הוא סיכל פיגועים, לכד מחבלים, פיזר הפגנות קשות בהר הבית, לכד עבריינים החברים בארגוני פשיעה גדולים, תפס אמצעי לחימה, שלף מהבתים גנבי רכוש חקלאי והתעמת עם חרדים במאה שערים. לא פשוט לשרת במג"ב, וזה לא נעשה פשוט יותר כשאתה בעצמך חרדי.
רפ"ק אמיר דוד, מפקד השיטור הכפרי שרון, הוא זן נדיר במשמר הגבול. מג"בניק חב"דניק עם כיפה לבנה גדולה על הראש וציצית מתחת לבגדים. מי שלא מכיר אותו עשוי לחשוב שהוא אברך שלומד בישיבה, לא חייל שסיכן את חייו כשהשתתף בעשרות מבצעים מורכבים.
"בכלל הייתי צריך להיות לוחם בגולני", מספר רפ"ק דוד בחיוך שמעטר דרך קבע את פניו כמו פק"ל. "תמיד חלמתי להיות שם". מה ששינה את פני הדברים היה מות אביו, ששירת במג"ב שנים רבות ונפטר ממחלת הסרטן במהלך שירותו. "עשיתי פניית פרסה חדה והחלטתי שאני מתגייס למג"ב", אומר דוד. "זאת הייתה ההחלטה הכי טובה שקיבלתי. מג"ב זה בית, משפחה. כולם שווים. זה כור ההיתוך של החברה הישראלית".
אבל האם זה כולל את המגזר החרדי? "אף פעם לא היו לי רגשי נחיתות", טוען דוד בהקשר הזה. "הייתי שמח אם עוד חרדים כמוני יתגייסו לחיל. כשאני רואה דמעות של אושר בעיניים של חקלאי שעובד קשה כל החיים והחזרנו לו עדר כבשים וציוד יקר שנגנב ממנו, או מאות קילוגרמים של אבוקדו ואננס שהוא עובד קשה כל כך קשה בשבילם - אני מבין עד כמה השליחות שלי חשובה".
שני הרוגים בנתניה
רפ"ק דוד בן ה-36, אב לשלושה ילדים (הרביעי בדרך), מתגורר בכפר יעבץ שבשרון. אביו היה רכז הביטחון של הישוב הגובל בכפרי המשולש. "אני רואה בעבודה שלי סגירת מעגל עם מה שאבא שלי ז"ל התחיל", הוא אומר. "אני איש שטח, עובד מסביב לשעון, חגים, שבתות. האישה והילדים יודעים שאני עושה עבודה חשובה מאוד, מעודדים ותומכים וכמובן הקדוש ברוך הוא שמלווה אותי לכל מקום ושומר עלינו".
18 שנה משרת רפ"ק דוד במג"ב. עם הפז"ם שלו הוא עדיין פייטר שלא מוותר, אבל כזה שיודע גם לנטרל עימותים מורכבים בעזרת פק"ל החיוך. בשיחה איתו עולה שהוא נקלע לא פעם לאירועים שמזכירים קצת את "השוטר אזולאי", כשהוא מוצא את עצמו מתעמת עם חרדים שמיידים אבנים לעבר כלי רכב בשבת.
"הוצבתי בירושלים במגוון תפקידים, והייתי מגיע לא פעם לפזר הפגנות או אירועים אלימים בהר הבית. מצד אחד המוסלמים היו מסתכלים עליי במבטים חשדניים ולא הבינו מאיפה נפלתי עליהם, מי אני ומה אני עושה פה בכלל. מצד שני, כשהגעתי לטפל בהפרות סדר בשכונת מאה שערים, פתאום החרדים רואים לוחם מג"ב עם ציצית וכיפה שמבקש מהם לשמור על הסדר ולא תופסים מה לי ולכל הבלגן הזה. יש כאלה שמקללים אותי, מטיחים דברים קשים, אבל אני לא נעלב. אני מבין שזה לא כלפיי באופן אישי. אני מנסה בדרכי נועם לפתור בעיות וסכסוכים. כל עוד שהם לא מבצעים עבירה פלילית. במג"ב למדתי לנטרל כל אירוע בנועם הליכות, בדיבור, במשא ומתן. ברוב המקרים זה עובד".
