בחזרה לעתיד: חיילי צה"ל שולחים זכרונות לדורות הבאים

מהם החפצים שמסמלים את השירות הצבאי שלכם? איזה מהם אתם חושבים שיהיו רלוונטיים גם בעוד חמישים שנה? חיילי צה"ל בכל המערכים, החליטו לשלוח לחיילי העתיד, שישרתו בעוד כיובל, את החפצים שעושים להם את השירות כשי לראש השנה בשנת 2062.

הצוערים מבה"ד 1 תורמים לדור הבא שקית חימום

מי? נציגי פלוגה ג', גדוד "ברוש", מגמת "נחשון"
איפה? שטחי האש של בה"ד 1, מצפה רמון
הפריט: שקית חימום

חושבים רחוק: "דברים טובים באים בעטיפות צהובות", מתרצת הצוערת שירה גביש. הצוער אבנר אדן מחדד את ההסבר. "שקיות חימום הם הדבר שהכי חסר לנו כאן. קשה למצוא אותן ולהביא לשטח, כך שזאת הפעם הראשונה שאני רואה שקית כזאת פה. אני מקווה שבעוד 50 שנה יהיו בבסיס קצת יותר", הוא אומר ומצביע על השממה של שטחי האש.

"הדלק יהיה גם אז יקר מדי להסקה", מוסיף אחד הצוערים, "יצטרכו למצוא פתרונות יצירתיים. שקית חימום למשל".

"חוץ מזה", מוסיפה הצוערת גביש, "בעוד 50 שנה יהיה פה כל כך חם שהשקית הזאת תתפקד בכלל כשקית קירור", היא מחייכת.

בינתיים: שקית החימום היא חברתם הטובה ביותר של חיילים רבים. במצפה רמון, הם מסבירים, יש צורך בשקיות הצהובות שיחממו לבבות של קצינים לעתיד במשך כל ימות השנה. "לא משנה מה, לבנות תמיד יהיה קר, ובטח גם לצוערות של אוגוסט 2062", אומר הצוער אבנר אדן. "מעבר לזה, אין לשקיות שימוש אחר. אני ניסיתי למצוא, וכשהייתי צריך מים חמים בשטח החלטתי לראות עד כמה הן יעילות. אחרי ניסוי מעמיק אני מציע לא לבדוק את זה, ופשוט לשמור אותן לייעוד המקורי שלהן".

לדורות הבאים: "הסתכלו על חצי הכוס המלאה, לא על חצי מנת הקרב הריקה".

חיילי גבעתי שולחים אלונקה מקופלת

מי? מחלקת החבלה של פלחו"ד "שקד", גבעתי
איפה? בסיס יפתח
הפריט: אלונקה

חושבים רחוק: בימים בהם צמד המילים "שוויון בנטל" חוזר שוב ושוב לכותרות, למחלקת החבלה של פלחו"ד "שקד" יש מסר חד וברור: תמיד יהיו אנשים שמוכנים להיכנס מתחת לאלונקה. גם היום וגם בעוד 50 שנה. "אני מקווה שלא יהיו אנשים שצריך לסחוב על האלונקה, אבל תמיד יהיו אנשים שיהיו מוכנים לסחוב אותה", מבטיח רב"ט דניאל שירזי. "אני לא מגדת עתידות אבל אני פשוט יודע, זה משהו בעם היהודי". בפלחו"ד נוהגים לומר: "היום תורכם לסחוב את האלונקה, ובעוד שלוש שנים יבוא חילוף". בעיני הלוחמים, זה התיאור הכי מדויק לתקופת השירות שלהם. "זה משפט נכון, באמת יש לך שלוש שנים לסבול ולא לבלבל בשכל", אומר מפקד המחלקה, סג"ם מתן בוזגלו. "בסוף תדע שעשית הכול בשביל המדינה, בשביל המשפחה, החברים, האח שבקרבי והשכנים". 
"מוטיבציה תמיד יש לנו", מוסיף רב"ט דוד זלצמן, "זה רק חילוף, בדיוק כמו באלונקה רגילה".

