יום שלישי שעת לילה, מאות צנחנים באפוד מלא ומצנח על הגב עולים למטוסי הקרנף, מנועים בעוצמה מלאה והם באוויר. חולף עוד זמן קצר ומנועי הקרנפים קורעים את השמיים השחורים. "כולם לעמוד", נשמעת צעקה בבטן המטוס והנעליים האדומות מסתדרות בשקט מופתי מול הדלת הפתוחה. האור אדום וכולם במתח, אוויר קר חודר אל בטן המטוס, מתערבב עם מחשבות הלוחמים הצעירים והקצינים. האור הירוק נדלק, "קפוץ" נשמעת הפקודה והם מזנקים אל מעבר לדלת המטוס, רעש המנועים נעלם והם גולשים אל תוך השקט.
בלילה שבין יום שלישי לרביעי תרגלו לוחמי וקציני חטיבת הצנחנים צניחה חטיבתית – הפעם הראשונה מזה 15 שנה שהחטיבה האדומה כולה צונחת. הצניחה התבצעה באזור רביבים, במהלך תרגיל שכלל בין השאר פשיטות ושיתוף פעולה עם כוחות שריון, תותחנים, הנדסה ואוויר. 1,000 צנחנים קפצו מהמטוסים בשעה שש בערב, לילה חשוך ללא ירח. מהכמות הזו היו ארבעה נפגעים קל, יחס נפגעים נמוך מאוד.
"עובדים על התרגיל הזה כבר יותר מחודשיים"
סא"ל ישי אדוארד, מפקד יחידת ההצנחה וההיטס, סיפר לפז"ם על התרגיל, על המורכבות ועל הסיבות שבגללן יש צורך לשמור על הכשרות שלא מומשה בצה"ל מאז מבצע קדש.
"מרכז התרגיל היה נושא הצניחה אחרי ארבע עשרה וחצי שנים שלא עשינו זאת", מסביר סא"ל ישי. "אני חושב שעשינו זאת בצורה הטובה ביותר, במינימום תקלות. צניחה כזו, אחרי כל כך הרבה זמן, מצריכה דבר ראשון ריענון של נהלים: פעולות בקרקע, הכנת הכוח לטיסה עצמה, סדר הפעולות בטיסה עצמה וסדר הפעולות ושילוח החיילים ביעף אחד – ולא כמה יעפים כמו שהם רגילים בפלמחים. אם חלילה יש צנחן תלוי, ישנו תרגול של הכנסתו למטוס עם כל השיטות שאנחנו מכירים. אנחנו עובדים על התרגיל הזה כבר יותר מחודשיים. זה מצריך הרבה חשיבה, ידע ואלתור".
סא"ל ישי ממשיך ומסביר לנו על המורכבות של הצנחת חטיבה שלמה ועל ההבדלים אל מול ההצנחות הקטנות יותר שתורגלו עד היום. "בצניחות רגילות שאנחנו מכשירים את החיילים, בקורס צניחה למשל, אנחנו גם מצניחים אותם בצניחה החמישית ביעף אחד אבל לא עם אותו ציוד למשל. אתמול הם צנחו עם ציוד מאוד כבד, לכל חייל היה ציוד במשקל 35 ק"ג בשק חזה, שזה לא פשוט בכלל. הצניחה פה היא אל היעד; צריך לראות משלב היעד איך אתה מתקדם לכיוון שרצית ואם הכלים שהצנחת הם באמת כשירים אחרי הצניחה. צריך לדעת לעשות את זה נכון במתווה שלא קיים בצניחה רגילה".
