סוף השבוע היה קשה עבור אזרחי ישראל, אחרי פרסום דבר נפילתם של 13 לוחמים בקרבות שברצועת עזה והבוקר של אחד נוסף. בשורות קשות שמגיעות אחרי שצה"ל סיפר על "השלמת המשימה" בבית חאנון ו"הכרעה" ו"פירוק" הגדודים בשג'אעיה ובזייתון כמו גם מקומות נוספים, כשלדיווחים האלה צה"ל צרף את התיעוד מביתו ההרוס של יחיא סינוואר והגעת הכוחות ללב ח'אן יונס.
לא ברור מה גרם לצה"ל לדווח על השלמת המשימה והכרעה כשבפועל, הקרבות לא הסתיימו וצה"ל נמצא כבר במקום שבו הוא שוקע במלחמת גרילה, עמוק בבוץ העזתי. הפער בין הציפיות שדובר צה"ל ומשרד הביטחון יצרו אצל אזרחי ישראל, מתנגש עם המציאות שמכה בציבור, על אף הישגים בהחלט טובים שיש במלחמה הזו.
ההישגים הלא מובנים מאליהם של צה"ל בעזה
חשוב להתחיל עם העובדה שלמרות תחזיות קודרות, צה"ל מתמרן ומביא הישגים טובים מאוד בעזה, שהיא אחת מזירות הלחימה המורכבות ביותר שיש. שטח בנוי בצפיפות והרוס עם מאות ק"מ של מנהרות זה סיוט של כל צבא. למרות האתגר צה"ל מתקדם וגובה מחמאס מחיר דמים עצום, תוך שלילת יכולות שהם בנו במשך שנים רבות.
לאורך השנים ניבאו בכירים לשעבר במערכת הביטחון ודוחות מודיעין שפורסמו על מאות חיילים שיהרגו ברגע שצה"ל ייכנס לעזה. בפועל, לצה"ל יש 153 חללים מהכניסה הקרקעית ב-27 באוקטובר. צה"ל מצליח בשלב זה לשמור על עצמו מטעות הסברתית כמו הפצצת בית ספר או בית חולים. ישנו משתנה נוסף שהוא ארה"ב שמחייבת להעביר משאיות סיוע הומניטרי, מה שמקשה עוד יותר על צה"ל שעדיין הגיע לעומק הרצועה בפחות מ-100 ימים, כשברור שאי אפשר לעשות את זה מבלי שיהיו לא מעט הרוגים.
עם זאת, כמו שנכתב כאן אצלנו לא פעם בשבועות האחרונים, אסור להתבלבל: חמאס רחוק מאוד מנקודת שבירה. המסגרות שלו, במיוחד בדרום, מתפקדות. נקודת הסיום רחוקה מאוד.
חמאס, כמו כל ארגון טרור או גרילה בעולם, מעולם לא חשב ולא בנה את עצמו להתנגשות ישירה עם צה"ל. הם יודעים טוב מאוד שאין להם סיכוי בלחימה כזאת, כמו צבא מול צבא. לכן כל קווי ההגנה שלהם נבנו לתקיפה של כוחות צה"ל בנקודות התורפה שהם יזהו. המטרה של חוליות הטרור היא להסתתר, לתקוף במהירות ולהיעלם מיד, עד לפעם הבאה.
בראיונות שהיו לאחרונה עם מפקדים בצה"ל, הם תיארו את מחבלי חמאס כ"פחדנים שמתחבאים במנהרות". ככאלה ש"מפחדים להילחם ומסתתרים". הרצון להציג עוצמה ברור ואף מובן. אבל המשפטים האלה של אותם מפקדים בעיתיים. זאת משום שהלחימה ברצועה היא לחימת גרילה קלאסית, שבה החלש בוחר איפה ומתי להילחם מול החזק ממנו, שיטה שבה החולשה הופכת ליתרון. צבא שלא מבין את זה, סופג אבדות קשות והולך לאיבוד.
בשלב הזה צה"ל עוד מתקדם וכובש יעדים חדשים. הבעיה של לוחמת הגרילה עלולה להפוך להרבה יותר גדולה כשצה"ל יעמוד במקום, בקווי הגנה, שם יסרוק אחרי תשתיות טרור וחטופים. הכוחות יהיו אז פגיעים יותר, מה שהופך את ההכרזות על השלמת המשימה בצפון הרצועה לעוד יותר לא ברורות.
"אחרי חומת מגן נדרשו שנים. עזה זה פי 10"
"יכול להיות שלא היה מקום להצהרות מהסוג זה", הודה קצין בכיר בשיחה סגורה. "הקרבות שם לא הסתיימו, זה רחוק מסיום. עכשיו אנחנו בשלב היותר קשה של לטהר את השטח". לשאלה מה הכוונה בהשלמת המשימה וכיבוש השכונות בצפון ענה, "שהגענו לכל הנקודות שרצינו ושאנחנו שולטים באש בכל נקודה בשטח גם אם אנחנו לא שם".
אם כך אז לא מדובר בכיבוש או השלמת המשימה והקרב לא הסתיים גם בצפון הרצועה? "אנחנו עוד רחוקים משם", השיב על כך הבכיר. "חמאס ספג מכות קשות ואיבד אלפי מחבלים בצפון. אנחנו שולטים באותם אזורים ומה שהם חטפו, זה דבר שמעולם לא הרגישו. "אבל צריך להבין, בכל בית יש נשק, בכל מנהרה יש נשק ובסוף צצה חוליה או יותר שחוברת לנשק ונעלמת. גם מקומות שהרסנו, בניינים ש'נזלו לקרקע' מהאש שלנו, משמשים נקודות מסתור למחבלים, שנמצאים גם מתחת לאדמה".
צה"ל מדבר על שנה של לחימה, אולם בשיחות סגורות קצינים בכירים אומרים ש"זה זמן לא סביר". אחד מהם מוסיף: "אחרי חומת מגן, שהיה מבצע מאוד מוצלח, היינו צריכים עוד כמה שנים של לחימה כדי לנקות את השטח ולשלוט. עזה היא פי עשר במשימות. וזה לא שנגיע לכל מחבל, RPG או מרגמה. בסוף תהיה מאסה קריטית של מחבלים שיהרגו ותשתית טרור שנשמיד שיביאו לאותה נקודת שבירה. אבל הציבור צריך להיות מוכן לכך שיהיו לנו חללים נוספים עד שנשיג את ההכרעה שכל כך רוצים בה".