בינתיים: האלונקה היא לא רק מטאפורה לעזרה והשתתפות בנטל. מן הסתם, היא גם משמשת את המחלקה בתרגולים ולעתים גם בזמן אמת. "בתרח"ט הרמנו מישהו שהתייבש", מספר רב"ט אסף ברום. "אתה הולך, וברגע שאתה חושב שסיימת לעלות את ההר, אתה רואה עוד אחד". 
"במסע הראשון עם הסמל, היינו צריכים להעלות את שלושת האנשים הכי כבדים על האלונקות", נזכר שירזי, "עשינו את זה בצורה טובה ועזרנו הרבה אחד לשני".

לדורות הבאים: "קצת קשה - סימן שאתה בעלייה. מה המסר? להיות עשר!", רב"ט ברום מוסיף מעט קלישאות.

הגל"צניקים מכניסים את האלבום "This Is Happening"

מי? חיילי תקליטיית גלי-צה"ל וגלגל"צ
איפה? בסיס היחידה ביפו
הפריט: אלבום של להקת LCD Soundsystem

חושבים רחוק: "הדיסקים, כמו שכולנו יודעים, הולכים ונעלמים מהעולם", מצר סמל איתי צימר, עורך מוזיקלי בתחנה. הוא וחבריו לתקליטייה בחרו במדיום הדיגיטלי המוכר, מפני שלדעתם בשנת 2062 אף אחד כבר לא יזכור אותו. "אפילו אנחנו בתקליטייה כבר כמעט לא משתמשים בהם", מודה רב"ט נועם ברדין. "כל העבודה נעשית היום במחשב". 
"דווקא היום, לדוגמה, היה מקרה חירום", מציין צימר. "התוכנה שלנו נפלה, ובמקרה כזה הדיסקים נכנסים לפעולה ואף פעם לא מאכזבים. אלא אם הם שרוטים. אני מקווה שהדיסק ישמש מזכרת לדרך שבה היינו עובדים פה".

בינתיים: "כל דיסק מגיע, מוכנס לקטלוג, עולה למחשב ובדרך כלל מסיים בזאת את תפקידו", מסביר סמל טל ביגל. "ברגעי השיעמום אנחנו מתמלאים יצירתיות ומציירים שפם, זקן ועיטורים על העטיפות", מגלה צימר. 
"בחרנו את הדיסק הזה, כי זאת להקה שמגדירה בצליל שלה את הימים האלו", הוא מסביר. "זה צליל שגם בעוד 50 שנה יישמע עדכני, ובכל מקרה הוא ישקף יפה את מה שהלך במוזיקה בעשור הזה". את החיזיון המלומד מנדב ביגל: "מעבר לזה, היינו מעדיפים שמוזיקה כמו זו של LCD Soundsystem תהיה ברדיו גם בעוד 50 שנה".

לדורות הבאים: "בעוד 50 שנה יהיה רק דאבסטפ. אפילו עמיר בניון יוציא כזה אלבום".

המפקדות של חוות השומר מכניסות בקבוק שמן זית

מי? סגל פלוגת "להב"
איפה? בסיס הטירונים חוות השומר
הפריט: בקבוק שמן מזיתים שמסקו טירוני הבסיס

חושבים רחוק: "הבסיס שלנו מלא בעצי זית שעד כה לא היו מנוצלים, אבל לאחרונה התחלנו למסוק אותם עם הטירונים ולהפיק מהם שמן זית", מספרת רב"ט הדר סקז'יו, מפקדת בפלוגה, ומצביעה על הבסיס ששוכן בתוך חורשה עתיקה. "זה כמו החיילים שלנו, שיכולים להיות לא ממומשים ואף אחד לא יהנה מהתכונות שלהם, אבל גם הם וגם אנחנו רוצים שהם יפיקו מעצמם את המיטב". הערכים האלו, אותם מייצג בקבוק השמן, הם מה שהסגל מקווה שיישמר בחווה גם בעשרות השנים הבאות. "בחרנו בזה גם בגלל נס פך השמן", צוחקת רב"ט דבורה שילה, מש"קית הת"ש, שכנראה לא עודכנה בעיתוי פרסום הכתבה.

