אחת הטענות הקשות שעלו במלחמת לבנון השנייה נגעה למצב האספקה של הכוחות הלוחמים בשטח. למרות הטענות שעלו בתקשורת, הבעיה של צה"ל לא הייתה בכמות הציוד - לצבא היו ערימות של ציוד צבאי על הגבול. הבעיה הייתה דרכי הגישה; יחידות הלוגיסטיקה של צה"ל התקשו להכניס את הציוד לאוגדות הלוחמות, למרות שאלו פעלו במרבית המקרים במרחקים של 10 קילומטר בלבד מהגבול.
בכדי להתגבר על הבעיה הצניחו מטוסי קרנף אספקה צבאית ממש בקו הלחימה, לא תמיד על פי התו"ל הקיים שקבע, נכון לזמן הלחימה, כי יש להצניח את האספקה מעט מאחור ומסוקים יעבירו את הציוד לכוחות הלוחמים. בתחילה העבירו את הציוד בעזרת מסוקים אולם היה ברור כי בשל מגבלת המשקל, מקום וכמות המסוקים, שהם אינם יכולים לעמוד במשימה (קרנף אחד נושא כמות ציוד שווה ערך לעד 10 מסוקי ינשוף). על כן הוחלט, למרות הסיכון, לשלוח את מטוסי הקרנף להצנחה ישירה של ציוד.
חמש שנים של שיפורים
חצי עשור עבר, ושיטת האספקה האווירית בצה"ל השתפרו באופן משמעותי. סא"ל נוריאל נחמיאס, מפקד יחידת האספקה בהיטס, מכיר את תחום הצניחה מכל כיוון אפשרי. את דרכו הוא החל כלוחם בגדוד 202 של הצנחנים ולאחר מכן היה מדריך צניחה והתקדם במרהו"ם. במלחמת לבנון השנייה שימש כקצין ארגון והטסה והתקדם עד לפיקוד על היחידה.
"היחידה מורכבת משלוש יחידות משנה" מסביר סא"ל נחמיאס, "היחידה עצמה שיושבת בבסיס נבטים מאז פברואר 2010, יחידת אורזות המצנחים ויחידת המילואים וקציני ארגון הטסה. כיום בכל אימון יש לנו שותפות אם זה ביחידות המיוחדות ובתרגילי אוגדה וחטיבה, ולפעמים גם בתרגילי גדוד. הדבר התגבר אחרי לבנון השנייה; אנחנו עובדים מאוד על שיפור ההכרות של הלוחם בשטח עם היחידה, יש לא מעט השתלמויות וכאמור אין כמעט תרגיל שאין בו אנשים שלנו".
"לא היה קל בלבנון השניה", נזכר סא"ל נחמיאס. "מאוד לא פשוט להכניס מטוסים בגובה נמוך כשהם מאוימים. למרות זאת רוב האספקה התבצעה בהיטס ומאז למדנו את הלקחים, המטרה שלנו היא להפחית את האיומים על המטוס וכמובן גם גילוי הכוח כשהכל נעשה בטכנולוגיה מתקדמת".
מצנח חכם, רובוטים בשטח, הצנחת כלים כבדים ופיל מעופף
הטכנולוגיה המתקדמת עליה מדבר נחמיאס כוללת, בין היתר, מצנח חכם ורובוטים שיתספקו את הכוחות בשטח. "המצנח חכם הוא מצנח כנף עם מוח שמוצנח מגובה רב", מסביר סא"ל נחמיאס. "מיד לאחר שנפתח המוח מכוון אותו, כשאנחנו מדברים על נגיעה של עד 50 מטר מהכוח. מדובר בשיטה שמתאימה יותר לכוחות מיוחדים בעיקר בכדי לא לחשוף אותם. במקרה של כוחות גדולים אנחנו מדברים על הצנחה מסיבית מגובה רב, המטוס זורק את הציוד מגובה רב כשהוא נופל בצורה חופשית, ורק כשהציוד קרב לקרקע המצנח נפתח. בנוסף לזה אנחנו עובדים כיום על שיפור יכולת הצנחת כלים כבדים כמו כלי רכב והיד עוד נטויה, ללא ספק יש שיפור אדיר מאז מלחמת לבנון השנייה".
בין שאר האמצעים עליהם דיבר נחמיאס הוא חושף את הפיל המעופף: "טיל\כטב"מ שמטיס ציוד מהדרגים לכוחות הלוחמים בשטח, כמובן תוך חיסכון בסיכון חיי אדם. בסופו של דבר יש לנו מטרה אחת וזה לשמור על רציפות הלחימה. שהכוחות בשטח לא יצטרכו לחזור לאחור בכדי לתספק את עצמם, רק קדימה".
משפרים גם את המצנחים של החיילים
כאמור היחידה מתעסקת מלבד אימונים גם בפיתוח ולדברי סא"ל נחמיאס הם עובדים גם על שיפור המצנחים של הלוחמים, בכדי לשמר את הלוחם. "בראייה שלי", אמר נחמיאס, "ככל שהזמן יעבור והטכנולוגיה תתפתח, התחום הזה רק יגדל ומי שמכיר את זירות האיומים יודע שגם הצורך ילך ויגדל. אנחנו משרתים את הלוחמים וזה תפקידנו בזמן פקודה".
סכנה היא חלק אינטגרלי משדה הקרב, וגם מהדרך אל היעד; שיירת האספקה חשופה לסכנה מעצם היותה גדולה, פגיעה ואיטית - היא חשופה לכל אורכה לאיומי מטענים, מארבים, טילים ועוד הרבה. דווקא אספקה בהיטס, למרות הסכנה לכלי הטיס, מורידה את רף הסכנה. הטכנולוגיה שנמצאת כבר היום על המדף מאפשרת הצנחה של אפסניה תוך צמצום הסכנה לכלי הטיס ולאדם בתוכו.