כמדי יום העצמאות, גם השנה יארח נשיא המדינה 120 חיילים, קצינים ונגדים שנבחרו כמצטיינים ביום הולדתה ה-68 של מדינת ישראל. כמו תמיד, כל אחד מהם נושא עמו סיפור אישי יוצא דופן או הישגים מקצועיים בתפקיד שהוא ממלא. סמל ראשון יאיר גולדשטיין, פרמדיק בניידת טיפול נמרץ צבאית בחטיבה המרחבית יהודה שבאיו"ש, עונה על שתי הדרישות.
יאיר נולד בארצות הברית, עלה ארצה בגיל שלוש ומתגורר ביישוב אפרת. כבן למשפחה שמנהלת אורח חיים דתי, הוא למד במוסדות חינוך דתיים כל חייו. "לקראת סוף התיכון התחלתי לשאול את עצמי אם אני באמת מאמין. לא ידעתי מה אני רוצה", הוא אומר. "למרות זאת החלטתי להמשיך לשנה בישיבה, למדתי שם תנ"ך ופילוסופיה יהודית, ובסופו של דבר הגעתי למסקנה שיש המון דברים יפים בדת, אבל זה לא מתאים לי".
כשהחל להתעניין לגבי שירות צבאי, יאיר חלם על תפקיד שישלב את השליטה שלו בערבית - שפה שלמד כבר בילדותו והוא שולט בה על בוריה. באוגוסט 2013 הוא התגייס לקורס פרמדיקים, שחלקו נערך במתכונת קדם צבאית בבה"ד 10, בסיס ההדרכה של חיל רפואה וחלקו נערך במד"א ובבתי החולים השונים. בשנה האחרונה הוא משרת כאמור באיו"ש, מטפל באירועים צבאיים ואזרחיים, ואכן מדבר עם מטופלים פלסטינים בשפת אמם.
"לכל חטיבה באיו"ש יש טנ"צ שתופס את הכוננות הרפואית של החטיבה בנוסף לגדודים בשטח, שאין להם את הסמכות לפנות פצועים. זה התפקיד שלנו", מסביר יאיר. "אנחנו מטפלים גם בחיילים וגם באזרחים, כולל פלסטינים. זה יכול להיות פח"ע, תאונות דרכים או לידות".
ליילד אישה ברכב
כן, גם לידות. יאיר מספר שיצא לו ליילד פלסטינית ברכב: "היא התחילה ללדת, קפצנו לשם במהירות יחד עם מד"א והסהר האדום ויילדנו את התינוק. הוא נולד פג בשבוע 26, בלי דופק ובלי נשימה. התחלתי לעשות החייאה, עיסויים והנשמות, ניסיתי להחדיר לו צינור הנשמה. הוא לא שרד, אבל עשינו את כל מה שיכולנו". לצד זאת, יאיר לקח חלק גם בלידות שכן הסתיימו בהצלחה.
החודשים שעברו מאז תחילת גל הטרור הנוכחי היו עמוסים במיוחד עבור יאיר: הוא וצוותו נדרשו להגיע לזירות פיגועים רבות. "יצא לי להגיע להמון אירועי פח"ע בחודשים האחרונים, בין אם זה אירועי דקירה, ירי או דריסה. כן, זה מפחיד, אבל אנחנו קודם כל חיילים לכל דבר ולכל אחד יש מיגון, אפוד קרמי, קסדה ונשק. ברגע שאני מגיע אני סורק את הגזרה, רואה שהאזור מאובטח, מקפיץ עוד כוחות לאבטחת האירוע אם צריך ומוודא שאין שום דבר שמסכן אותנו ואת הכוחות".
וכן, הוא טיפל גם במחבלים פצועים. ולא, זה לא היה פשוט. "זה בן אדם שהרגע בא לפגוע בך ובחברים שלך, זה קשה לי ואני לא אוהב את זה, אבל זה חלק מהתפקיד. חלק ממה שאתה מתחייב אליו. לכן אני עושה את זה בצורה הטובה ביותר. ברגע שאנחנו יודעים שהזירה מאובטחת ואין עלינו איום, אנחנו מטפלים בכולם – חיילים או מחבל מנוטרל, ואני עושה את זה הכי טוב שאפשר, כי ככה צריך לעשות בחיל הרפואה. זאת שבועת הרופא", הוא מוסיף. "יצא לי לטפל בהרבה מחבלים בחודשים האחרונים שהיו פצועים קשים, יצא לי גם להציל חיים של מחבל".
מטבע הדברים, לא תמיד קל להבחין בין נפגע למפגע. "תמיד יש חשש שאירוע תמים לכאורה כמו תאונת דרכים יהפוך לפח"עי", אומר יאיר. "עין אחת על תמיד על הפצוע ועוד עין סורקת מסביב, אנחנו תמיד דרוכים. רוב האירועים שלנו זה אירועים מוצלחים שאנחנו עוזרים לחולים ולפצועים ומפנים אותם לבתי חולים".
"אני לא נראה כמו אחד שדובר ערבית"
אז איך מגיבים פצועים פלסטינים למראה פרמדיק מכוחות צה"ל, דובר ערבית שוטפת, שמטפל בהם? די בחיוב, אומר יאיר: "ככה אני מעניק להם טיפול רפואי הרבה יותר טוב, כי הפצוע מסביר לי איפה כואב לו ובמה לטפל. זה מפתיע אותם, אני לא נראה כמו אחד שדובר ערבית בחזות שלי אז זה גם מעלה להם חיוך".
יתרון יחסי נוסף שיש ליאיר על אחרים הוא כמובן ההיכרות המוקדמת עם הגזרה: "אמנם אפרת זה קצת יותר צפונה, באזור של חטיבת עציון, אבל כן, זה מקומות שמוכרים לי. בכל מקרה כשאתה מגיע לגזרה חדשה אתה מתאפס עליה מהר מאוד ולומד את צירי הפינוי הטובים ביותר".
למרות שחזר בשאלה, יאיר מעיד שהדבר לא פגע ביחסיו עם המשפחה ושהם התרגשו יחד איתו כשנודע שהוא עתיד לקבל אות ההצטיינות מנשיא המדינה: "כמובן שזו לא הדרך שהם היו בוחרים בה, אבל בסופו של דבר הם מקבלים אותי ואני ביחסים מאוד טובים עם המשפחה. זה כבוד בשבילי לייצג את חיל הרפואה, את החטמ"ר ואת האוגדה. אני ממש שמח".