בינתיים: "שמן הזית הוא חלק מההווי שלנו", מסבירה רב"ט מורן היימן, מפקדת בפלוגה. "אנחנו מנסים להכניס לטירונות הרבה רגעים מיוחדים כאלו, ולהוציא את הטירונים מהשגרה בשביל לקטוף זיתים זה בדיוק אחד מהרגעים האלה". המפקדות, שנמצאות כרגע בהכנת סגל, יקלטו בעוד שבוע טירונים חדשים וייכנסו לתקופה עמוסת פעילות, שבה יתקשו למצוא זמן לשבת ולהתפייט על בקבוקי שמן. "יש לו"ז מאוד צפוף בזמן שמתחיל מחזור טירונים, וקשה למצוא בתקופה הזו זמן להווי, אבל אנחנו תמיד מקפידות לעשות ערבים לסגל", מסבירה רב"ט היימן. "חשוב לנו ליצור אווירה של שיתוף ושל עזרה. זה בסיס קטן ויש בו אווירת משפחה". לבקבוקי השמן הקטנים, מתברר, יש גם מטרות נוספות מלבד הווי לחיילים: כל מי שבא לבקר או להרצות בבסיס מקבל בקבוק למזכרת, כדי שבכל פעם שיתבל את הסלט שלו, ייזכר בבסיס יוצא הדופן בצפון.

לדורות הבאים: "אנחנו מקוות שבעוד 50 שנה כבר לא יצטרכו את חוות השומר, ואם היא עדיין תהיה קיימת, המבחן האמיתי לעבודה שלנו הוא שהילדים של הטירונים שלנו לא ישובו לפה".

מפעילי המל"טים של חיל האוויר מנציחים את פסלון “הפר הזקן"

מי? חיילי טייסת "המל"טים הראשונה"
איפה? בסיס פלמחים
הפריט: “הפר הזקן", פסלון שלרגליו חרוטים שמות המילואימניקים של הטייסת, שצברו הכי הרבה שעות טיסה בקרון הבקרה בחצי השנה האחרונה

חושבים רחוק: דבר אחד עליו כולם מסכימים הוא שמערך הכטב"מים הולך עם הפנים לעתיד, וצפוי לתפוס נפח משמעותי ביותר בחיל האוויר הישראלי ובצבאות העולם בכלל. “האמריקאים כבר מצהירים שה-F35 הוא מטוס הקרב המאויש האחרון שהם בונים, וברור שזה הכיוון שהם הולכים לקראתו", חוזה סרן אייל. “אם עד שנת 2000 הייתה רק טייסת כטב"מים אחת בכל החיל, היום זה מערך עם מספר טייסות שהולך וגדל". פסלון הפר, כך הם מקווים, יזכיר לחיילי הטייסת העתידיים תקופה בה מפעילי הכטב"מים היו מעטים - מה שייחשב אז כהיסטוריה עתיקה.

בינתיים: “לקראת סוף כל תקופה, מפרסמים טבלה שמראה מי עשה הכי הרבה שעות בקרון", מסביר סרן אייל על הפסלון. "פתאום כולם רבים מי ייכנס לקרון, מתנדבים לסגור סופ"שים - והכול בשביל הפר. 
הכי גרוע זה להגיע למקום שני", הוא מוסיף בחיוך, “כי זה אומר שעשית מלא שעות ואף אחד לא יזכור את זה".

משנת 2001 ועד היום, כ־20 מילואימניקים נכנסו ל"היכל התהילה" של הטייסת. החבר’ה משערים שבעוד 50 שנה הפסלון הקטן יתרחב למימדי ענק כדי לפנות מקום לשמות שייחרטו עליו. “אין לי ספק שבעתיד, חלק מהשמות שמופיעים כאן יהפכו להיות היסטוריים", קובעת סג"ם מור כשהיא בוחנת את הפסל, “מעניין מי זה יהיה".

