החטיבה הסגולה יצאה למלחמה - ולא כדאי לאף אחד לנסות ולעצור אותה. על גבעה מאובקת בין טרשי הנגב הלוהטים מתמקמים חיילי גבעתי שמחפים לכוח המסתער. קצין הרתק עובר בין כולם ונותן תדריך אחרון: "הירי שלכם זה המגן של האחים שלכם שרצים אל האויב". הלוחמים שעל הגבעה מצוידים במרגמה, מקל"ר (מקלע רימונים), מק"כ (מקלע כבד) וכמובן מא"גים (מקלע אחיד גדודי). פקודה קצרה בקשר - והשקט המדברי הופך לכאוס; ירי מטורף לכיוון המטרות, צרורות, מקלעים, פצצות מרגמה ורעש המקל"ר מחריש אוזניים. עשן שחור עולה מכיוון האויב שללא ספק שומר על ראש צמוד לאדמה. אבל אם האויב חושב שזה כל מה שיש ללוחמים להטיח בו, טעות בידו; ארבעה טנקים מצטרפים לחגיגה ויורים אש תופת לכיוון המטרות. אין ספק, הגבעה הזו בשעת הבוקר המוקדמת היא המקום האחרון שכדאי להיות בו.
לכל התמונות מהתרגיל כנסו לאלבום בפייסבוק של פז"ם
מלחמה כמו שרק בגבעתי יודעים לעשות
סצנת האקשן המתוארת לעיל מתרחשת על בסיס כמעט יומיומי בשטחי האימונים של צה"ל. במקרה הזה דרגת הקושי עלתה, מכיוון שהיה מדובר בשלב האחרון של האימון המתקדם של טירוני גבעתי - היום האחרון של שבוע המלחמה שלהם.
שבוע מלחמה הינו שבוע בו החי"רניקים מתרגלים מצב אמת של לחימה בשטח נון-סטופ. במשך שבוע שלם החיילים כמעט ולא ישנו (ואם כן אז כמובן שרק בשטח), על אוכל אין מה לדבר (מה שיש על הגב זה מה שאוכלים), וכמובן שהם לא הפסיקו להסתער ביום ובלילה על מטרות מדומות. "מלחמה כמו שרק בגבעתי יודעים לעשות", אמר אלעד, אחד החיילים. כמו לפי מרוץ שליחים מתוזמן הפלוגות יוצאות אחר אחרי השנייה להסתערות בחסות הרתק הכבד.
"הצלחנו להפוך אותם מחיילים ללוחמים"
רגע לפני שמחלקה שלוש יוצאת להסתערות שלה מספר לנו מפקד המחלקה סגן שי נחמני על החיילים שלו. "חיילים תותחים, משוגעים שבאו לעבוד בשבוע הזה. יש לנו פה הכל, חיילים מהפריפריה, מהמרכז וביחד הם מרכיבים את המחלקה שבה כולם משתלבים אחד עם השני. הם השתפרו המון מאז הגיוס בהרבה מובנים גם מהבחינה שהם נפתחו אחד עם השני, הם מאוד סבלניים ומבינים אחד את השני. מבחינת המסלול הם למדו להיות אגרסיביים; הצלחנו להפוך אותם מחיילים ללוחמים. אני נכנס איתם ללחימה בראש שקט".
אין הרבה זמן לדבר עם סגן שי, הוא מתארגן על ציוד ומוביל את לוחמיו להסתערות. הלוחמים מדוגמים אחד אחד; כולם מכוונים את התבור ורצים כמו איילות לעבר המטרות. צרורות הירי ופצצות המרגמה לא מפסיקים ליפול על האויב עד שמחלקה שלוש כבר קרובה מספיק ליעד שלה. הם נפרסים בשטח ומתחילים לדלג אל האויב, חלק רצים וחלק יורים על המטרות, מחפים על החברים שלהם כאילו הקרטון הוא חייל סורי - הכול בצורה רצינית ומקצועית. אחרי מספר דילוגים הם מתכוננים להסתערות האחרונה, מחליפים מחסניות ושי בודק את מצב החיילים: כולם מזיעים ומאובקים, אך ברגע שפקודת ההסתערות יוצאת מפיו של סגן שי הם כמו אריות שיוצאים לקרב, האויב מחוסל והאמת, לא נראה שהיה לו בכלל סיכוי. הדי הפיצוצים והירי מקנים תחושה כאילו זה שדה קרב של ממש, מלחמה אמיתית.
