היום הראשון של המיונים לתחרות מלכת היופי. סמ"ש (סמל שני) זואי ראסל, לוחמת מג"ב, הגיעה במדים היישר מהבסיס. היא הצטיידה מבעוד מועד בשמלת מיני ורדרדה שדאגה לתחוב עמוק לקיטבג הגדול שלה וזמן קצר לפני המיונים החליפה את המדים האפורים לאותה שמלה, מנסה להסיר כמה שיותר סממנים צבאיים. את האבק מהמדים היא הצליחה להסיר, אבל כמו לוחמת אמיתית, את הנשק היא לא הייתה יכולה להפקיר – והוא לא ממש התאים לצבע השמלה. "כולן באו על עקבים, מאופרות, רק אני עם שמלת מיני ונשק משופצר על הגב", היא נזכרת ופורצת בצחוק שחושף את שיניה הבוהקות.
ראסל, בסיפור שנשמע מוכר למדי, הגיעה לתחרות כמעט בטעות – אחרי שבעלה של אמה רשם אותה, "בשביל הדחקות". לטענתה, אף אחד לא העלה על דעתו שהיא באמת תגיע לתחרות, בטח שלא לעשר האחרונות שמתמודדות על הכתר. "פשוט התגלגלנו, ובטעות הגעתי לעשר", היא מצטנעת. ראסל לא לבד בסירה. כשהמתמודדות בתחרות חייבות להיות בטווח הגילים שבין 17.5 ל־23, רק טבעי שחלק גדול מהן עדיין יהיו בשירות חובה. ואכן לצדה של ראסל ישנן עוד חמש בנות – שנאלצו להיפרד לרגע מהדקרון כדי לעלות על שמלת ערב חגיגית.
לא רוצות לחשוב על היום שאחרי
כל אחת משש החיילות משרתת במקום אחר, בתפקיד אחר ועם אופי שירות שונה לגמרי. לצורך ההשתתפות בתחרות רובן חתמו על דחיית שירות (דח"ש) של חודשיים וחצי. סמל גאיה שורקון קטעה את השירות כמדריכת צניחה במרהו"ם (מרכז הטסה ומשימות מיוחדות); טוראי ויקטוריה אוגאי, בפז"ם של חודש בלבד, משמשת כמש"קית לוגיסטיקה בבא"פ לכיש, בעוד רב"ט סבינה יוסופובה משרתת בבסיס במרכז הארץ. את טוראי שיר אברמוביץ' התחרות תפסה באמצע קורס מ"כים מפרך, ולעומתה סמל עדי לוי, היחידה שלא חתמה דח"ש ובדיוק נכנסה לקבע בתפקיד בחיל האוויר, ו"כשביקשתי מהמפקדים שלי בקורס לצאת לתחרות הם לא הבינו מה הקשר, מאיפה זה הגיע. לאט־לאט הם הבינו שזה ממש החלום שלי ואמרו 'טוב, ניתן לה הזדמנות'. עד עכשיו אני לא מאמינה שהם הסכימו וממש היו איתי בסדר", היא מספרת בחיוך.
עדי: "כשאני התקבלתי המפקדים שלי היו הכי תומכים בעולם. ממש פחדתי שיגידו לי שלא אשאר בקבע, כי לא רציתי לוותר על זה. כשיש תמיכה ופרגון מהמפקדים זה כיף, ממש עוזר".
ויקטוריה: "לי לא פרגנו בכלל. בכלל לא. עד שהשגתי את הדח"ש הזה", היא אומרת וממשיכה לספר, "אבל זה היה שווה את זה. חתמתי בלי לחשוב פעמיים".
ואיך הגיבו בבסיס כששמעו שאתן הולכות לתחרות?
זואי: "התגובה הראשונה הייתה 'מה?'", היא צוחקת. "בהתחלה המפקדים לא רצו לשמוע על זה בכלל והחבר'ה צחקו, אמרו לי 'את כולך אבו־גבר, מה לך ולשטויות האלה'. בסוף אפילו מפכ"ל המשטרה לחץ לי את היד ואמר לי בהצלחה".
גאיה: "אני עד עכשיו מקבלת המון אס־אם־אסים מפרגנים", היא מחייכת. "אני ממש מתגעגעת אל החברים מהבסיס, אני רוצה כבר לחזור. עם כמה שכיף לי".
ויקטוריה: "אצלי לא היו ממש תגובות, אני צעירה מדי, כולה חודשיים בסדיר. מפרגנים לי, אבל ממש לא בא לי לחזור לצבא".
איך אתן מתארות את החזרה לבסיס?
שיר: "נורא קל לשכוח איך זה להיות חיילת".
זואי: "אני תליתי את המדים על הדלת לקראת הראיון היום", היא אומרת, לבושה במדים שלא לבשה כבר מזמן. "ובאינסטינקט התעוררתי בארבע לפנות בוקר. איך שאני רואה מדים, אני מתעוררת. לחזור לבסיס יהיה 'בום'. זאת תהיה וואחד כאפה".
שיר: "זו בועה מה שקורה עכשיו. כל הצילומים, איפור, שיער כל היום".
זואי: "לגמרי. בדרך כלל אני אפילו לא מסתרקת בבוקר! עכשיו יש שלושה אנשים שמסרקים אותי. אני רגילה לקסדה, מה להסתרק עכשיו? מה זה השטויות האלה?"
שיר: "אני כן מאמינה שנחזור ונתרגל. זה לא טירונות או משהו. יהיה קצת קשה לחזור, אבל יהיה בסדר, נעבור את זה", היא נאנחת.
"פייר, זה כמו טירונות"
את תחרות מלכות היופי אין ממש צורך להציג, ובכל זאת - היא נערכת משנת 1950 בחסות השבועון "לאישה", והזוכה בה מייצגת את ישראל בתחרות "מיס תבל". השנה התחרות התחילה בפייסבוק, עם כאלף בנות דקיקות שנרשמו למיונים הראשונים. אחרי סינונים קדחתניים נותרו 20 נערות נאות, שחולקו לשתי קבוצות: עשר מהן מתמודדות על הפרס הראשון, התואר "מלכת היופי של ישראל", מתוכן ארבע חיילות – סבינה, גאיה, שיר וזואי. עשר הבנות הנוספות אמנם לא יוכלו לחבוש את הכתר הנכסף, אבל מתמודדות על התואר "חביבת הקהל" – ביניהן ויקטוריה ועדי. את החודשיים האחרונים בילו הבנות זו בחברת זו סביב השעון. "פייר, זה כמו טירונות", זואי מנסה לתרגם למונחים צבאיים. "עשרים בנות במסגרת מאוד לחוצה. בוא נגיד שאני יודעת שהיא צריכה פיפי חמש דקות לפני שהיא יודעת שהיא צריכה פיפי. זה ברמה כזאת. תכל'ס, לא ככה?" היא מסתכלת על שיר. "תכלס, את כבר כמו אמא, חיים שלי", היא מחזירה לה מחמאה.
התחרות השנה נבדלת מקודמותיה לא רק בצמצום התחרות על הכתר והחלוקה לשתי הקבוצות. בעוד שבשנים האחרונות הדגש בתחרות הושם על תצוגות האופנה שבמהלך הטקס, הפעם מבטיחים המארגנים משהו אחר לגמרי: "דוקו־ריאליטי", נוסח "מחוברות". את הבנות ציידו מראש במצלמת וידאו נוחה, שסייעה להן לתעד את המשימות שקדמו לטקס בחירת המלכה – כולל ההכנות לטקס והטיסה המשותפת לברצלונה. כך, מבטיחים בהפקה, מלכת היופי הבאה של ישראל תיבחר גם בזכות האופי, ולא רק המראה והמייק־אפ. הקטעים שצילמו המתמודדות יוקרנו בטקס שייערך ב־27 בפברואר. "זה כמו ריאליטי", מודה ויקטוריה. "נראה לי שעשו את זה כי רוצים יותר רייטינג".
וזה מכניס ביניכן מתח?
ויקטוריה: "אנחנו מנסות לקחת את זה כחוויה, זה לא איזה ביג דיל".
עדי: "צריך לזכור שאנחנו מכירות כבר חודשיים, גם עברנו חו"ל ביחד, וזה בכל זאת גיבש אותנו".
גאיה: "האווירה דווקא יותר השתנתה אחרי שחילקו אותנו לשתי קבוצות", היא אומרת כמועמדת לכתר. "השתנתה לרעה".
ויקטוריה: "שמעתי שהיו ריבים בעשר שלכן, לא?"
גאיה: "כן", היא מגלה. "אבל לא נראה לי שבין החיילות", היא מחדדת.
על מה כבר יש לריב?
גאיה: "סתם, דברים של בנות. לא דברים שבאמת צריך לריב עליהם. יותר מדי זמן ביחד, לפעמים עולה הפיוז".
בטח יש גם הרבה לחץ בתחרות.
עדי: "כן, לי אישית יש יותר לחץ, כי אני משלבת בין העבודה בצבא לבין התחרות. הלחץ הוא יותר להספיק את הכול. ללכת לתחרות בבוקר, ואז לצבא, להמשיך לעבוד, אז אני מאוד משתדלת ליהנות מזה".
שיר: "כשהתחלנו את האודישנים היה ממש מלחיץ לעמוד בבגד ים מול השופטים", היא משחזרת. "זה קצת מביך, לעמוד מולם ככה ולדבר על עצמך. והם בוחנים אותך, ממש מסתכלים".
זואי: "הם מסתכלים ממש מקרוב, את מוקפת כולך, ככה, כמו ערסים במועדון".
שיר: "אבל מתרגלים לזה".
זואי: "נכון, מתרגלים ממש מהר. גם עם המצלמות זה היה ככה. בהתחלה לא הבנו מה לעשות, ואחרי חמש דקות הסאונדמן כבר היה החבר הכי טוב שלנו".
שיר: "התרגלנו מהר כי זרקו אותנו למים העמוקים", היא מחייכת. "אמרו לנו 'יאללה, תסתדרו, גיא פינס, מצלמות'".
זואי: "אין ברירה, אחותי", היא משחזרת את העידוד שקיבלו. "עובדה, את עכשיו בבגד ים בשלוש וחצי בבוקר. תתמודדי".
שלום עולמי?
למרות הרצון לשמור על האווירה החגיגית, רגע לפני שהבנות מפזרות קצת אבק כוכבים על הבמה בחיפה, אולי זה הזמן להוציא את המראה הקטנה והוורודה מהתיק ולתהות, האם התחרות עוד רלוונטית לימינו? "זאת תחרות היסטורית", מסבירה שיר. "זה קורה כבר עשרות שנים. כן, זה קצת מיושן, אבל זה מיוחד דווקא בגלל שזה קורה כל כך הרבה שנים".
זואי: "לא משנה כמה חרא המדינה שלנו תאכל, כל שנה תהיה תחרות. מתנתקים מכל המלחמות והבעיות, לא משנה מה יקרה – תהיה מלכת יופי", היא מתגאה.
שיר: "זה גם משהו אחר, לא סתם תחרות דוגמניות", היא אומרת, מדגישה את ההיבט הדוקו־ריאליטי שהוסיפו לתחרות השנה.
נראה שהשנה למתמודדות יש מודעות גדולה יותר לאופן שבו מציגה אותן התחרות, והן מסרבות להיות פלקט, או מספר. "כל שנה, כשאנשים בבית מתייחסים לבנות, אומרים 'מספר עשר', או 'זאת עם השיניים הגדולות'. השנה יראו מי אנחנו באמת", מבטיחה זואי.
שיר: "זאת כבר לא מספר עשר, זה יהיה 'הלוחמת מג"ב'", היא מדגישה. "לכל אחת יש את הסיפור שלה. אנחנו לא רק פנים יפות. ככה מכירים יותר וזה חשוב, שיידעו מי תייצג אותנו בתחרות מיס יוניברס. היא לא צריכה להיות רק הכי יפה, היא צריכה להיות זאת עם האופי הישראלי, שמביאה איתה את התכונות הישראליות".
ויקטוריה: "זה הקטע, בתחרות הזאת יש יותר אופי מיופי".
סבינה: "את המראה בחנו בעיקר במבחן הראשון, וזהו. אחר כך דיברנו, והשופטים רצו למצוא משהו מעניין באופי שלנו, משהו חדש".
אז אחרי שהבנו למה התחרות חשובה, אתן מבטיחות להביא שלום עולמי?
עדי: "קודם שיהיה שלום בינינו, ואז נעשה שלום עם השכנים שלנו".
גאיה: "יש הרגשה שדוגמניות יוצאות לייצג את העולם. לי יש את התחושה שעכשיו כשאני בצבא אני יודעת מה באמת קורה פה. אני רואה איך מציגים אותנו בעין רעה בעולם, וכחיילת בצבא יש לי צורך להסביר יותר טוב מה באמת קורה פה", היא מרצינה.
עדי: "המטרה של מיס עולם צריכה להיות להציג את צה"ל כצבא הומניטרי יותר. הראו בעמוד ענן פרסומים שלא הכי מפרגנים לנו, וכשאת בתוך המערכת וחווה את המלחמה מבפנים, את מבינה כמה זה לא נכון".
גאיה: "זה חשוב לנו גם כדוגמניות, וכחיילות זה בוער בנו עוד יותר".