הטנק נתקע. אולי הייתה זאת תקלה טכנית פשוטה, אולי תנאי השטח של סוף חודש נובמבר ברמת הגולן הגשומה והמעורפלת, ההופכת בתקופה זו לקצת פחות ידידותית למשתמש. אבל נראה שהסיבה האמיתית ברורה לחיילי גדוד רשף של חטיבת ברק: מישהו עבר על לאו שריונרי ידוע, מישהו מהצוות פשע ועלה עם תחתונים אדומים לטנק.
התקלה תפסה את הצוותים ביום לא נוח במיוחד. הרגליים שוקעות בבוץ, החלפ"ס (חליפת סערה) כבר לא ממש חוסמת את הרטיבות, הטנק כאמור תקוע, ובתוך כל זה הוקפץ במפתיע גדוד 71 לתרגיל.
תרג"ד פתע ראשון מזה 15 שנה
"התרג"ד פתע הוא חלק מבוחן כשירות של מקשנ"ר (מפקדת קצין השריון הראשי) לגדוד, והוא קורה בפעם הראשונה מזה כ-15 שנה", מסביר המג"ד, סא"ל רפי וולפסון. "בחמש בבוקר נתנו לי פקודה לתרג"ד פתע – ואז הגיעו עשרה בוחנים ממקשנ"ר שבדקו את כל הפלוגות על מכלול הדברים שהחיילים נדרשים לדעת בתרגולות שונות".
"באמצע השבוע התחילו דיבורים ושמועות במחלקה על התרגיל, אבל שום דבר לא היה ברור", משתף סמ"ר איתי בירן, מט"ק בפלוגת כפיר. "קמנו כרגיל, סידרנו את הטנקים ב-ח' ואז המפקדים הסבירו שמגיעים חבר'ה ממקשנ"ר שיעשו לנו תרגולות".
התרג"ד הנוכחי לא התנהל כמו תרגיל גדודי רגיל. הוא התמקד בהדמיית מצבים בהם עלולים להיתקל הלוחמים בעת לחימה ובמהלכו נבדקה התמודדות הצוותים.
מפקד חטיבת ברק (חטיבה 188), אל"ם שמוליק אולנסקי, שנכנס בקיץ האחרון לתפקידו, משקיף על התרגיל ובוחן את החיילים. "החלק הזה בא לתרגל מעבר ממצב של שגרה למצב לחימה", הוא אומר. "בתרגיל באה לידי ביטוי מדיניות של הפעלה מסיבית של הכוחות. עשינו הפעלות לפלוגה, כל זה כחלק מהתפיסה שאלו דברים בהם הם ייתקלו ביום קרב. בכל אימון יש נושאים מרכזיים, גנריים, ועוד כמה יעדים ושיטות ספציפיות שבאות לידי ביטוי באופן מיוחד. אני מאמין שמעתה תרגילי הפתע יתפסו חלק מיוחד בכל מערך האימונים".
טאץ' של אמן
"זאת הפעם הראשונה שאנחנו עורכים את התרגול הזה אחרי הרבה שנים", מספר רע"ן כשירויות במקשנ"ר, סא"ל אבי מרקס, שבא לבחון את הגדוד יחד עם הקשנ"ר, תא"ל יגאל סלוביק, וקצינים נוספים מהחיל. "החלטנו לעשות לגדוד אחד מכל אחת מחטיבות השריון – 7, 401 ו-188 – בוחן פתע במהלכו יבוצעו תרגולות יבשות ורטובות ומבחן עיוני. אנחנו גם מתכוננים לבדוק מצבים מיוחדים: ירי כשהמחשב של הטנק מקולקל, פריסת זחל, ירי תחרותי ופינוי פצועים".
"היה צוות שתרגל מצב של מיכל פגוע, כלומר כאשר אחד ממיכלי הדלק של הטנק נפגע. לכל אחד יש תפקיד שהוא צריך לבצע לפי התרגולת", מפרט סמ"ר בירן, "צוות אחר עשה תרגולת של שריפה במנוע, והצוות שלי עשה תרגולת של קיצור זחל, כלומר שאם הטנק נפגע או יש קרע, מקצרים וחותכים את הזחל".
"המטרה הכוללת היא להעלות את רמת מוכנות הגדודים למלחמה", מבהיר תא"ל סלוביק. "למרות מזג האוויר הקשה – הרוח של החיילים מרשימה. גם כשהערפל מקשה, מרגישים את הנחישות של הלוחמים באוויר".
מלבד נחישות, מרגישים באוויר בעיקר רוח וטיפות גשם. על הקרקע המצב לא טוב בהרבה, כשהבוץ מאיים להטביע כל מי שמעז להניח עליו רגל.
"ככה זה כל אימון ברמת הגולן", אומר סמ"ר אבי גלקופ, שוותיקותו לימדה אותו כנראה שכדאי פשוט להשלים עם המצב. "קשה לתפקד במזג אוויר כזה, אבל כשזה הכי גרוע זה גם הכי מנחם – כי אם הגעת לתחתית, אתה מבין שמשם המצב יכול רק להשתפר. כך או כך, בסופו של דבר עוברים הכול".
ובנימה אופטימית זו – חוזרים לעבוד. צוותים משלוש הפלוגות השונות – כפיר, להב ומחץ – מתרגלים עכשיו במרץ פריסת זחלים.
"מבחינה מכנית, זה קצת כמו להחזיר שרשרת שהשתחררה מהאופניים", מסביר אחד הלוחמים, ולא שוכח להוסיף: "רק שזה הרבה יותר מסובך".