לדורות הבאים: “בעוד כל כך הרבה זמן, שום דבר לא ייראה אותו הדבר. בעוד 50 שנה נסתכל על המטוסים שיש לנו היום ונצחק", מחייך סגן גיא. “רק המוטו שלנו, ‘טייסת המל"טים הראשונה שומרים על הבית’, לא ישתנה לעולם".

לוחמי "כיפת ברזל" משאירים מאחור מזכרת מיירוט מוצלח

מי? לוחמי סוללת “בזלת" של "כיפת ברזל"
איפה? אזור הדרום
הפריט: “איקס" של טיל מדגם “טמיר"

חושבים רחוק: “אין ספק שבעוד 50 שנה מערכות ההגנה יהיו יותר משוכללות", קובע רב"ט רונן דג’נוב. “אני לא יודע אם יהיו טילים או לא, אבל אני מאמין שתמיד יהיה איום". 
“האיקס הזה מסמל את הטיל שיצא", מסבירה סמל מור לבני. “כל טיל שמיירט רקטה מציל משפחה שלמה. כשיש הסלמה ואנחנו צריכים ליירט, אנחנו בכותרות. אנחנו שולחים את האיקס לחיילי העתיד כדי שיזכרו שגם כשאנחנו לא בכותרות, אנחנו תמיד שם, שומרים על אזרחי המדינה".

בינתיים: “כשיש יירוט, האיקס הזה, שמחזיק את הטיל, נופל מההדף", מתאר רב"ט מקס בויאלסקי. “הקצינים בדרך כלל לוקחים את האיקסים למזכרת. “כשהייתי לוחמת", מספרת מור, שבינתיים נהייתה מפקדת, “פרסנו את הסוללה במרחב באר שבע, ויצא שהייתי ביירוט הראשון שהיה שם. האיקס מאותו יירוט שמור אצלי בבית".

גם לדג’נוב יש מור"קים מרשימים. “כשפרסנו באזור שדרות חשבנו שלא יהיה כלום", הוא נזכר. “ואז, אחרי שמירה ארוכה, ב-6:30 בבוקר ביום שבת היה יירוט של מלא טילים. היו רעשים, ראיתי את הטיל טס ושמחתי. כמובן שכשסיימנו אספנו את האיקסים. לי בבית יש שבעה איקסים, על כל אחד כתוב משהו אחר, תלוי איפה נפלו".

לדורות הבאים: “יש לנו את הכוח להציל חיים של אזרחים ומשפחות שלמות בישראל".

המילואימניקים מצרפים את הבריכה שלהם

מי? פלוגה ג' בגדוד המילואים "גישור" של ההנדסה הקרבית
איפה? מוצב בארותיים בחטמ"ר אפרים
הפריט: בריכת גומי שנופחה על ידי הפלוגה, "בהיעדר מש"קית ת"ש"

חושבים רחוק: "חשוב לנו שגם חיילי הפלוגה בעוד 50 שנה ישמרו על כושר כמונו, ועל רוח הפלוגה", מספר סמ"ר (מיל') אושרי מסס. "אם עכשיו קשה לשמור על כושר עם הטלוויזיות והמחשבים בבתים, תחשבו מה יהיה בעוד 50 שנה", מדגיש סגן (מיל') נמרוד ישראל.

בכושר או לא, לחיילי הפלוגה יש כבר תקוות לתעסוקה של עוד יובל. "אולי יהיה שלום, ויקראו לנו רק כדי לשחות בבריכה", מסביר סגן (מיל') ישראל. "אם עוד נהיה בפלוגה, מבטיחים להקים גם מימדיון שלם".

