מי לא אוהב לקבל מדי פעם טלפון מאמא? כשאתה נמצא במוצב שכוח אל, מה יכול להיות יותר מנחם מקולה של אם הדואגת בבית לבן שבצבא? הבעיה מתחילה כשאחריה מתקשרת אליך עוד אמא, ועוד אמא, ואחריה אבא, ואז עוד אבא ועוד אחד – והם לא דורשים בשלומך, אלא דווקא בשלומו של בנם או בתם.
"מ"פ ביטון שלום, אבקש להזכירך כי מחר יש לחייל המקסים אלון יום הולדת, אנא ציין זאת בפורום המתאים" – זו הייתה לשון האס-אם-אס ששלחה מיכל (שם בדוי), אמו של סמל אלון, למפקד הפלוגה שלו בחטיבת הצנחנים. "זו הייתה תקופה מאוד לחוצה ונורא רציתי שהמ"פ יתייחס קצת ליום ההולדת של אלון, אז סימסתי לו ערב לפני כן". המפקד השיב בחיוב להודעה, ובאותה שבת גם שחרר את החייל לביתו לכבוד המאורע.
אבל כנראה שלא כל המפקדים היו מגיבים כמו אותו מ"פ. באחרונה פרסם נציב קבילות החיילים, האלוף (מיל') יצחק בריק, איגרת בנושא מעורבות הורים בטיפול המפקדים בחייליהם, במטרה לסייע למפקדים להתמודד עם המצב המורכב. "יש בצבא תפיסת עולם שאומרת 'ההורים מפריעים לי'", מסביר בריק. "הטענה היא שהורים מתקשרים ומתערבים, והרבה פעמים צועקים וכועסים – למה לא עשיתם ולמה כן עשיתם לבן שלי, ולמה הוא לא ישן שש שעות ולמה הוא לא הלך לרופא. יש הרבה מפקדים שלא יודעים איך להתנהל מול הורה ומתחילים לצעוק בחזרה, ואז מתנהל דיון שמגיע למקומות לא נעימים, כי יש מפקדים שמרגישים שההורים נכנסים להם לתוך החצר ומשפיעים לרעה על היחידה. אני אומר לאותם מפקדים – חבר'ה, ההתערבות מצד ההורים זו עובדה שצריך ללמוד לחיות איתה, כי היא לא הולכת להשתנות".
הנשק הבלתי קונבנציונלי? אבא
מה יכול לגרום להורה להתקשר למפקד? מסתבר שלפעמים גם סתם אי-שקט מספיק. עידית ששון, אמו של אדיר, לוחם בגדוד 50 של הנח"ל, לא הצליחה להירדם לילה אחד. "בערב שלפני כן הוא אמר לי שהוא סובל מכאב ראש ונורא דאגתי", היא מספרת. "קמתי בבוקר בתחושה איומה ולא ידעתי מה לעשות – וברגע של דאגה מאוד גדולה, החלטתי להתקשר למפקד שלו". בשיחת הטלפון באותו בוקר היא מיהרה להתנצל. "אמרתי שאני באמת מצטערת, אבל שאני נורא מודאגת וארגע אם אוכל לדבר עם הבן שלי", היא נזכרת. "תוך 20 דקות הבן שלי התקשר אליי. בהתחלה חשבתי שעשיתי לו ממש פדיחות, אבל הוא קיבל את זה באהבה – רק ביקש שלא אעשה את זה יותר".
גם לסמל איתי, לוחם בחיל האיסוף הקרבי, יצא להשתמש בנשק בלתי קונבנציונלי – אבא. "לפני כמה חודשים יצאנו הביתה, אבל איך שהגענו התקשרו אלינו ואמרו שכולנו צריכים להגיע בחזרה לבסיס שלנו כדי לקבל חיסון נגד חזרת", הוא משחזר. "אני כבר התכוונתי לחזור לבסיס ולנסוע באותו יום שוב ארבע שעות באוטובוס. אמרתי לאבא שלי 'קבל ביטול על ארוחת ערב, אני נוסע לקבל חיסון'. הוא פשוט השתגע והחליט לבד להתקשר למ"פית".
אותו הורה, עורך דין מוכר, העמיד את המפקדת על דוכן הנאשמים. "הוא הפחיד אותה קצת", אומר איתי בדיעבד, "הוא אמר לה שהוא יתקשר לכרמלה מנשה, אבל האמת היא שאני אפילו לא ממש יודע מי זאת, הכתבת הראשית של צה"ל או משהו. בסוף היא נלחצה וויתרה, וכמה ימים אחר כך גם התברר שבכלל לא היינו צריכים לעשות את החיסון הזה".
