על החשיבות האסטרטגית של שייטת הצוללות הישראלית (שייטת 7) לא צריך להרחיב, ועל הפעולות שלה - ברובן הגדול - אי אפשר לכתוב. על חלקן המועט אפשר ללמוד ממקורות זרים, ועל רובן המוחלט לא נדע לעולם. כחלק מהרחבת הסד"כ של שייטת 7, נוצר צורך ממשי בסימולטור, על מנת לתרגל כוחות גדולים יותר בזמן קצר יותר ביעילות ובחסכוניות. הסימולטור נבנה לפני כשנתיים, שודרג לפני פחות משנה, ועד כה לא נחשף לתקשורת הישראלית. הגענו לראות בהצצה ראשונה על מה מדובר ועל מה כל ההתרגשות.
בפנים: 1,700 טון. בחוץ: פריסקופ בגודל 20 ס"מ
בכניסה לסימולטור, שנראה די דומה לצוללת רגילה, אנו נפגשים עם סרן י', מפקד הסימולטור שנמצא בבסיס חיל הים שבחוף חיפה. לפני שאנו "צוללים" לתוך העמדות השונות ולהסברים עליהן, הוא נותן לנו מבוא קצר. בסימולטור משתמשים לדבריו מכמה סיבות מרכזיות: נעשים בו אימונים טאקטיים (על אופן הפעלת הצוללת וההתייחסות שלה למה שקורה בחוץ), אימונים טכניים (מה עושים במקרה של שריפה, הצפה וכו') וגם אימוני תקיפה.
הסימולטור, הוא אומר, נמצא במתכונתו הנוכחית פחות משנה עם מכשור חדש שהגיע אליו, והוא מדמה בדיוק את מבנה הצוללת, פלוס עוד כמה סנטימטרים של קיר, שקעים ועוד אביזרים שלא קיימים בצוללת עצמה, אך לא משפיעים על התרגול. גם התקרה מעוצבת ממש בדומה לצוללת רגילה. אנו נמצאים במי"ק (מרכז ידיעת קרב), שם נמצא חמ"ל הצוללת ששוקלת 1,700 טון, כשבסופו של דבר כל מה שיוצא ממנה הוא פריסקופ בגודל של בקבוק קולה.
מתאמנים לתקיפה של כמה מטרות במקביל
לסימולטור, אומר י', מגיעים גם הלוחמים הצעירים שמתאמנים ונמצאים בתהליך הכשרה וגם הצוותים הוותיקים יותר שמגיעים כדי לשמור על כשירות ולהתאמן לתרחישים שונים. י' מסביר בהמשך שהסימולטור חוסך כספים רבים (כ-2 מיליון שקל בשנה) ומאפשר, באופן טבעי, להתאמן הרבה יותר ממה שהיה אפשר לולא היה קיים. מתאמנים לשגרה, לסיור וגם לתקיפה של כמה מטרות במקביל – דבר שמן הסתם אי אפשר לעשות סתם כך עם צוללת.
אחרי ההסברים הקצרים עשינו סיבוב ב"מוצבים", כפי שמכונות העמדות השונות. המילה סיבוב אולי קצת מוגזמת; יכלנו גם לעמוד במקום אחד ולקבל הסבר על כל מוצב, שהוא כאמור עמדה בצוללת. בזמן הסיור שלנו לוחמי הצוללת מתאמנים אימון רגיל, ואמנם בפן המקצועי קשה לנו להעריך את התנאים בתוך הצוללת – אך לגבי קשיים אובייקטיביים של צפיפות, תנועה וחושך אפשר להתרשם. ומדובר בתנאים לא פשוטים לתפקוד.
מהסונאר ועד ניווט תת ימי: לתפעל צוללת זה עניין מורכב
המוצב הראשון עליו קיבלנו מידע הוא מוצב הסונאר. סונאר, מסבירים לנו, הוא מערך מתוחכם של מיקרופונים תת מימיים (הידרופונים). "זה מעניק לנו תמונה מדויקת של מה קורה כיוונית", אומר י', שמסביר בפשטות כי "זה שלב הגילוי, אנו מנסים להבין מה זה ומה הוא עושה".
מוצב נוסף בו אנו עוברים הוא מוצב השו"ב (שליטה ובקרה). כרגע אנו מסתכלים על ספינת משא שנמצאת מול מפרץ חיפה ומנסים לפענח מה היא עושה. "באמצעות הסימולטור אפשר להציב ללוחמים תרחישים שונים", אומר י', בזמן שמפקד התרגיל מסתכל בפריסקופ כמו במצב רגיל, ומנסה לקבל החלטה לגבי מה הוא רואה ואיך צריך להתייחס לזה. "עוקבים אחר המתרחש מחוץ למים ובונים פיתרון".
מוצב נוסף הוא מוצב ניווט, כשמו כן הוא: מיוחד לניווט תת ימי. "צריך להתחשב בעומק, בהרים ובגאיות", אומר י' ומסביר את מה שבאופן אינטואיטיבי דווקא אפשר היה לחשוב שהוא די פשוט. הניווט מתחת למים לא פעם מורכב יותר, הוא אומר, גם שם יש עולם ומלואו וזה לא שאפשר רק לשייט בשקט בעומק.
לנתח את ההחלטות של המפקד בשטח
משם אנו עוברים לחדר הבקרה, שנמצא בצד השני של "הצוללת". החדר מלא בצוות של מאמנות וגם מאמנים שעוברים קורס של כחצי שנה לפני שמגיעים לתפקיד. "הם סופגים כמות עצומה של ידע", י' מספר. החל מהפן הטכני ועד לעולם המונחים של אנשי הצוללות, כשבדרך יש גם את הפן הטקטי של שיטות העבודה ותורת הלחימה. "לכל מוצב יש אמצעי בקרה", אומר י'. "הן רואות מה הוא עושה וגם המדריך יכול להתערב ולשנות".