בתחילת דרכו שירת דוד כלוחם ביחידת אלמוג שהתמחתה בטיפול בפשיעה חקלאית חמורה ומתן ביטחון לתושבים המתגוררים בסמוך לכפרי המשולש ושטחי הרשות הפלסטינית. התפקיד כלל סיכול פיגועים וחדירות של חוליות מחבלים לישראל.
במרץ 2002 הוזעקו דוד וכמה מלוחמי היחידה לפיגוע ירי באזור הטיילת בנתניה, סמוך למלון ג'רמי. הם חתרו למגע, איתרו את המחבלים שירו לכל עבר ולקחו בן ערובה, וכעבור זמן קצר הצליחו לחסל אותם. שני אזרחים נרצחו בפיגוע הקשה ו-13 אחרים נפצעו. "היינו בעיר במסגרת פעילות בט"ש", נזכר דוד. "קיבלנו דיווח על מחבלים שיורים לעבר אזרחים באזור המלון, הגענו במהירות למקום וחיסלנו אותם. הפעילות של הלוחמים הצילה חיי אדם רבים".
שבוע לאחר מכן הוזעקו לוחמי היחידה לעיר טייבה וחיסלו מחבל מתאבד שהתכוון לבצע פיגוע בישראל. "אנחנו לוחמים 24 שעות ביממה", אומר דוד. "תמיד בכוננות, ערוכים לכל תרחיש - מפלילי ועד פיגועים". לדבריו, לא אחת קורה שהוא ולוחמי מג"ב פשטו באישון לילה על בתים בשטחי הרשות, שלפו מהמיטות מחבלים ועברייני פשיעה חקלאית ועצרו אותם: "אלמנט ההפתעה זה הדבר הכי חשוב בפעילות שלנו. אנחנו לא מחכים שעבריינים או מחבלים יפעלו ואז נגיב, אלא דואגים להפתיע אותם במקומות שהכי פחות חושבים שנגיע אליהם. אנחנו אף פעם לא ישנים בשמירה".
האלמנט הקרימינלי של פירות העונה
קורבנות הפשיעה החקלאית קרובים ללבו של דוד, שיודע לדקלם בעל פה את מחיריהם של ירקות ופירות העונה. בכלל, כל ההיבטים של השירות במג"ב הפכו לטבע שני עבורו, ודוד מצדו השתתף בעיצוב דמותו של החיל כששימש מ"מ טירונים בבית חורון והכשיר מאות לוחמים חדשים.
בהמשך עבר דוד לפקד על חבל מרכז ולאחר מכן שימש קצין מודיעין ובילוש ביחידת סמ"ג 5 ("היינו עורכים מבצעים ביישובי המשולש, עוצרים חברים בארגוני פשיעה, תופסים כמויות גדולות של אמצעי לחימה", הוא מספר על הימים בסיירת משמר הגבול). לפני כשנתיים מונה לקצין המבצעים של יחידת שחר 101, ובין השאר היה אחראי על אבטחת המתפללים בכותל ובמקומות הקדושים. היחידה נכנסה לשכונות ולמחנות הפליטים במזרח ירושלים, עצרה מחבלים ומבוקשים וספגה בקבוקי תבערה ויידויי אבנים.
"בירושלים יש משהו רוחני שאני מתחבר אליו מאוד", אומר דוד למרות הכל ואחרי הכל. "זו עיר טעונה מאוד אבל המקום הכי חשוב בעולם. היו ימים שלא ראיתי בית, פשוט לא הייתי חוזר הביתה עד שלא היה שקט בעיר. המחשבה שאבנים יעופו על אזרחים ויסכנו את חייהם הייתה מדירה שינה מעיניי. כל הזמן הייתי מתמרן ממקום אחד לשני כדי לדאוג לשמירת הסדר ולמנוע פגעה באזרחים שנסעו בצירים מרכזיים".
