משרד הגנה ההודי הכריז על השקעת ענק בהיקף של של 843.2 מיליארד רופי, 10.1 מיליארד דולר, ברכש מערכות לחימה חדשות עבור צבא הודו. על פי ההודעה עיקר ההשקעה, למעלה מ-90 אחוזים, תהיה במערכות מייצור מקומי. הבעיה היא שמדובר בין השאר בטנקים ותותחים חדשים, אותם הודו לא מייצרת בעצמה.
על פי ההודעה של משרד ההגנה, ממשלת הודו אישרה ביום חמישי האחרון את התקציב חסר תקדים בהיקף 10 מיליארד דולר. מדובר ברכש של מערכות לחימה יבשתיות, ימיות ואוויריות חדשות, שיחליפו את המערכות הישנות, רובן מתוצרת רוסית. בעיקר טנקים מסוג T-72 הנמצאים בשירות כמעט 40 שנים ונגמ"שים כמו ה-BMP-2 שהוותק שלהם דומה.
משרד ההגנה ההודי מסר כי המערכות החדשות אותן הם מתכוונים לרכוש ייכנסו לשירות בצבא הודו בסביבות שנת 2030. בין השאר מדובר ברכש 350 טנקים, 800 תומ"תים 155 מ"מ ו-1,750 נגמ"שים חדישים, לצד ציוד ללוחמי החי"ר. עוד מציינים שם כי בכוונת חיל האוויר ההודי לרכוש פצצות חכמות, טילים נגד קרינה ועוד חימוש חכם מדויק. עוד דובר על רכש ספינות לצי ההודי.
השאיפה הבעייתית של הודו
כאמור, עיקר הרכש, למעלה מ-90 אחוזים אמור להיות מייצור מקומי. אולם הפעם האחרונה שהודו תכננה טנק באופן עצמאי הייתה בשנות ה-80 תחילת שנות ה-90. בשנים שחלפו מאז הם הצליחו לייצר רק 200 טנקים מסוג "Arjun" בזמן שיצרניות אחרות הצליחו לייצר טנקים מדורות מתקדמים יותר.
הודו מעולם לא ייצרה באופן מלא נגמ"שים באופן עצמאי. לפני כחמש שנים הם פתחו בפרויקט ה-"Kestrel" אולם זה לא הצליח להגיע לרמה מספקת וסובל מקשיים רבים. בנוסף, הודו מעולם לא ייצרה באופן עצמאי גם תומ"תים ולכן כלל לא בטוח אם יצליחו לעמוד ביעד אותו הם הציבו לעצמם.
מצד אחד הודו מעוניינת להיות עצמאית בתחום פיתוח וייצור האמל"ח. מנגד, הצבא שם דורש לקבל מערכות לחימה מתקדמות במהירות, כשהם רואים מולם את ההתעצמות האדירה והמהירה של הצבא הסיני, האיום העיקרי על הודו, ובפקיסטן השכנה. על הרקע הזה ישנו סימן שאלה גדול בפער שבין השאיפות של הודו ליכולות הביצוע.