איתי סבור שמדובר בעניין שכיח למדי בצבא. "אבא שלי התקשר רק פעם אחת, אבל יש אצלנו אנשים שההורים שלהם מתקשרים קבוע, וזה עוזר", הוא מספר. "היה אצלנו חייל שמאוד רצה לצאת לקורס מ"כים, אבל המפקדים לא חשבו שהוא מתאים ושהוא סתם יהיה בזבוז הקצאה. בגלל שזו הייתה ההזדמנות האחרונה שלו לצאת הוא ביקש מאמא שלו להתקשר למפקדים, והיא התקשרה והתקשרה,עד שהם ראו כמה מוטיבציה יש לו. בסוף הוא יצא ועבר, ועכשיו הוא מפקד".
"לא תמיד חייל יכול להסתדר בעצמו"
לצד הפעלת ההורים כאמצעי להשגת המטרה, גם אם היא ביטול עונש של שבת בבסיס, ישנם חיילים שבכלל לא יודעים שלאבא שלהם יש את המספר של המ"פ בחיוג המהיר. "הרבה פעמים ההורים מבקשים שלא נספר לילד שהם התקשרו, ואני באמת לא מספר לחייל, אלא אם מדובר במקרה שבו צריך מעורבות", אומר סרן צפריר אריאל, מפקד פלוגת טירונים בבית-הספר לשריון בשיזפון. "אין ספק שהרבה פעמים שיחת טלפון עם מפקד עוזרת. זה לא שאני נופל מהכיסא בגלל שההורה התקשר ורץ מיד לחבק את הילד שלו, אבל לפעמים זה מציף דברים, ואני בהחלט אבדוק למשל למה אני צריך לשמוע מהאמא של החייל שהוא לא קיבל מכנסיים במידה המתאימה", הוא אומר. "אני בכל זאת בעד שההורים ייתנו לילד לנסות להסתדר בעצמו, אבל לא תמיד כל ההורים מצליחים לעשות את זה".
כרמלה מנשה, הכתבת הצבאית הוותיקה של קול ישראל, לא ממהרת להסכים עם דבריו של המפקד הצעיר. "לא תמיד חייל יכול להסתדר בעצמו", היא מסייגת, "איך חייל יכול להסתדר בעצמו כשבמשך חודשים הוא לא מקבל טיפול רפואי ויש לו חשד לסרטן, למשל? ברור שיש הורים שגם מנדנדים, אבל הם בטח לא הרוב".
מפקד בסיס האימונים של חטיבת כפיר, סא"ל כפיר כהן, מסביר שעיקר הטלפונים מההורים מתקבלים בתחילת ההכשרה, אבל לפעמים מלווים את החייל גם כשהוא הופך למפקד של חיילים בעצמו. "כשהחייל עוד לא יודע מה הכתובת הנכונה, או שהוא מתבייש, אז ההורים מתקשרים במקומו. אבל גם הורים של מפקדים מתקשרים אליי לפעמים, אם למפקד לא טוב או שהוא נתקל באיזושהי בעיה", הוא מגלה. "אין ספק שלפעמים יש תופעות שהן לא תקינות, ואז נחוץ שהורה יאיר בשבילנו את הנושא הזה – למשל אם משהו לא תקין עם החייל או עם הציוד שלו. אני שמח על זה, כי זה נותן לנו הזדמנות לשפר".
לא רק לוחמים משתמשים בתגבורת הורית. יום השיבוצים של מורן מחיל האוויר היה דרמטי במיוחד עבורה, כשהתבשרה ששיבוצה שונה ברגע האחרון. "התלוננתי, והקצין לא היה מוכן להקשיב לי", היא משחזרת, "צרחתי שם בטירוף ובכיתי, אבל הוא לא עזר לי, רק אמר לי שזאת ההחלטה ושאין דרך להפוך אותה". הוריה, שהגיעו באותו יום לטקס סיום הקורס שבו לקחה מורן חלק, נחלצו מיד לעזרת בתם אובדת העצות. "הם נכנסו לדבר עם המפקד, שלא נתן יותר מדי יחס אבל מסר להם את מספר הטלפון של המפקד שלו. באותו יום הם דיברו איתו, ואחרי כמה שיחות שכנוע והסברים הוא הבטיח להם לעזור לי לעבור".