"לצנוח זה לא בשביל הכומתה. זאת יכולת מבצעית"
סא"ל ישי מסביר על הצורך לשמור על המתח ועל המנטליות שקיימת בתרגיל מסוג זה, לדעת כיצד כולם נשארים רגועים, מדריכי צניחה וחיילים. בניגוד לעבר הוחלט הפעם פחות להתעסק בנושא האספקה האווירית ויותר בהצנחת הגיסות עצמם. עוד מסביר סא"ל ישי על חשיבות התרגיל וגודלו: "בחטיבת הצנחנים רצו לממש את הייחודיות שלהם והיעוד שלהם, חשוב להם לבוא ולהגיד שהם כשירים לצנוח באופן חטיבתי, שמירה על כשירות ויכולת. כל חייל בחטיבת הצנחנים יודע שהדבר הזה הוא ריאלי ולא סתם הוא הלך לצנחנים כי זה השם או צבע הכומתה. צריך הרבה מעבר, להבין ולהטמיע שזה מבצעי והיכולת קיימת ורלוונטית".
לסא"ל ישי ניסיון של שנים ארוכות בתחום, ובתרגיל הוא התרשם לטובה מיכולת החטיבה. "הפעם, אל מול הפעם הקודמת שהייתה לפני שנים ארוכות, אני חושב שהם הכינו את החטיבה בצורה יוצאת דופן. זה התבטא בשני אופנים – אחד מנטלית, המח"ט ידע להכין את החטיבה והמפקדים שלו בצורה שרואיה לשבח, הוא הכתיב עקרונות מסוימים ושיבץ את כל גורמי הסיוע שלו, כולל אותנו, בצורה מאוד רצינית וריאלית. דבר שני, הוא עשה פה תרגולים ומודלים קרקעיים שהחיילים ידעו לכנוס בשטח ולא לאבד את העשתונות שהם לבד בשטח, הם רגילים להיות תמיד אחרי המפקד. כשאתה בשטח אחרי צניחה אתה לבד, צריך לדעת איפה הצפון והדרום, חדור אדרנלין של הצניחה, והוא עשה את שלו והכניס בהם את ההבנה".
עלות התרגיל הענק: אפסית
סא"ל ישי מעיד על כך שהחטיבה התנהלה בצורה מאוד מקצועית, והצליחה בזמן מאוד קצר להתארגן ולצאת למשימות. "הנושא הזה מאוד תלוי במפקד. יש כזה שיגיד שמספיק לו שבעים אחוז מהכוח ויכול לצאת תוך כמה דקות כשהוא משאיר מפקד אחר מאחור בכדי לארגן ולחבור מהמשך. יש מפקדים אחרים שבהתאם למשימה מעדיפים לצבור את כל הכוח. כל גדוד בפני עצמו יוצא ליעד תוך זמן קצר מרגע שצנח".
בהתחשב בתוצאות הראשוניות של ההצנחה, סא"ל ישי מתכוון להמליץ בצבא על המשך התרגילים הגדולים. "אני חושב כי לאור הביצוע והתוצאות, אני לפחות הולך להמליץ על זה ואני מניח שגם מפקד החטיבה. אני מקווה כל שנה או כל שנתיים לעשות צניחת הדמיה כזו".
למי שחושב על העלויות של מתווה שלא התממש עשרות שנים, גם פה יש לסא"ל ישי תשובה. "העלות היא אפסית, מערך הקרנף קיים והטייסים גם ככה מבצעים אימונים ותרגולי ניווט, לא קנו מטוסים בשבילי. המערך הזה היה מתרגל את עצמו גם בלעדי, ימי מילואים זה גם משהו אפסי כי זו חטיבה סדירה וגם המצנחים כבר קיימים, זה זוטות במונחים של תרגיל חטיבתי".
התרגיל עדיין ממשיך
בזמן כתיבת שורות אלה התרגיל עדיין נמשך, ולוחמי חטיבת הצנחנים נמצאים שלושה ימים בתרגול של לחימה אינטנסיבית תוך שיתוף פעולה רב זרועי. בסופו של דבר יש לא מעט מתווים שהצבא מתרגל ומומשו לעיתים רחוקות אם בכלל. השורה התחתונה היא פשוטה: בשעת הצורך צה"ל צריך שיהיו לו את מלוא הכלים והיכולת להפתיע ולהכריע את האויב, ואין ספק שצניחה מבצעית של חטיבה שלמה היא אחד מהם.
