עמדה וכמובן להיות משוחררים אחר כך".
יוחאי, הפסיכולוג של השייטת מוסיף ואומר, "יש הומור ויש הומור מאוד מיוחד וייחודי לצוללנים. כל צוללן ישמע את מה שאמרתי יבין על מה אני מדבר. כשאתה רואה שניים שלושה צוללנים הם תמיד ימצאו ביניהם דיבור משותף ואת הבדיחה המשותפת שלהם ושהיא רק שלהם", כמובן שמיד אחר כך הוא תופס את עצמו ומבהיר: "שלא ישתמע שחוש הומור זה תנאי קבלה, זה מתפתח במהלך השירות".
"אין פייסבוק, אין בית קפה, אין בילויים יום-יומיים"
ברור שיש גם למה להתגעגע מחוץ לצוללת ועם כל האחווה שעוטפת את הצוללן מצד החברים בצוות\ יש גם את העולם שמחכה בחוץ. "התפקיד מצריך חוסן מנטלי ברמה מאוד גבוהה כי הוא מעורר חרדות וקשיים מנטליים. קודם כל הניתוק מהבית, מהעולם החיצון וממי שאנחנו. אין פייסבוק, אין בית קפה, אין בילויים יום-יומיים. כשאני בצוללת, אני טיפה מתרחק מהאדם שאני. זה אתגר לעבור את זה בשלום. זה מקבל ביטויים שונים במקרים שונים", אומר יוחאי. יוחאי מזכיר גם את אנשי המילואים של הצוללת, אלו שממשיכים להיות בצוללות גם אחרי השירות הסדיר ושכבר עומדים בראש משפחה, וממחיש את המצב שעלול להיות מורכב יותר מאשר במצב רגיל של חייל סדיר. "יכול להיות אדם עם משפחה משל עצמו שמפסיד אירועים מרכזיים בחיים, כמו היום הראשון של הבת בבית הספר או שהוא צריך ללכת למילואים אחרי ריב עם בת הזוג וכדומה. אני לא מטפל בעניינים מהסוג הזה. אנחנו מדברים פה על דרך חיים. יש איפוק וויתור שכרוכים בחיים בתוך הצוללת".
החברה הישראלית מקפידה לחנך ולקדש אתוס שמתבסס על טייסי חיל האוויר ושל לוחמי היחידות המיוחדות, אלו שנראים לא מעט בקדמת הבמה ובמרכז אור הזרקורים. מההיכרות המרתקת הזו עם עולם הצוללנים, נראה דווקא שהצניעות, השקט הפנימי, האיפוק ואהבת האדם, לא יזיקו גם לאלו החיים על פני היבשה, מחוץ לצוללת, כשהקרקע בטוחה והסכנה הרבה פחות מיידית.