בינתיים: "זאת הפעם הראשונה שיש לגדוד תעסוקה", מספר מסס ברצינות לא צפויה. "שזאת הבריכה בעצם", משלים אותו רס"ל (מיל') יגאל שפירו, וכולם מסכימים. בפלוגה מספרים שלבריכה, שהובאה לראשונה כהתחלתה של מסורת מפוארת, יש השפעה מכרעת על חיי היום־יום במוצב: "עד עכשיו ישבנו כאן רגל על רגל, מעכשיו אנחנו יושבים רגל על רגל בבריכה", מתאר שפירו. המילואימניקים מספרים כי שמה הרשמי של הפלוגה הוא "תמסחי הבריכה", ושבסוף התעסוקה הפלוגה תצלח את הבריכה. כאילו זה לא מספיק, הבריכה גם משמשת למד"סים: "אנחנו עושים פה מד"סי בריכה כל בוקר", מתגאה שפירו. "אושרי הוא השחיין האולימפי. הוא שוחה 50 בריכות כל בוקר, אפילו בלי משקפת. היא מנעימה לנו את הזמן ומוסיפה הרבה הווי".

לדורות הבאים: "כשהדלק יעלה ל־800 שקל, דעו שפעם זה היה 'רק' 8.25. אולי בעתיד זה ייראה פחות נורא", אומר סמ"ר (מיל') יבגני יארמולניק".

השוטרים הצבאיים מקדישים את פנקס הדו"חות

מי? שוטרי יחידת המשטרה הצבאית מטכ"ל
איפה? בסיס הקריה
הפריט: פנקס דו"חות

חושבים רחוק: "בשנים האחרונות משטרת ישראל עברה לפתרונות טכנולוגיים, ובטח גם אנחנו נעבור בעתיד הלא רחוק לפתרונות כאלה", מקווה סמל מתנאל רחמני. "חשוב שהדורות הבאים יידעו שפעם השתמשו בעטים ובפנקסים". גם רב"ט הראל שמש, שוטר ביחידה, מאמין שהפנקס הפרימיטיבי עומד לפנות מקום לטכנולוגיה חדישה בתחום האכיפה. "איך שאתה רואה את זה עכשיו, בקרוב זה הופך להיות פיסת היסטוריה", הוא מכריז.

בינתיים: מעבר לגאוות היחידה שהפנקס יכול לעודד בעוד 50 שנה, הוא יכול לעזור לשוטרות הצבאיות לספר לנכדים איך פגשו את סבא. "משטרה צבאית זה כמו אתר היכרויות. על הדו"ח רשום השם שלי, והרבה חיילים שקיבלו ממני דו"ח מוסיפים אותי לפייסבוק ומתחילים איתי. זה ממש מצחיק", מספרת סמל דניאל אלבו, סמלת היחידה, ופורצת בצחוק. לפי עדויות השוטרים, אותו פנקס דו"חות יוצר לעתים מפגשים די מוזרים בינם לבין חיילים. "פגשתי פעם מישהו שקיבל ממני דו"ח, שכל הזמן חזר על המשפט: 'אתה לא מכיר אותי, אני אלוהים!'" נזכר בחיוך סמל רחמני. "שמעתי על זה", מוסיף סגן אור אמרגי, סגן מפקד היחידה. "שמעתי על מישהו שאמר שהרמטכ"ל הוא קרוב משפחה שלו".

לדורות הבאים: "חשוב שאנשים ישתחררו מהסטיגמה שאנחנו מפלצות או משהו כזה. הרבה פעמים אנחנו רק מעירים לחיילים כדי שיבינו את החשיבות, אבל חשוב שהמשמעת תישאר תמיד. בסך הכול אנחנו ממלאים את חובתנו, והפנקס הוא רק אמצעי לבצע את המשימה".

הנח"לאווים מכניסים את הספה שלהם

מי? נציגי מחלקות החבלה והפטרול מהפלחו"ד של גדוד 50 של הנח"ל
איפה? מפקדת החטיבה המרחבית שומרון
הפריט: ספה דו־מושבית עם מדף נפתח לרגליים עייפות

חושבים רחוק: בחדר הממוזג היחיד במגורי מחלקות החבלה והפטרול בבסיס מונח הנכס היקר ביותר בפלוגה: ספה אפורה וגדולה שתופסת כמעט מחצית משטחו של החדר בר המזל. "הספה הזו ספגה את כל ערכי צה"ל, וכמובן את העייפות של כל חיילי נוב' 09'", מסביר סמ"ר רן גולן. "העייפות שלה גם מדבקת. כשמתיישבים עליה אחרי יום קשה, מיד מתעייפים יותר", הוא מספר ונחנק מפיהוק גדול.

