סיטואציה של סכנת חיים היא איננה עניין שבשגרה. מעטים הם אלו שאחרי סיטואציה כזו מצליחים לאסוף את עצמם ולחזור לנהל אורח חיים תקין. מאוריציו גלוקסמן כבר ראה את המוות בעיניים, אבל ניצל, חזר לחיים תקינים ולא מזמן – התגייס לצה"ל.
מאוריציו נולד בקרקס, בירת ונצואלה, בן למשפחה יהודית. הוא גדל והתחנך בבית-ספר יהודי, וחייו היו שגרתיים ורגילים, אך לא לאורך זמן. בגיל שמונה נחטף מאוריציו בקרבת ביתו, הוכנס לתא מטען של מכונית והוחזק שם למשך שמונה שעות, כשתיק כבד מכסה את ראשו. לאחר משא ומתן ממושך שהתנהל בין החוטפים לבין הוריו, מאוריציו שוחרר בפארק ציבורי וחזר לחיק משפחתו.
כשנה לאחר מכן, מאוריציו השתתף בהפגנה האגדית נגד המשטר בראשות הוגו צ'אבס, הפגנה שמסתיימת בטרגדיה. לנגד עיניו של הילד בן התשע, נרצחו מספר מפגינים. מאורע זה לא מנע ממאוריציו הצעיר לחזור ולהשתתף בהפגנות נגד אותו המשטר. כשהיה בן 12, חוסר היציבות בוונצואלה הכה בחיי המשפחה שוב, כששודדים פרצו לביתו ואחזו בו ובמשפחתו שבויים בביתם בעודם שודדים את השלל בבית לנגד יושביו. לאחר המקרה הזה, החליטו הוריו לשלוח אותו להתגורר עם קרובי משפחה של אמו במקסיקו, שם למד בביה"ס הציבורי. למרות ניסיונותיהם הרבים של הוריו להרחיק את מאוריציו הצעיר מהמציאות הקשה בוונצואלה, נאלץ לחזור לשם לאחר כשנה כשאביו נפטר כתוצאה מרשלנות רפואית. לאחר תקופת האבל, שב למקסיקו.
"זה אמנם לא קל להתחיל את כל החיים מחדש, אבל זה בהחלט המקום לעשות את זה"
מסע החיפוש אחר הבית הסתיים, כאשר בשנת 2010 החליט להצטרף לתוכנית העלייה "Israel Challenge", והצטרף לקורס "מרווה", בו צעירים מכל העולם מגיעים לארץ לתקופה מסוימת ועוברים טירונות בצה"ל. "החלטתי לעשות עלייה כי הבנתי שפה אני רוצה לחיות. במדינה היהודית הזאת, שהיא שלנו ושיש כזה עתיד מזהיר לפניה. זה אמנם לא קל להתחיל את כל החיים מחדש, אבל זה בהחלט המקום לעשות את זה", הוא מספר בהתרגשות. גם אימו החליטה ללכת בעקבות בנה ולעלות ארצה.
>> נושמים צבא? לסיפורים הכי מעניינים, הצטרפו לפייסבוק של פז"ם
מלא תקווה ואופטימיות חזר מאוריציו לישראל בסוף 2011, והפעם עם כוונה להישאר. "הציפייה שלי הייתה להגיע למקום חדש, שמלא באתגרים חדשים איתם רציתי להתמודד, כמו למשל למידת שפה חדשה והסתגלות לחברה חדשה. השאיפות הכי גדולות שלי היו להתאמן על העברית שלי, להתגייס לצה"ל ולהיות חייל טוב", הוא נזכר.
כוונתו להתגייס הושפעה ישירות מהחוויה שעבר בשנה לפני עלייתו, בה בכל פעם שראה חייל הוא חש מעין שלווה. "לא משנה איפה הייתי, בכל פעם שראיתי חייל בצה"ל, חשתי במעין ביטחון שלא היה לי כשחייתי בוונצואלה", הוא מתאר, "אז החלטתי להפוך לאחד האנשים האלה שמשרים את תחושת הביטחון".
כיום מאוריציו משרת כלוחם בגדוד שחם בחטיבת הנח"ל ומתכנן להצטרף לקורס קצינים ולפקד על לוחמים כמוהו, על אף פער הגילאים בינו לחבריו לגדוד. "זה מאוד חשוב לי, כי זו המדינה היחידה שהיא באמת שלנו. אנחנו מוקפים באויבים המנסים לקחת אותה מאיתנו ללא הרף, והדבר היחיד שעומד בפניהם הוא אנחנו. אין לנו מקום אחר, זה הבית היחידי שלנו", הוא מדגיש.
שירותו בצה"ל אמנם אינטנסיבי ועמוס בעבודה קשה, אך מצד שני גם מלא בחברות ואחווה "שרק לוחם בצה"ל יכול להבין", כדבריו. "כשאתה בזמן מסע או שבוע קשה בשטח, והעייפות משתלטת עליך, ואתה רואה חבר שאפילו עייף עוד יותר ממך – אתה בא לעזור לו, וזה נותן תחושה של אחווה שקשה להסביר אותה", אומר מאוריציו. "מאוד טוב לי. אני מאושר מהמקום שאני נמצא בו ומהאנשים שאני מוקף בהם. אני מרגיש שהתבגרתי כאדם ושלמדתי המון דברים חדשים, שהופכים אותי לחייל טוב יותר".