ובאמת, העסק נראה לא קל, אך יש מי שדואג להציע פתרונות חלופיים. תא"ל תמיר היימן, מפקד עוצבת געש שהגיע לצפות בתרגיל, טוען שהוא היה פועל קצת אחרת. "האימון נערך בכל מזג אוויר. בתנאים הקיימים הבוץ מקשה מאוד, אז למשל בהחלפת הזחל, היה עדיף לעבוד עם נגמ"ש ולא בעבודת כפיים, אבל הם צריכים לתרגל לבד", הוא קובע. "יש סיטואציות יותר מורכבות בהן קוראים למחלקת החימוש לסייע, אבל הגדולה היא לטפל בדברים בכוחות עצמך".
מפקד העוצבה הוא שריונר בעצמו, אלא שהוא התחיל את דרכו בחטיבה 7. "נושא רגיש", צוחק היימן כשעברו הצבאי מוזכר, ומיד ממהר לפרגן ללוחמי החטיבה המתחרה. "אני מתרשם בעיקר מהמוטיבציה הגדולה", הוא אומר ומצביע על האדמה הבוצית. "זה לא מובן מאליו לאור המצב מסביב". בינתיים הצוות מסיים בהצלחה את משימת פריסת הזחל, והתרשמותו של היימן רק גוברת. "כל הכבוד", הוא משבח את המ"פ, "נתת בסוף טאץ' של אמן".
לא רוצים להשתין במימיות? תביאו מטרייה
הטנק, מעבר להיותו כלי משוריין וכבד, משמש כמקום אידיאלי ליצירת חברים, כאלה שיודעים עליך הכול ובכל זאת נשארים. הוכחה לכך ניתן לראות בטנק הסמ"פ, סגן בר ביכמן, שם יושבים מחויכים ארבעה ותיקי מחזור ל"א (מחזור לפני אחרון), שיודעים שזהו אימונם האחרון לפני השחרור המיוחל. מה שכן יימשך ודאי לאחר גזירת החוגר הוא הקרבה ביניהם.
"אנחנו ביחד מאז שהתגייסנו ואני יכול להגיד על כל אחד מהצוות מה המצב אצלו בבית, איך הולך עם החברה וגם מה הריח שלו. הכול", מספר סמ"ר אלי הרשקוביץ התותחן. "כשרע וכולם סובלים זה מגבש, במיוחד כשאתה סגור בתוך טנק. מה עושים שבועיים בטנק? טוחנים קורנפלקס עד שכואב בשרירי הלחיים, וישנים בכפיות עם פגזים, שמשרים תחושת ביטחון. השינה בגשם בטנק זה הדבר הכי גרוע. כל הזמן מטפטפות עליך טיפות", הוא מוסיף, ואז נקטע על ידי נהג הטנק, סמ"ר שי הרשמן, שמודיע שבתא הנהג המצב אפילו גרוע יותר. "אצלי הטיפות מגיעות משני מוקדים", הוא מתאר, "וצריך לתמרן ביניהם עם הרגל". בתוך הצחוק המשותף, החבר'ה לא שוכחים לתת טיפ לדורות הבאים: "לאמיצים שלא רוצים להשתין במימיות – תביאו מטרייה".
הערפל הכבד מעכב את תרגול הירי עוד ועוד. סא"ל וולפסון מקווה שהאפרוריות תיעלם במהרה כדי שיוכלו לפתוח באש, אבל בכל פעם שהראות משתפרת מכסה ענן חדש את המטרות. מספר שעות לאחר מכן מחליטים הקודקודים לדחות את הירי ליום ראשון, בתקווה למזג אוויר קצת יותר נוח שיאפשר שיפור בביצועים. "התרגיל הזה הוא 'ישר על רטוב'", מסביר המג"ד. "כלומר, לא קודמים לו תרגיל יבש וסיור בשטח, דבר שהופך אותו למורכב בהרבה".
אחת הבעיות המוכרות בצה"ל היא העובדה ששטחי האש בהם מתאמנות היחידות השונות אינם מגוונים מספיק, ומפקדים מתרגלים מצבי מלחמה בשטחים המוכרים להם היטב, ולפיכך יודעים למה לצפות. סא"ל וולפסון, שמפקד על הגדוד קצת יותר משנה, מספר שלמרות זאת הם מצליחים לשנות את הרמה מאימון לאימון ולתרגל מצבים שונים. "אני עשיתי הרבה תרגילים לאורך השנים אז השטח אולי מוכר לי, אבל באימון הקודם לא התאמנו בשטח הזה כי היינו בצאלים, ובין אימון לאימון עובר זמן רב. העובדה שהתרגיל הוא 'ישר על רטוב' משנה גם היא את מורכבותו".
המפקדים הצעירים יותר, מסביר סא"ל וולפסון, מתחלפים בתדירות גבוהה יחסית, כך שגם הם מתרגלים מצבי מלחמה בשטחי אש שונים, ולרוב לא חוזרים על אותו תרגיל עד השחרור. רגע לפני השבת, שבצאתה יתחיל הגדוד להיערך מחדש לחלק הרטוב, הפעם מאש ולא ממים, נזכר המג"ד במקרה דומה. "אני זוכר את עצמי בתור מפקד מחלקה צעיר בתרח"ט גבעתי, כשהטנקים היו בחורשת דאלווי ברמת הגולן. כל בוקר היינו יוצאים מהטיוליות ומקווים לירות, וב-12 בצהריים חוזרים לבסיס. רק ביום הרביעי התרג"ד באמת התחיל".