בתחילת החודש חזה העולם כולו בשוטרים דרום אפריקנים, כשהם מפזרים בירי מסיבי קבוצה של כורים, שיצאו להפגין על תנאי השכר שלהם. קשה היה שלא להבחין שהנשק האישי של אותם שוטרים היה לא אחר מאשר ה"גליל" הישראלי. מדובר בזכר לימים בהם ישראל הייתה בין ספקיות הנשק העיקריות למדינה, שהשלטון הגזעני בה הוחרם על ידי מדינות העולם.
הקשר החל עוד בשנות ה-60 ובשנות ה-80 נותרה ישראל המדינה היחידה שהסכימה למכור נשק לשלטון האפרטהייד, במה שכונה "ברית המצורעים". הקשר הזה נותק רק כאשר השלטון הלבן הופל. שנים לאחר מכן סיפרו מקורות זרים שדווקא מדינת ישראל הייתה זו שמכרה נשק גרעיני לדרום אפריקה, כולל אופציה לרכישת טילי יריחו. בעוד שבעבר נחשב צבא זה למפואר, כיום הוא סובל מרמת מוכנות נמוכה ביותר, ומאבד, כמו יתר צבאות היבשת, לא מעט חיילים למחלת האיידס.
מורשת מפוארת שהוכתמה בגזענות
צבא דרום אפריקה הוקם בשנת 1910 לאחר שהשבטים שחיו באזור אוחדו למדינה ריבונית אחת, ובתחילת דרכו שימש בעיקר לדיכוי של איגודי עובדים, שהכריזו על שביתה. חיילי דרום אפריקה נלחמו כחלק מבעלות הברית במלחמות העולם, ונחשבו על ידי הגנרלים כלוחמים אמיצים בצורה יוצאת דופן. בשל אותו אומץ לב נשלחו הדרום אפריקאים לפעולות קומנדו שנחשבו למסוכנות במיוחד.
עד לשנת 1989 עסק הצבא בעיקר במה שכונה "מלחמות גבול" ברחבי היבשת: סדרה של קרבות אלימים במיוחד מול ארגוני גרילה מקומיים ומול מדינה שכנות, כמו נמיביה. כתוצאה מהלוחמה הבלתי פוסקת, קיבל הצבא ב-1970 אישור לגייס לשירות חיילים משורות הקהילה השחורה. עם זאת נדרש לחלק אותן ליחידות נפרדות מאלו של החיילים הלבנים. אחרי הבחירות הדמוקרטיות הראשונות ב-1994, אורגן הצבא מחדש תחת השם "הצבא הלאומי של דרום אפריקה".
כיום סובל הצבא הדרום אפריקאי מרמת מוכנות נמוכה, בעיקר בשל עזיבת קצינים לבנים, שנחשבו לאיכותיים ומקצועיים. כחלק מהליך האינטגרציה תפסו קצינים שחורים את מקומם של הלבנים (במקרים רבים לא על בסיס מקצועי טהור), תהליך שתרם לירידה באיכות הצבא. בעיה נוספת של הצבא היא הגיל הממוצע, הנחשב לאחד הגבוהים בעולם. זאת בשל ריבוי חיילי הקבע המזדקנים המשרתים בו. בשנת 2003 פתח הצבא בתכנית בשם "המערכת לפיתוח כישורים צבאיים", שנועדה לעודד כוח אדם איכותי להתגייס לצבא, והסתיימה בכישלון מהדהד. בעיקר בשל חוסר היכולת לגייס חיילים מקרב אוכלוסיית המיעוט.
חיל האוויר: הדלק לאימונים נגמר כבר בספטמבר
על פי אתר גלובל פייר פאוור בשורות חיל האוויר הדרום אפריקאי מצויים כיום כ-231 מטוסים בשרות פעיל, מתוכם לפחות 91 מסוקים. בחוד החנית עומדות טייסות הקרב עם 22 מטוסי מסוג סאאב 39 ו-24 מטוסים מסוג הוק. בעבר שירת בחיל גם מטוס מסוג צ'יטה, שהיה בעצם הכפיר הישראלי. בתחום המסוקים ניתן למצוא מסוק קרב מסוג "Denel Rooivalk" ואת מסוק התובלה, "אטלס Oryx", שניהם מתוצרת עצמית.
בסוף שנות ה-80 היה החיל מעורב בקרבות הגבולות, וסיפק עליונות אווירית וסיוע קרוב לכוחות הקרקע. במהלך הקרבות הפילו מטוסי דרום אפריקה מספר מטוסי מיג 21 של אנגולה. במלחמה זו נרשמה גם מעורבות ישראלית, כאשר יועצים ומערכות טכנולוגיות כחול-לבן סייעו לטייסי הדרום להתמודד עם מכ"מים סובייטים. כמו שאר הצבא חיל האוויר סובל מבעיות תקציב חמורות שהחלו בעיקר לאחר גל הקיצוצים הגדול של תחילת שנות ה-90. כבר לפני מספר שנים דיווח הבי.בי.סי שבכל שנה נגמר הדלק לאימונים בחודש ספטמבר.