ההורה הוא סתם מטרד
גם בנושאים מהותיים וגם בנושאים מהותיים פחות, לא תמיד מתנהלות השיחות הטלפוניות בנימוס בריטי, אלא באווירה יותר ים תיכונית. "בהחלט קורה שהורים מתקשרים וצועקים", מספר סרן אריאל. "הייתה אמא אחת שחשבה שצריך לשחרר את הבן שלה, ואני ניסיתי להסביר לה שהוא צריך להיות לוחם וזו לא היא ולא אני שקובעים, אלא הרופא. בדרך כלל אני מנסה לענות בעדינות, אבל לפעמים הם מעלים לי את הסעיף ואז אני צועק עליהם בחזרה. יש הורים שאיתם זה גם מגיע לאיומים שהם יבואו וייקחו את הילד מהבסיס, או שהם יגישו קבילה נגדי וידאגו שיטפלו בי".
איך בכלל מוצאים ההורים את דרכם למספר המירס האישי של המפקד איתו הם מעוניינים לדבר? בשיזפון הנוהל קובע כי ההורים מקבלים את מספר הטלפון של החמ"ל, ושם הם משאירים הודעה שמועברת למ"פ. "החמ"ל מודיע לי כשיש הורה שמתקשר בנושא הזה והזה, ואז אני חוזר אליו", מסביר אריאל.
"אני פשוט נותן להם את המספר שלי", אומר סא"ל כהן. "בשבוע הרביעי של הטירונות אנחנו מביאים את כל ההורים ליום הורים – זו הזדמנות להורים לפגוש אותי ואת שאר הסגל. הם רואים איפה החייל לומד, איפה הוא ישן ואיפה הוא מתאמן, וככה כבר קיצצנו חצי מהטלפונים שלהם. אני אומר להם שאני זמין עבורם, ואנחנו נותנים להם הסברים וכתובת איך למצוא את המפקדים".
"גם אנחנו נעזרים בהורים", מציין אריאל. "יצא לי כבר להתקשר להורים כשראיתי שהילד חזר והתנהג בצורה חריגה ורציתי להבין אם זה משהו מיוחד או שזה פשוט הוא. פעם אחת גם התקשרנו להורים כדי להגיד להם שהילד סובל בבית כשהם רבים, ושהוא זקוק לשקט ולרוגע כשהוא בחופשה".
למרות רצונם הטוב של מפקדים מסוימים לרתום את ההורים למען הבנים ולמען היחידה, רבים המפקדים שעדיין לא ממש יודעים איך להגיב כשעל הצג של המירס שלהם מופיע שוב הורה שבא לנדנד.
האלוף (מיל') בריק סבור שהצבא לא מכשיר טוב מספיק את מפקדיו בבואם להתמודד עם ההתערבות הגוברת של ההורים, שהיא בעיניו עובדה קיימת, חלק מרוח התקופה. "הקורסים בצבא היום לא נוגעים בהתנהלות היומיומית של המפקד מול החייל", הוא קובע, "יש בהם המון מטווחים והמון תרגילים, הפקת לקחים ומשימות – אבל איפה מדברים עם המפקדים הצעירים על היום שאחרי הקורס, בו הם צריכים לעמוד מול חיילים וליצור אצלם את המוטיבציה ללכת אחריהם לקרב? ברור שמפקד שלמד להתייחס לחיילים שלו כמו לציוד קרב, ככה שיש לו טנק ויש לו נגמ"ש ורובה וחייל, אז בוודאי שמבחינתו גם ההורה שמתקשר אליו בערב הוא רק הפרעה לתפקוד של היחידה".
ההורים של היום הם לא כמו ההורים של פעם
מתי הפכו ההורים שנפרדו בדמעות מהילדים על סף דלת האוטובוס בבקו"ם לכאלה שמוכנים לריב עם המערכת הצבאית כדי שלחייל שלהם יהיה טוב? לפי פרופ' יגיל לוי, חוקר צבא-חברה מהאוניברסיטה הפתוחה, השורשים של המגמה הזו התחילו אחרי מלחמת יום הכיפורים, כשהוריהם של שבויים ונעדרים נקטו צעדי מחאה בפעם הראשונה אל מול מה שנראה להם כטיפול לא נכון של הממשלה בבניהם.
