סרן במילואים רון אפרימי ז"ל, בן 26 מהוד השרון, קצין הנדסה קרבית ביחידת יהל"ם, נהרג באסון פיצוץ משאית חומר הנפץ במחנה אל-בורייג', בעת הפעילות להשמדת מנהרה במקום. לפי התחקיר הראשוני שנערך בצה"ל, חומר הנפץ התפוצץ כתוצאה מירי פגז מטנק שאבטח את הכוח וזיהה תנועה חשודה. הפגז ככל הנראה פגע בעמוד, מה שהפעיל את הפתיל הרועם והוביל לפיצוץ ממנו נהרגו שישה לוחמים.

בסמוך לאירוע, הכתב ניצן שפירא ראיין את רון שתיאר: "הפעילות מצוינת, המורל גבוה, כולם נחושים לעמוד במשימה ולהכריע את החמאס". עומרי וגל אפרימי, אחיו הקטנים של רון, סיפרו על התחושות כשצפו בריאיון האחרון. "הדבר האחרון שראינו ממנו נתן לרגע קצת הקלה. לרגע מאוד קצר", סיפר גל.

עומרי תיאר: "פגשתי את רון בפעם האחרונה כשיצא הביתה, במוצ"ש. ישבנו לבירה. גם גפן, בת הזוג, הגיעה. ראיתי עליו עייפות ואת חוסר הנוחות שיש ללוחמים כשהם יוצאים מעזה, כשאתה יושב בבית קפה ואתה לא נינוח, מסתכל סביב. בצבא הוא היה חדור משימתיות, ובגלל זה שמחתי מאוד כשראיתי את הריאיון".

"שלחו לנו אותו בערך בשעה 21:30 בערב. אני הייתי בלחץ בעבודה, אבל פתחתי את הסרטון והייתי צריך בדיוק שנייה, לא ראיתי את כל הסרטון אפילו עד שסיימתי את המשמרת, כדי לשמוע שהקול שלו נשמע פתאום שונה מאיך ששמעתי אותו בבית בפעם האחרונה. לאורך הלחימה רון עשה המון דברים חשובים, אבל עשה קצת פחות את הייעוד שלו. במשימה האחרונה, והרגשתי את זה על הקול שלו תוך כדי, הוא סוף סוף מיצה את היכולות שלו. רון היה לאורך השנים הדמות המקצועית ביותר ביחידה הקשורה בתחום התת-קרקע. הרגשתי שסוף סוף הוא קיבל את ההזדמנות הגדולה לממש את יכולותיו ואת הפוטנציאל שלו".

ספרו על אח שלכם.
גל: "אחינו הגדול גידל אותנו מאז שנולדנו. העמיתים שלו בצבא מספרים שהוא היה הכי מקצועי שיש, הכי מסור, הכי ערכי, חייל מצטיין. שמענו מעמיתיו כמה הוא חיכה למבצע הגדול הזה, שאלה הדברים שעושים אותו שמח, לנצל את הייעוד שלו ואת הדברים שלמד לאורך השנים".
עומרי: "בעולם שמחוץ לצבא, בכל דבר שרון עשה הוא הצליח ליהנות ממנו. כשאתה משתחרר מהצבא יש שנים מבלבלות, אתה לא יודע מה אתה אוהב לעשות ומה אתה רוצה לעשות, כי אתה רגיל לעשות רק את המקצוע הצבאי שלך. על רון הרגשתי שהוא מנסה כל דבר, בין אם זה סתם ללכת לקיר טיפוס או להתחיל לצלול. הוא עשה את הדברים הקטנים ונהנה מהם. כל דבר שהחיים נתנו לו הוא עף עליהם ועשה אותם בצורה מדהימה, באמת הצליח ליהנות מהם עד הסוף. הוא גם תמיד ניסה להכניס אותנו לדברים האלה".

כמה אחים אתם במשפחה?
עומרי: "היינו שלושה ונשארנו שניים. רון תמיד יהיה איתנו. ביני לרון יש הפרש של שנתיים, תמיד היינו קרובים. למרות הפער הגדול מגל, מהרגע שהוא נולד רון לקח עליו את האחריות ותמיד דאג לו. ככה ראיתי את זה מהצד. רון ואני היינו קצת יותר חברים, אבל הוא היה אח גדול גם בשבילי והסתכלתי עליו בהערצה".

הוא דיבר איתכם על המשמעות עבורו להיכנס ללחימה בעזה?
עומרי: "רון ואני נפגשנו בתחילת הלחימה כמה פעמים בבסיס שלו. בכל פעם דיברנו על סדר הגודל של האירוע הזה. היו לנו אי אילו הסכמות על הדרכים שעושים את זה, אבל התחושה שהייתה שאנחנו עושים את זה בשביל להגן על הבית שלנו. רון היה מסור לדבר הזה ועשה את הכל בתחושת שליחות. כשאתה מפקד שם בפנים, הדבר היחיד שמעניין אותך, עם כל הכבוד לחטופים שאני מקווה שכולם יחזרו הביתה, זה שהחיילים שלך יחזרו הביתה בשלום, להחזיר אותם להורים שלהם. רון הצליח בזה, הוא החזיר את כל החיילים שלו בשלום. הצוות שנהרג היה צוות אחר. בגלל שרון היה אחראי על כל המתחם, הוא ברגע האחרון הצטרף לצוות שעשה את הפעילות הזאת, למרות שהצוות האישי שלו כבר סיים את הפעילות הספציפית שם".