להסתער עם חמישים קילו על הגב
בין הסתערות של פלוגה אחת לשנייה סא"ל דדו בר כליפה, מפקד הבא"ח מכנס את חייליו ומכניס בהם רעל, "הגעתם לשיא ויש כאלה שזה מפרק אותם אבל לא אתם. אני שמח לשמוע שיש פה חיילים איכותיים שעושים תרגילים מצוינים, זה מתבטא גם מדברי המפקדים והבקרים. הגעתם בדיוק למקום שאנחנו רוצים וזו עוצמה שתשרת אותנו בפעילות". סא"ל כליפה דואג גם לידע את חייליו, שעוד רגע ממש יעלו לגדוד, על הצפוי להם: "פה באימון הכל מאוד אינטנסיבי, אבל בקו יכול להיות לכם יום או יומיים שקטים ואז בום זה קורה ויש פיגוע".
נתנאל פרץ ממעלה מכמש לא צריך שום עידוד, סבא שלו היה בגבעתי, אבא שלו היה בגבעתי וזה היה ממש טבעי שגם הוא יהיה בחטיבה הסגולה. "אני קשר מ"פ שזה פק"ל טוב לשבוע מלחמה, כי אתה שומע הכול ויודע הכול. החבר'ה כל הזמן שואלים אותי מה קורה, מה אני יודע, כמה הולכים. הסמ"פ הוא מאוד ערכי, הוא מבין את השטח ואני לומד ממנו הרבה. החבר'ה פה מדהימים, בשבוע הזה היה תרגיל שהייתי עם חמישים קילו על הגב והיה שלב שלא הצלחתי ללכת וכל החבר'ה, שגם הם היו גמורים, לא חשבו וישר הורידו ממני את הציוד השאירו אותי רק עם וסט. ערכים וחברות שיש רק בפלוגה לוחמת". נתנאל מבטיח שעוד נשמע על החיילים כשהם יגיעו לפעילות.
מוכנים למלחמה: "רק מחכים להזדמנות שתגיע"
תום לב הר, הסמ"פ המדובר, מעודד ממה שהוא ראה בשבוע המלחמה. לדבריו החיילים האלה הגיעו להישגים מרשימים ויכולים לבצע כל משימה שיתנו להם. כלוחם בעל ניסיון שכבר פיקד על פלוגת חוד ולחם במבצע עופרת יצוקה, כדאי להקשיב לו. "כל חייל מגיע עם מטען של ערכים כזה או אחר וחינוך מהבית אבל בסופו של דבר כשהחייל יגיע לקרב, כולם פה, אם נגיד להם שיש מחבל הם יצמצמו אליו וינשכו לו את האוזן. החיילים הגיעו לרמה מאוד גבוהה, החיילים האלה עושים הכל בצורה מדהימה".
במלחמה כמו במלחמה אין רגע דל; ברגע שמחלקה שלוש כובשת את היעד הטנקים מצמצמים והפלוגה הבאה יוצאת אל ההסתערות. קולות הירי והפיצוצים לא מפסיקים אף לא לרגע, לאויב אין מנוחה. כולם רצים קדימה כשהתבורים מכוונים אל האויב, יורקים אש תופת, ונעלמים בין ענני האבק ועשן הטנקים.
החיילים כולם מעידים שהם מוכנים לקרב ורק מחכים להזדמנות שתגיע - יש להם את כל הכלים שהצבא יכול לספק ורוח קרב של חיית טרף. עוד זמן קצר הם יהיו בפעילות מבצעית, התור שלהם להגן על המדינה. כמו שהם נראים ומעידים על עצמם אפשר ללכת לישון בשקט, ואם אפשר אז הם גם מבקשים: "לחלום גבעתי ולבקש גבעתי".