מהעיר הטעונה והסוערת עבר דוד לשרת כמפקד השיטור הכפרי שרון. שנה וחצי בתפקיד והוא כבר מכיר כל סנטימטר לאורך הגזרה שלו, כל חקלאי. נושם את השטח 24 שעות ביממה. בפיקודו 100 לוחמים ועוד 1,000 מתנדבים.
"אני מכיר את כל הכנופיות שפועלות באזור וגורמות נזקים לחקלאים. לפני כל תחילת עונה של פירות או ירקות אני עוקב אחרי המחירים בשווקים כדי להבין מה הכי מבוקש והכי יקר, להכין את הלוחמים למארבים בשדות ובמטעים כדי לתפוס את הגנבים על חם. אתה יודע איזה נזק נגרם לחקלאים שגנבו להם מאות אננסים, שזה פרי יקר מאוד, או טונות של אבוקדו? הם עובדים קשה מאוד ואנשים חומסים את רכושם כדי להתעשר על חשבונם".
היחידה נעזרת במצלמות אבטחה ובאמצעים טכנולוגיים משוכללים - כולל איכון טלפונים סלולריים - כדי להגיע לגנבים. לדברי רפ"ק דוד, זה עובד. "הפעילות גרמה לירידה גדולה בגניבות החקלאיות בשנה האחרונה. אנחנו נוקטים בכל מיני שיטות מתוחכמות לתפוס את הגנבים, מפגינים נוכחות ולא מוותרים. שמירת רכושו של החקלאי וביטחונו זה בעדיפות ראשונה. מבחינת זה פיקוח נפש".
אני מבקש לשמוע מור"ק עדכני ומקבל כזה: "היה מקרה של גנב שתועד במצלמת האבטחה, גונב טרקטור ואבוקדו. זיהיתי אותו, הוא היה מוכר לי מעבירות רכוש קודמות שביצע. הגענו בשעת לילה מאוחרת לכפר שלו ושלפנו אותו מהמיטה. הוא היה בהלם".
אבוקדו תחילה
בגלל אופי העבודה קורה לא אחת שדוד מפספס אירועים חשובים בחיי משפחתו. ימי הולדת, טקסים בבית ספר. אבל אשתו והילדים מבינים את חשיבות המשימה. "אשתי ואני חגגנו לא מזמן עשר שנות נישואים, כך שהיא נכנסה ביודעין לתוך כל הקלחת הזו. היא והילדים יודעים שהעבודה שלי חשובה, הם עמוק בתוך זה. מבינים שזה למען המדינה".
בלילות שלפני הריאיון הזה בילו דוד והלוחמים שלו במארבים במטעי אבוקדו. הוא מעדכן אותי שרק בשבוע האחרון לכדו לוחמי מג"ב כנופיות שגנבו חמש טונות אבוקדו. "הלוחמים ישבו 13 שעות במארב בתוך מטע אבוקדו. ישבנו בסבלנות עד שאיתרנו גנב שקרע את הגדר והגיע לגנוב את הפרי. תפסנו אותו ומנעו נזק של עשרות אלפי שקלים לחקלאי", אומר דוד ומצהיר: "הגנבים צריכים להבין שאנחנו לא נוותר. נגיע אליהם, נחכה להם. יש לנו מוטיבציה בשמיים למגר את התופעה הזו".
מה הלאה מבחינת המג"בניק החב"דניק? רפ"ק דוד שואף למעלה, אבל מאמין שכל דבר בעתו. "מה שיטילו עליי - אבצע על הצד הטוב ביותר", הוא אומר ומחייך את החיוך הזה שלו.