"לעולם אל תאמר 'נואש'" – זהו ללא ספק המסר המרכזי בסיפורו של יהודה חסיד, סיפור מלא בעליות ומורדות, שמלא בתקווה. הסיפור מתחיל בבית ההורים לברכי אבא – איש צבא ותיק שתיבל כל רגע משפחתי בסיפורים ואנקדוטות מתקופת השירות הצבאי. יהודה ששמע את סיפוריו אביו פעם אחר פעם, ראה בו מודל לחיקוי. "ככל שיום הגיוס שלי התקרב, הייתי נרגש יותר. ככל ששמעתי יותר ויותר את סיפורי הצבא של אבי, רציתי פשוט להיות כמוהו", יהודה מספר בראיון לבלוג של צה"ל באנגלית.
יהודה שעשה מבחן אחר מבחן בדרכו לשירות צבאי ביחידות עילית, נתקל בקושי הראשון כאשר שכל את אביו ביום ההולדת ה-18 שלו. "זו היתה הפעם האחרונה שבה ראיתי אותו בחיים", מספר יהודה. "הוא נקרא לשירות מילואים ובאותו היום, לא חזר. המפקד שלנו הגיע אלינו הביתה ואמר לי, 'אבא שלך מת. איך נספר את זה לאימא שלך?'. כל חיי התהפכו ונשברתי. מיד ירדתי מכל המבחנים שעברתי וויתרתי על החלום של להיות לוחם בצה"ל כמו אבא שלי". אולם, יהודה מיהר לקום מהאבל ולחזור לתלם, בדרכו של אביו, בעזרת התמיכה שקיבל מאמו ושאר המשפחה.
יום הגיוס של יהודה הגיע והוא התגייס למשמר הגבול – שם עבר את השירות שלו ובהמשך גם לחם בגזרת רצועת עזה, ושם גם חווה את המשבר הבא בסיפור חייו. במהלך פעילות מבצעית בה לקח חלק, רימון רסס נזרק אל עבר יהודה וחבריו לצוות. הרימון פיזר רסיסים לכל עבר, חלקם פגעו בגפיים העליונות של יהודה – מה שהצריך תהליך החלמה ארוך שבסופו, חזרה לשירות. "תהליך ההחלמה היה מתיש, אבל העידוד שקיבלתי מהמשפחה והחברים ליחידה עודדו אותי להמשיך. רציתי לחזור לשירות בהקדם האפשרי", מה שבאמת קרה.
>> נושמים צבא? לסיפורים הכי מעניינים, הצטרפו לפייסבוק של פז"ם
יהודה המשיך בשירות הצבאי במשמר הגבול והתעתד לשירות קבע ולקורס קצינים, אלא שטעות גורלית קטעה את הדרך לחלום אותו נאלץ לזנוח בצד למספר שנים. לרגל סוף שירות החובה, יהודה וחבריו יצאו לבלות ולחגוג את המאורע המשמח, את הכניסה לקבע ואת קורס הקצינים הקרב. בסוף הערב, כשכל חבריו הלומי שיכר, יהודה בחר לנהוג בדרך הביתה מכיוון ששתה פחות מכולם תוך שהוא מתעלם מהעובדה שהוא עייף מאוד.
"עשיתי את הבחירה המטופשת והחלטתי לנהוג באותו הלילה", מספר יהודה שמכה עד היום על כך שלא שילם את הכסף הדרוש לנסיעה במונית. בהמשך אותו הלילה שהיה ארוך והסתיים בבית החולים, יהודה נרדם על ההגה והתנגש חזיתית ברכב אחר. בתאונה הקשה לא היו הרוגים, אבל כל היושבים ברכב נפצעו ונדרשו לשיקום ארוך. יהודה איבד את הזיכרון למשך חודשיים. "הייתי חסון ושרירי וברגע, הפכתי לסמטוט חסר תועלת. אחי הצעיר הביט בי וידע שאני כבר לא אהיה אותו הדבר", הוא משחזר.
כתוצאה מהפציעה, הפרופיל של יהודה ירד משמעותית כך שלא יכול היה לשרת יותר בתפקיד קרבי. הוא מצדו התעקש בכך שימשיך. "המשפחה שלי תמכה בי כל הדרך. בלי העזרה שלהם, לא הייתי איפה שאני היום". בעזרת המשפחה ועם הרבה עקשנות, יהודה הגיע לשירות קרבי ביחידה מיוחדת במילואים.
נקודת המפנה הבאה בחייו היתה מלחמת לבנון השנייה, בה יהודה גויס ללחום בצו חירום. בעקבות תפקודו בלחימה, יהודה קיבל מהצבא הצעה שהוא לא היה יכול לסרב לה – לחזור לצבא לתפקיד מיוחד. כיום, כמה שנים לאחר מכן, הוא זכה להשלים את השלב הבסיסי בקורס הקצינים בבה"ד 1, ובכך להגשים חלום שלו מזה שנים.
לראיון המלא כנסו לבלוג של צה"ל באנגלית