צבא היבשה: איידס – האויב הגדול מכולם
גם מצבו של צבא היבשה בכי רע. מרבית חיילי החי"ר נמצאים בטווח הגילאים 32-36, וסובלים מכושר נמוך. דו"ח חמור שיצא כבר לפני 10 שנים קבע שחלק ניכר מהחיילים לא הצליחו לצאת למשימות מבצעיות במסגרת כוח השלום של האו"ם.
ברשות הצבא כ-250 טנקים מסוג Olifant 1A/1B, מורשת ישנה מתוצרת בריטניה. כמה מאות נגמ"שים מתוצרת עצמית וכ-140 תותחים, נמצאים אף ברשימת האמל"ח, אולם לפחות 40 אחוז מהם מושבתים מסיבות תקציב. בעיה חמורה נוספת ממנה סובל צבא הרגלים היא התמותה הגבוהה בשל מחלת האיידס. 7 מתוך כל 10 מקרי מוות בצבא משויכים למחלה, שנחשבת למגפה בקרב כוחות הקרקע.
עיקר הפעילות של כוחות היבשה נעשית במסגרת האו"ם והליגה האפריקאית. למרות הקשיים, נחשבים חיילי דרום אפריקה ללוחמים מקצועיים ואמיצים והם נשלחים לאזורי סכסוך שמדינות אחרות, כולל באפריקה, מסרבות לשלוח את החיילים שלהם.
חיל הים: צוללות תמורת קונדומים
בסד"כ של הצי כ-53 ספינות, מהן 4 ספינות טילים ועוד 8 משחתות. לכל אלה יש להוסיף למעלה מ-30 ספינות סיור. עיקר תפקידו של החיל הוא שמירה על קו החוף הארוך ועל נתיבי השייט של הצי הסוחר. חיל הים משתתף יחד עם מדינות נוספות במלחמה כנגד הפיראטים הסומלים, שפוגעים בנתיב השייט האזרחי, מזרחית ליבשת השחורה.
לדרום אפריקה שלוש צוללות מתקדמות מתוצרת גרמניה, אותן רכשה בתמורה להקמת מפעל גרמני ליצור קונדומים במדינה. מעניין לציין בהקשר לזה שישנן לא מעט יצרניות נשק מקומיים שמעורבים בעסקאות דומות. "קשה להצדיק רכישת ציוד צבאי כאשר המדינה זקוקה לבתי ספר ובתי חולים, אז זו דרך אחת לעשות את זה", מסביר האלוף יוליוס קריל מצבא דרום אפריקה.
זרוע אווירית כמו בישראל, פועלת אף היא בשורות הצי. הכוונה היא למטוסים של חיל האוויר, עליהם מוצבים קציני צי ופועלים בשיתוף עם ספינות הצי. בנוסף לכך מפעיל הצי עמדות הגנה על החוף, ובהן טילי קרקע-ים ותותחי חוף, שמוכוונים על ידי רשת של מכ"מים שפרוסים אורך החוף.
הקשר הישראלי: מטוסי קרב ומסתורין גרעיני
בין ישראל לדרום אפריקה התקיימו בעבר קשרים ביטחוניים ענפים. עד לסוף שנות השמונים הייתה ישראל אחת מספקיות הנשק והטכנולוגיה החשובות ביותר של משטר האפרטהייד הלבן. הישראלים סייעו לתעשיות הביטחוניות של דרום אפריקה בייצור מטוסי קרב מדגם "צ'יטה", שהיו מבוססים על הכפיר, כמו גם מערכות מכ"ם. על פי לא מעט מקורות זרים בין המדינות התקיים גם שיתוף פעולה גרעיני.
ב- 22 בספטמבר 1979, קלט לוויין ריגול האמריקאי פיצוץ מסתורי באוקיינוס ההודי. לדברי מומחי גרעין ומודיעין בארה"ב מדובר היה בניסוי גרעיני, שהציג את יכולתה של דרום אפריקה בתחום בזכות סיוע ישראלי. על פי מקורות זרים ישראל גם סייעה בבנייה של טילים על בסיס ה"יריחו" וה"שביט". כאשר מנדלה עלה לשלטון הוא וויתר על הנשק הגרעיני, והפך את דרום אפריקה למדינה הראשונה בעולם שעושה זאת מרצונה.
לאחר שהשלטון עבר לידי מנדלה והרוב השחור, נותקו הקשרים הביטחוניים למשך שנים ארוכות. רק בשנת 2005 חודשו הקשרים הביטחוניים, כאשר משלחת ישראלית הגיעה לדרום אפריקה, אולם כיום הם נשמרים תחת מעטה חשאיות כבד.
>>