ואכן, אפשר לראות שהמבקרים רואים שם הכול. אזימוטים, סונאר, ההיסטוריה של כיווני השיוט והאם האנרגיה שינתה את הכיוון שלה. הם מסתכלים (ובעיקר מסתכלות) על הלוחמים ועל הדרך בה הם מתפקדים, כשלאחר מכן אפשר לנתח את התנהלות התרגיל. "המאמן רואה את המציאות של המתאמן", מספר י'. "מה ראה ומה קלט בסונאר. בודקים האם הוא הבין את המהירות נכון, את הכיוון. הכול מתועד ולכן עושים תחקיר בסופו של דבר. כך גם מבינים את ההחלטות של המפקד בשטח". לאחר מכן יוצרים פרוטוקולים של קבלת החלטות.
אבל זה בכל זאת רק סימולטור. איך אפשר באמת לדמות את הלחץ המשמעותי יותר בצוללת אמיתית – כשיש סכנת אויב ותקלות טכניות רבות יותר?
"אפשר לעשות כאן דברים 'מסוכנים' יותר מבתרגול במציאות. אנו מביאים לאירועי קיצון", אומר י'. "כאן אם יש טעות אפשר ללמוד ממנה, אז לוקחים אותם לקצה - מטרות תוקפות בתרחישים הכי קשים". כאן הוא משתף אותנו במשחק הידוע - "האם התגליתי או לא". אחת הסוגיות החשובות בצוללות היא כמובן החשאיות, וזה אחד הדברים המרכזיים שעוברים באימונים כאן.
המאמנת ר' מספרת קצת על שגרת יומה ועל השליחות שבתפקיד. "יש ימים שכל היום זה אימונים. יש שבועות של סדרות הכשרה. לי כל הזמן יש תחושה שמה שאני עושה חשוב". בשגרת יומה היא עובדת מול המסכים ועוקבת אחר פעילות הלוחמים. לדבריה, הכול בתפקיד טוב, חוץ מדבר אחד: "קפוא מקור כי יש מזגן חזק בגלל המחשבים". התרגול של אנשי השייטת נמשך והיא מתקילה אותם בסוחרת שמתקרבת.
איזה עוד התקלות יש?
י: "התקלה טובה זה להוסיף כלי שיט. כל מה שקשור להתגלות כלי שיט שפועלים בצורה קשה לעקיבה".
גם אנחנו היינו בשלב מסוים חלק מהצוללת, כשהסתכלתי בפריסקופ. י' התקיל אותי, ונדמה שאפילו קצת נהנה מכך. "מה הטווח, יאיר". "מה הכיוון". נדמה לי שהוא גם שאל משהו על סינוסים. בקיצור, לא פשוט. עיקר הבעיה, הוא אומר, טמון במהירות התגובה. כל חישוב וכל החלטה צריכים להתקבל בשניות – וזאת אחת הסיבות לאימונים המרובים.
לוחמי השייטת: "כשאתה בצוללת אסור לעשות טעויות"
לקראת סיום שוחחנו גם עם לוחמי שייטת הצוללות עצמם שסיפרו על תרומת הסימולטור החדש. "אנו מתאמנים כאן אחד לאחד כמו בצוללת עצמה", אומר א', שמוסיף ש"בסימולטור יש פחות דאגה. כשאתה מפליג בצוללות אסור לעשות לעשות טעויות". מסלול הצוללן, שכולל טירונות, שלב בסיסי (פיזי, ממיין), שלב מגמות (לחלקי העבודה בצוללת) ושלב הסמכות – עובר כיום בחלק ניכר במקום הזה.
אחרי שהתנסינו עם הפריסקופ וכבר הפכנו רשמית לצוות של הצוללת, הכניסו אותנו הלוחמים גם לסלנג המקומי. ביב, למשל, זה אומר צעיר. פלברה, בניגוד לאזרחות שבה זה נחשב פוזה, כאן נחשב צחוקים. עם סיום האימון הם כולם הלכו ל"מס" (mass), ארוחה. מי שיצאו לסופ"ש הביתה, יש לקוות, לא היו "קשים" - אנשים שמשתמשים במונחי צוללות גם באזרחות, לדברי הלוחמים במקום "כי אין להם חיים חוץ מזה".
"הסימולטור הכי טוב בעולם"
"מדובר בסימולטור הצוללות הכי מתוחכם שקיים בעולם", קובע י' נחרצות. "כולם מתאמנים פה, כולל הכשרות של מפקדי צוללת. המתקן נותן מענה לרמה הבסיסית וגם לקצה המעטפת. כמות עצומה של אנשים". לדבריו, היכולות של הסימולטור הזה ביחס למקומות אחרים בעולם טמון בעיקר ביכולות הבקרה להשתלט ולהתערב וביכולות התחקיר. הכול מוקלט: מראים ללוחמים מה עשו, עורכים ניתוחים לוגיים, ומבינים מכך איך צריך להתנהג ולהתנהל. "הסימולטור הגרמני שהייתי בו נחמד", הוא מחייך, " אבל פה יש יותר".
אבל הדבר הקריטי ביותר, לדבריו, הוא דווקא לא הסימולטור ולא הפן הטכני. "הכי חשוב בצוללת בסופו של דבר הם מי שמפעילים אותה", הוא אומר ברעל יחידה שעליו כולם בחדר מסכימים. "כאן נמצאים המובחרים שעברו הרבה סינונים ומצבים לא פשוטים. הם נותנים עבודה מקצועית ובלתי מתפשרת".