בעוד שבועות אחדים ימלאו 50 שנה למלחמת ששת הימים. ברמה הלאומית והאזורית זה היה אירוע מכונן, אבל כמו תמיד, בתוך התמונה הגדולה של ההיסטוריה מסתתרים הסיפורים האישיים. השבוע, רגע לפני יום הזיכרון ויום העצמאות, נחשפנו לסיפור כזה שמחבר את ששת הימים לימינו אנו: 50 שנה לאחר שסבו זכה בעיטור העוז על תפקודו כחובש קרבי באותה מלחמה, נועם בירן סיים בעצמו קורס חובשים קרביים. "נולדתי שנים רבות לאחר שהוא נהרג, אבל הוא תמיד היה אצלי בלב", אומר לנו בירן השבוע.
החובש האחרון
6 ביוני 1967. מלחמת ששת הימים. חטיבה 55 של הצנחנים אמורה לבצע צניחה באל-עריש שבסיני ולהסתער על מעוזי הצבא המצרי, אבל ברגע האחרון מקבלת החטיבה פקודה לעלות לירושלים. על גדוד 66 בחטיבה, בפיקודו של סגן אלוף יוסי יפה, מוטלת המשימה לכבוש את גבעת התחמושת מידי הצבא הירדני. הקרב קשה, עיקש וגובה מחיר דמים יקר. 36 צנחנים לא חזרו ממנו.
רב"ט יגאל ארד, חובש קרבי, טיפל בעשרות פצועים תחת אש ירדנית קטלנית. הוא עבר מתעלה לתעלה כשכדורים חולפים מעל לראשו כדי להעניק טיפול לנפגעים. "יגאל נאלץ לטפל בשמונה פצועים בבת אחת. אחד מהם היה החובש השני של הפלוגה. החובש השלישי נפגע והוא נותר החובש היחידי. לתעלה אחת נכנס בשעה שחוליית לוחמים הייתה בעיצומה של הסתערות על הבונקר, כשהוא יורה בעוזי שלו. עד שאחד הפצועים, הרס"פ, קפץ עליו והפילו ארצה: 'מה אתה עושה?', שאג עליו, 'לך אסור להיפגע. אתה החובש האחרון'", נכתב על ארד באתר "הגבורה".
בעיצומו של הקרב, כשנגמרו למקלען בגדוד הכדורים, ארד הניח את הציוד הרפואי וגרר אליו תוך סיכון חייו ארגז מלא כדורים. כשחייל ירדני איים לירות בו באקדח, הוא ירה בו למוות. במשך הקרב כולו החוא לא נח לרגע, עד כדי כך שבשלב מסוים נתקף חולשה ואחד החיילים ניגש אליו כדי לוודא שלא נפצע בעצמו.
רק למחרת בבוקר, כשהקרב הסתיים, ארד נח כמה שניות ועישן סיגריה. המ"מ ניגש אליו וטפח לו על השכם, ג'סטה שארד אמר עליה מאוחר יותר: "לא היה צורך בדיבורים. זה היה הפרס הכי גדול שלי".
ארד קיבל את עיטור העוז על האומץ והגבורה שהפגין בקרב העקוב מדם. הוא לחם באומץ והציל חיי אדם במלחמת ההתשה, והתנדב ל-40 ימי מילואים ברצועת עזה ששרצה באותה עת במאות מחבלים.
עם פרוץ מלחמת יום הכיפורים עמד ארד לעבור ניתוח בקיבתו, אבל בניגוד לעצת רופאיו החליט לצאת עם הגדוד שלו לסיני. ב-24.10.1973 הוא נהרג כשהנגמ"ש שבו נסע נפגע מירי של חיילים מצרים. גופתו הוחזרה לישראל רק כעבור חודשיים והוא הועלה לדרגת סמ"ר לאחר מותו. בן 33 היה בנופלו.
אני רק מג"ב
בשנת היובל לקרב על גבעת התחמושת, שהפך לחלק בלתי נפרד ממורשת צה"ל, אומר החובש הקרבי הטרי נועם בירן: "אני בטוח שסבא מביט עליי מלמעלה ומאושר מזה שאני חובש קרבי. המורשת שלו לעולם לא תישכח. קראתי הרבה ספרים על הקרב וכיצד הוא הציל חיילים רבים, שמעתי עליו בבית סיפורי גבורה. אני מרגיש שלמדתי דרך הסיפורים האלה להכיר אותו לפרטי פרטים".
ארד היה סבו החורג של בירן מצד אביו. על אף שאין ביניהם קשר דם, הוא תמיד הרגיש חיבור מיוחד לאיש ולמורשתו. "תמיד חלמתי להיות חובש כמוהו, והנה אני מגשים את החלום במג"ב, שזה דבר הכי נפלא בעיניי", הוא אומר. "תמיד רציתי להיות ביחידה מבצעית עם הכי הרבה אקשן כדי שאוכל להיות כמו סבא, גם לוחם וגם חובש קרבי. גדלתי על המורשת שלו, איך שהוא נשאר החובש היחיד במקום ולא היסס לרגע לסכן את חייו כדי להציל חיי לוחמים. הוא גיבור. גם במלחמת יום כיפור הוא התנדב למרות שלא היה חייב וסבל מבעיה בריאותית לא קלה. זה מעיד יותר מכל על האישיות שלו, על כך שביטחון המדינה ואזרחיה היו בראש מעייניו. יש לנו, הדור הצעיר, הרבה ממה ללמוד מסבא וחבריו. אני רואה בהצלת חיי אדם ערך עליון".
כמו סבו החורג, בירן בן ה-19 מתגורר בחיפה. לפני כשנה התגייס למג"ב ("למה דווקא? כי מבחינתי זה המקום הכי נפלא והכי טוב לשרת בו. הוא נותן לך מגוון אפשרויות להתקדם ולעשות תפקידים מרתקים"). כשסיים הכשרה של לוחם התעקש לעבור קורס חובשים קרביים. "ההורים תמכו בי לאורך כל הדרך", הוא אומר. "הם גאים מאוד שאני ממשיך בדרכו של סבא".
בירן ישרת כחובש קרבי בפלוגה מבצעית. הוא מתחייב "לטפל בכל פצוע, בכל מצב. לעשות הכל, ממש הכל, כדי להציל חיים. בכל מחיר".
"בזכותם אנחנו חיים פה"
ביום ראשון אמור בירן להשתתף ב"שירים לזכרם" שייערך בכנסת, אירוע שבמהלכו בני משפחות שכולות יקריאו קטעים וישירו שירים לזכר יקיריהם. האירוע נערך ביוזמת אגף ההנצחה במשרד הביטחון, הכנסת והמוסד לביטוח לאומי. ישתתפו בו שר הביטחון, יו"ר הכנסת, סגן הרמטכ"ל ומפכ"ל המשטרה.
"אני מאוד מתרגש לקראת האירוע. אני אמור לשיר ולקרוא כמה משפטים לזכר סבא. מבחינתי סבא נמצא איתי כל הזמן, מלווה אותי לכל מקום בחיים. בכל הזדמנות אני מספר על מה שהוא עשה. חשוב שהדור הצעיר יידע על הסיפור של סבא ושאר הלוחמים שבזכותם אנחנו חיים פה היום", אומר בירן ערב יום הזיכרון.