"דברים טובים באים באריזות קטנות", קובע המשפט המוכר. הוא וודאי לא מתייחס לחיל־האוויר הישראלי שאמנם קטן בגודלו ביחס לחילות־האוויר בעולם, אולם מפצה על כך באמצעות ההון האנושי, העוצמה הטכנולוגית והנסיון הקרבי העשיר. כנראה שהוא גם לא מתכוון לנשק אותו מפעיל החיל, אך פצצת SDB (Small Diameter Bomb) הנקראת בחיל "ברד־חד", בהחלט עונה על האפיון.
פצצות SDB מיוצרות על־ידי חברת "בואינג" החל משנת 2006 ובאוגוסט 2011 הן נכנסו לשירות בחיל־האוויר כשהותאמו למטוסי "רעם" (F-15I) שהטילו אותן לראשונה במסגרת מבצע "עמוד ענן". אחרי שנים של בלעדיות בטייסת "הפטישים", הוכנסו לאחרונה פצצות "ברד חד" גם לטייסת "אבירי הזנב הכתום" המפעילה מטוסי "סופה" (F-16I) ובחיל־האוויר מעידים כי השאיפה היא להמשיך לפתח ולהתפתח.
"יש תחושה שזה נשק מנצח. יש לו אחוזי דיוק גבוהים וביצועים מצוינים", אומר רס"ן עופר, ראש מדור חימוש בלהק ראש המטה. "SDB פותח עולם שלם של חשיבה ושיטות תקיפה ומגדיל את האפקט המבצעי. זו פצצה שאנו רואים אותה בחיל עוד שנים רבות".
מה הופך את פצצת "ברד־חד" לכזו ומדוע צופים לה עתיד ארוך טווח בחיל? כיצד היא מותאמת לשדה הקרב המשתנה ואילו יתרונות היא מביאה לחיל־האוויר?
כמו סוכרייה
במקרה של SDB נדמה כי המספרים מדברים בעד עצמם: מלבד ארצות־הברית, מפעילות אותה 10 מדינות שרכשו כ־17,000 פצצות, מתוכן כמה אלפי יחידות רכשה מדינת ישראל. "החימוש הזה הוא כמו סוכרייה, כולם רוצים אותו", קובע סרן יניב, ראש צוות "ברד־חד" בלהק ציוד.
מדובר בפצצה מונחית GPS הדומה במאפייני התפעול שלה לפצצות JDAM והיא נחשבת למכפילת כוח המגדילה משמעותית ומיידית את כושר הלחימה של הכלי הנושא אותה. היא מאפשרת לכל כלי־טיס לשאת כמות גדולה יותר של חימוש, כך שכל מטוס יכול להשיג באמצעותה תפוקה מבצעית גדולה יותר.
אבל היא גם מצריכה יותר עבודה. "המנשאים שלה דורשים טיפול פרטני על־מנת לשמור על שמישות המערכת", מספר סרן יניב. "זו משימה קריטית מאוד והשאיפה שלנו היא שכל מנשא יוכל להתחבר לכל מטוס במינימום זמן".
העבודה הקשה והטיפול בכל מנשא ברורים: הפצצה נתלית על מתלה מיוחד המסוגל לשאת בו זמנית ארבע פצצות. כתוצאה מכך יוכל כל מטוס קרב לתקוף בכל גיחה מספר גדול של יעדים תוך הקטנת מספר אנשי צוות־האוויר הנחשפים לאיומי האויב וצמצום עלויות הטיסה. כלומר אם המנשא לא יהיה שמיש כך גם כלל הפצצות שבו, אך זה אינו האתגר היחיד בעבודה עם הפצצה. "מכיוון שניתן לשאת כמות חימוש גדולה, תהליך התכנון מורכב ומצריך חשיבה על מקרים ותגובות רבים יותר", מסביר רס"ן עופר. "הקושי הגדול הוא בתכנון. צריך לתכנן מטרות רבות בטווחים גדולים".
>> מכורים לפז"ם? כך תקבלו את הידיעות ישר לסלולר
קטן אבל גדול
צעדיו של ילד קטן קטנים יותר מאלו של אדם בוגר וההגיון מאחורי עובדה זו מובן, אולם דווקא בפצצות SDB, ההגיון פועל הפוך. "ברד־חד" אינה גדולה ומימדיה קטנים בהשוואה לפצצות אחרות, אך היא מסוגלת להגיע לטווחים ארוכים אף יותר מיתר אחיותיה.