כשיום גזירת החוגר קרב ובא, תסמכו על הלוחמים של נוב' 09' שהם יודעים דבר או שניים על עייפות. אחרי שעבדו קשה כל השירות, עשו שמירות ארוכות וביצעו מעצרים אינספור, הספה האפורה בהחלט ניחמה אותם בסוף ימים רבים. את רגעי הקסם בחיקה, הם מקווים, יקבלו ממנה גם הנח"לאווים של עוד יובל. "כל אחד צריך מקום לנוח בו אחרי יום ארוך", הם מסבירים. "אנחנו מקווים שגם בעוד 50 שנה, בלילות שקטים, אפשר יהיה לשמוע את הספה הזו לוחשת 'עד מתי?'"

בינתיים: "הספה הזו יותר קדושה מווסטים וציוד לחימה", טוען סמ"ר יובל סמו, "ובגלל זה אנחנו שומרים עליה היטב. כל יום שישי אנחנו מוציאים אותה החוצה, שואבים ומנערים ממנה את הלכלוך". יש כמה חיילים שוויתרו על התענוג המפוקפק של מיטות הקומתיים, ומבלים את הלילות בבסיס על הספה האפורה – כמו סמ"ר גיל סעידי. "הוא ישן עליה בעיקר בגלל שאין לו מזגן בחדר", מספרים חבריו למחלקה, והוא לא מכחיש.

לדורות הבאים: "כמה עוד שקיעות בשביל זריחה אחת?"

הצנחנים שולחים אל העתיד את הגיטרה שלהם

מי? מחלקת לוחמה זעירה מפלוגת החוד של גדוד 101 של הצנחנים
איפה? אחד המוצבים המושלגים בחרמון
הפריט: גיטרה קלאסית עם איורים

חושבים רחוק: כשלוחמי מחלקת הלו"ז (לוחמה זהירה) עלו לפלחו"ד, הם קיבלו את הגיטרה בירושה ממחלקת הלו"ז שקדמה להם, לצד ארגז מלא בדגלים והפתעות. לפי המנהג, מחלקה רשאית להשתמש בתכולת הארגז ובגיטרה רק כשהיא צוברת ניסיון מבצעי: "הדגש הוא על ותיקות חיובית", מדגישים הצנחנים. "אנחנו לא מתחברים לכל ענייני האלימות וההשפלות, אבל חשוב שלחייל יהיה למה לצפות, משהו שייתן לו כוח". כשהצנחנים חשבו על חפץ לשלוח לחיילי העתיד, היה להם רק טבעי שיבחרו בגיטרה - שתעבור הלאה אל יורשיהם ב־2062. למרות זאת, הלוחמים מדגישים שגם בלי הפרויקט, היא תגיע אל היעד.

בינתיים: "עומר אדם! יהורם גאון! משה פרץ!", מבקשים חברי המחלקה מסמ"ר אופיר מרטין, שבעזרת הגיטרה מצליח לחקות כל אחד מהשמות שנזרקים לחלל המוצב. במוצב בו טלויזיה לא תמיד זמינה, כך נדמה, מרטין מהווה תחליף ראוי ל"כוכב נולד" או ל"The Voice", ושאר החיילים מצטרפים אל השירה בשמחה. "הדבר שמחזיק אותך זה הצוות", הוא אומר, "והגיטרה מאפשרת לכולם לשבת ביחד, לשיר שירים ולהתעודד".

לדורות הבאים: "ותיקות חיובית. זה בסופו של דבר הרבה יותר טוב מהשפלות או כל מיני שטויות, ושאף אחד לא ינסה לקחת את זה מכם".

 לרשימת החפצים המלאה מהיחידות - עמוד הפייסבוק של "במחנה"
>> כשחיילים חוזרים הביתה: הרגעים שריגשו את הרשת

• חיילים
• צבא
• ראש השנה