"זה המשיך במלחמת לבנון הראשונה, כאשר החלה מחאה שהובילה בסופו של דבר לנסיגה מלבנון, בקידום תנועת 'ארבע אמהות'", מסביר לוי. "לאחר מכן התחילו ההורים לנהוג בצבא בצורה של הפקדה חוזית – הם מפקידים את הבנים, אבל תובעים בתמורה שהצבא ידאג לנצל את הילדים היטב: לא ישלח אותם למשימות מיותרות ויפעל למניעת תאונות דרכים ותאונות אימונים".
בדיוק כפי שהם מנהלים משא ומתן כצרכנים מול חברת הסלולר או הקבלן, ההורים מתמקחים גם עם המערכת הצבאית. "הם אומרים: 'אנחנו מספקים לצבא מוצר או משאב בדמות הבן או הבת, וכספקים יש לנו אפשרות להתמקח על תנאי האספקה מול המוסד'".
הבעיה רק מחריפה כשאמא או אבא יודעים יותר על המערכת הצבאית מהמפקד שהם מחייגים אליו. סא"ל כהן מסביר שזו הסיבה שהוא אינו מעודד אצלו בבסיס האימונים החטיבתי מערכות יחסים טלפוניות בין מ"כים ומ"מים צעירים לבין הורים. "לפעמים המ"כים הם גם צעירים יותר מהחיילים שלהם – גם בגיל, וגם בניסיון שלהם בצבא", הוא אומר. "ההורים מרשים לעצמם להפעיל לחץ, גם אם הכוונה טובה, כי הם חושבים שהם מכירים את הצבא טוב יותר בזכות התקופה שבה הם שירתו. כשההורים מדברים איתי, יש לי פרספקטיבה שונה – אני מבוגר מהחיילים שלי ב-17 שנים, ויש לי ילדים בעצמי".
הנקח"ל בהחלט מסכים עם העמדה הזו. "לא כל מ"כ צריך לדבר עם הורה. ילד צעיר שאין לו ניסיון מול הורה שכבר היה בצבא והיה מפקד – דבר כזה עלול לגלוש מהר מאוד למקומות לא נכונים", אומר בריק. "בעיניי, צריך לקבוע שהדרגה שממנה מותר לדבר עם הורה היא מ"פ ומעלה. היום יש הורים שהיו מפקדים בצבא, והם חושבים שהם יודעים יותר טוב מכולם ולא מקבלים את זה שאיזה חייל צעיר יגיד להם שהם לא בסדר. הם לא כמו ההורים של פעם. אלה הורים שגדלו כאן, שנלחמו בעצמם ודווקא בגלל זה הם יותר מודאגים - כי הם מכירים דברים לא טובים שהיו בצבא בתקופה שלהם".
כרמלה מנשה, ששמה מהווה קלף מאיים בידי ההורים המודאגים, מאמינה שהתערבות ההורים לא יוצרת פינוק יתר, אלא מהווה דווקא תופעה מבורכת. "הדור של ההורים שלי זה דור שקידש את הביטחון, קידש את הצבא ואת כל מה שקשור אליו", היא אומרת. "היום הורים לא מסתפקים בהודעה הלקונית 'נהרג בעת מילוי תפקידו'. הם מבקשים הסבר, הם מבקשים תחקירים והם מבקשים לוודא שהבן שלהם בסדר. בוודאי שלא צריך להתקשר למפקד בנוגע לכל שטות, אבל ברגע שחייל עומד חסר אונים מול התעמרות של מפקד, הוא לא יכול להתמודד עם זה לבד. הוא הרי חייל שלא יכול לעזוב את מקום העבודה שלו. ההורים עוזרים לנו לקרוע את מסך ההסתרה בצבא, וזו התערבות מבורכת".
האם השינוי הזה הופך את החיילים שלנו למפונקים יותר, כאלה שבכל פעם שיקרה משהו שלא יהיה לרוחם, ימהרו להסתתר מאחורי אמא? הנקח"ל מאמין שלא. "אני מכיר את הצבא של פעם וגם את זה של היום – ואני יודע לומר שהחיילים של היום אינם מפונקים יותר. היום יש פשוט מציאות אחרת; יש להם פייסבוק וטלפון סלולרי, וההורים מעורבים יותר בכל דבר שקורה איתם", הוא מסביר. "הרי כשאני הייתי בצבא להורים שלי לא היה מושג איפה אני נמצא ומה קורה איתי. הדברים השתנו, והצבא חייב להתאים את עצמו".
סייע בהכנת הכתבה: עידן סגר