"מה שמיוחד בפצצה הזו היא הוורסטיליות שלה", אומר סרן יניב. "מצד אחד יש לה טווחים גדולים מאוד של כ־100 קילומטר ומצד שני, יש לה יכולת תמרון בלתי רגילה". עובדה נוספת שהופכת את הפצצה הקטנה לגדולה מבחינה מבצעית היא הפגיעה הממוקדת והנזק הקטן. במקרה הזה המשוואה פשוטה: ככל שהפצצה גדולה יותר, כך הנזק הסביבתי גדול יותר ולהפך.
"ראש הנפץ קטן מאוד", מסביר רס"ן עופר. "לכאורה הוא לא נראה קטלני כל־כך אבל במקרים רבים המטרה העיקרית שלנו היא פגיעה באופן כירורגי וצמצום הנזק. במהלך מבצע 'צוק איתן' הוטלו כמויות גדולות של פצצות מסוג זה על־ידי טייסת 'הפטישים'".
דע את האויב
עם כל יכולותיה ויתרונותיה של הפצצה, עדיין מדובר בנשק שיוצר לפני כעשור. כיצד הוא מצליח להישאר רלוונטי ומותאם לזירה המשתנה?
אחד האתגרים הגדולים עמם מתמודדים כלי־הטיס של חיל־האוויר כיום הוא טילים נגד־מטוסים, נראה כי פצצת SDB מעניקה מענה טוב לסוגייה מרכזית זו. רס"ן עופר: "כמות המטרות בזירה הנוכחית הולכת וגדלה. 'ברד־חד' זול יחסית וניתן להטיל פרטים רבים שלו כך שהוא נותן מענה גם לצורך המבצעי הזה".
יכולותיה המגוונות של הפצצה מספקות אפקטיביות מרבית. "בזמן שסוללת טק"א (טילי קרקע־אוויר) תתרכז בכיוון אחד, ניתן לתקוף מכיוון אחר", הוא אומר. "שדה הקרב החדש מתאפיין בכניסת טק"א מתקדמים עם יכולת יירוט בטווחים גדולים. SDB מאפשר לתקוף באופן חשאי כאשר המטוס לא נמצא פיזית מעל המטרה אלא רחוק ממנה".
גם על חמקן
בכל הנוגע לפצצה הזו, דבר אחד ברור: היא נכנסה לחיל־האוויר לפני מספר שנים והיא כאן כדי להישאר וכמו יין ישן, גם היא הולכת ומשתבחת עם השנים. כל העוסקים במלאכה מעידים כי הם שוקדים על פיתוחים חדשים שלה וחושבים כיצד ניתן לשמר את יכולותיה ואף לשפרה.
מלבד הפיתוחים העתידיים של הנשק, הוא נכנס לשירות בתצורתו הנוכחית למטוסי "סופה" ואף צפוי להיכנס למטוסים מהדור החמישי, ביניהם "אדיר" (F-35I) שעתיד לנחות בישראל כבר בדצמבר 2016.
"'ברד־חד' יהיה אחד החימושים הראשונים שיכנסו לשירות על מטוסי 'אדיר'", משתף רס"ן עופר. "הוא יהיה החימוש המוביל במטוס בשנותיו הראשונות כאשר בהמשך ישולבו אמצעי לחימה מתקדמים יותר מתוצרת ישראל".
סופת ברד
כאמור, כעשור לאחר כניסתם לשירות של מטוסי "סופה", הם קלטו לאחרונה את הנשק המתקדם. בחודש אוגוסט עברה טייסת "אבירי הזנב הכתום" את ביקורת הכשירות שנועדה לתת את החותמת הסופית לפעילות הטייסת עם הנשק בעת לחימה.
"תמיד טוב שיש יתירות וגמישות בחימוש, הן מבחינת הפלטפורמה והן מבחינת הבסיס", אומר רס"ן עופר. "הצלחנו ליצור פיזור יכולות בין הטייסות ולשלב את יכולות 'סופה' עם יכולות SDB. מעבר לזה, מערך F-16 גמיש יותר בכמות המשימות שהוא יכול לקבל, מה שמאפשר גמישות בהתקפה".
טייסת "אבירי הזנב הכתום" מחזיקה ביכולות מיוחדות של צילום וכעת תוכל לבצע משימות גם בשילוב החימוש. הכשירות תיתן מענה למשימות מיוחדות ותהווה גורם חשוב בלחימה.
"קליטת החימוש במטוסי 'סופה' מהווה קפיצת מדרגה בהיבט יכולות המטוס. מדובר ביכולת מכפילת כוח לטייסת", מספר סא"ל תומר, מפקד הטייסת. "זו פריצת דרך עבור מטוסי 'סופה' שיופעלו ביכולת נשיאה מרובה המגדילה משמעותית את כמות ויכולת החימוש המדויק. הטייסת הגיעה לבשלות וכשירות מבצעית ואנו ממשיכים להתקדם ביכולות ובפיתוח".
עוד ב- פז"ם: