"ראינו פקק. מיד לאחר מכן, ראינו שמדובר בתאונת דרכים". כך ד"ר עמוס אדרי (29), קצין רפואה בחיל האיסוף הקרבי, מתחיל לתאר את תאונת הדרכים הקשה ביותר שהוא טיפל בה מימיו – תאונה שאירעה על כביש 40 בין באר שבע למצפה רמון בסוף מרץ, במהלכה שני רכבים פרטיים התנגשו חזיתית זה בזה, ושתי משפחות איבדו שתי אמהות ברגע אחד של היסח הדעת. "ירדתי עם המפק"צ שלי לסייע. מהר מאוד הבנו שמדובר בשלב ראשוני מאוד של האירוע – היה שם רק אמבולנס. לא היו רופאים בשטח ובשלב הזה, אני הייתי הרופא היחיד בזירה".
תאונת הדרכים, שזכתה לכינוי המצמרר "תאונת האימהות", תפסה את אדרי, אז צוער בקורס קצינים, בעת שהיה בדרך מבאר שבע לבית הספר לקצינים באוטובוס של הבסיס. אדרי, שהבין שהוא הסמכות הרפואית הבכירה ביותר בזירה, רתם לטיפול באירוע את כל יכולותיו, יחד עם הצוערים בפלוגה שלו ומפקד הגדוד שהיה בסביבת האירוע גם הוא.
בזירה שהייתה מרובת נפגעים, היו שני רכבים, בכל אחד מהם, לכודה אם של משפחה אחרת, כל אחת מהן סובלת מפגיעה רב מערכתית כשסיכוייהן להמשיך לחיות מוטלים בספק. "ניגשתי לאחת מהן ממש לפני שהיא נפטרה", הוא מספר על אחד הרגעים הקשים שיחווה בחייו כרופא - הרגעים האחרונים בחייה של אורטל ברמוכה, שמתה לו בידיים כשמסביבו עוד פצועים רבים ממתינים לטיפול. "הרגשתי את פעימות הלב האחרונות שלה. הייתה לי הזכות להיות שם ברגעים האחרונים שלה".
"הבנתי שברגע הזה הוא התבגר בעשר שנים"
לאחר אותם רגעים קשים, הוא ניגש אל האם ברכב השני, שהייתה בהכרה. לדברי אדרי, זו הביעה הרבה בלבול והרבה דאגה באשר לגורל ילדיה. "הלכתי לרכב של האימא השנייה, טלי. היא הייתה בהכרה, אבל סבלה מפציעות מאוד קשות", הוא מספר. "הייתי חצי שעה עם טלי עד שהצלחנו לחלץ אותה מהרכב. דיברתי איתה. היא שאלה מה קורה עם הילדים שלה, האם אנחנו מצליחים לחלץ אותה", הוא מתאר ומספר על השיחה שנערכה ביניהם, על הניסיונות להרגיע את האם המבוהלת שמאוחר יותר מותה נקבע בבית החולים מאחר שלא שרדה את הפציעה הקשה.
"הצלחנו לחלץ אותה. ליוויתי אותה לאמבולנס של מד"א. שם היה הילד שלה שלא נפצע באירוע. ראיתי שהוא לא מבין את הסיטואציה וכשהוא ראה את אימא שלו, הוא הבין מה קרה. ראיתי את המבט שלו משתנה. אני הבנתי שברגע הזה הוא התבגר בעשר שנים. הסברתי לו שהוא צריך להיות חזק בשבילה. לחשתי לה באוזן שהוא בסדר. היא חייכה והזילה דמעה. הוא החזיק לה את היד חזק".
לאחר שהאם ובנה פונו להמשך טיפול בבית החולים, ד"ר עמוס נותר בזירה יחד עם הפלוגה שלו, רופא מוסק, רופא נוספת והמג"ד שניהל את כל האירוע, את פינוי הפצועים, את הנחתת המסוק שהוזנק למקום, כשהם פועלים יחדיו בשיתוף פעולה מלא.
"לשאוב את הכוח האחד מהשני"
בסופו של היום הארוך הפלוגה הגיע לבסיס, ורבים מהצוערים נותרו המומים מהמראות הקשים שטרם ראו קודם ומהטרגדיה הכפולה שהם היו עדים לה. כעת, ד"ר עמוס מצא את עצמו כמנטור פלוגתי – זה אשר מסייע לכולם להתמודד עם התחושות הקשות. "היה לי חשוב לעזור להם לחזור לתפקד גם כשקשה ולשאוב כוח אחד מהשני כי אנחנו פלוגה", הוא מספר. "דיברתי עם כל הפלוגה ויחד עם כל הגדוד. הם שאלו איך מתמודדים עם אירוע כזה. דיברתי איתם על זה שכשאתה נמצא בתפקיד, אתה תורם את מה שאתה יכול. דיברתי איתם על זה שאתה צריך להתאמן, להיות מקצועי כדי שתוכל לתת ברגע האמת סיוע ולא להילחץ מלהט הקרב. דיברתי איתם על הכוח שאתה יכול לשאוב מהאנשים סביבך, על מפקד חזק שמנהיג ומוביל ושזה משפיע על הצוות שעובד איתו", הוא אומר וממקד את דבריו לאדם כלפיו יש לו הערכה רבה – "אני מתייחס פה למג"ד שלי, שתפקד באופן יוצא מן הכלל".
אתמול, דוקטור עמוס סיים את קורס הקצינים יחד עם עוד עשרות צוערים שזכו בסיכת המ"מ. מאתמול הוא סגן ד"ר עמוס אדרי, ואת הקורס הוא סיים כחניך מופת על התפקוד באירוע הקשה. "תפקדתי כדי לעזור ולהציל כמה שיותר אנשים ולא בשביל שום דבר אחר".