כולנו יודעים שסרטי קולנוע נוטים להיות לא נאמנים למציאות. במקרים רבים האמת אינה ברורה או מעניינת מספיק כדי לפרוס אותה על מסך הקולנוע, כך שהתסריטאי והבמאי נדרשים לערוך שינויים מתוך המחויבות שלהם לחוויית הצופה (וגם לקופת הסרט). לעיתים שינויים שנערכים בתסריט הם כל כך מרחיקי לכת עד שהסצנה הסופית לא קרובה כלל לגדר האפשרי. לעתים, העובדות כשלעצמן מספיקות.
כדי לבדוק את האמינות של כמה מסצנות הקרב המפורסמות בקולנוע, כאלו שהסעירו אותנו במיוחד, פנינו למומחים בשטח. מומחים שמכירים את העניינים מקרוב: אנשי הצוללת והסטי"ל, לוחמת הקומנדו וטייס מטוסי הקרב, כדי שיספרו לנו מה הם חושבים על כל אחת מהסצנות האלו, ואיך הם היו נוהגים מקום הגיבורים.
U571 - מלחמה של סטי"ל נגד צוללת
הסרט U571 מגולל את סיפורו של צוות צוללת גרמנית, שמחליט לערוק מן הקרב בעיצומה של מלחמת העולם השנייה. בעקבות אותה הצוללת, שנושאת מערכת לירי טילי טורפדו, כוח לוחמים איכותי ותחמושת רבה - יוצאת ספינת טילים גרמנית על מנת לעצור אותה, ובאין ברירה גם להשמיד אותה.
הסצנה, שעמוסה בהתרחשויות מעל ומתחת לפני המים, מציגה מה קורה כשהספינה פוגשת בצוללת וכשהן מנהלות ביניהן קרב ימי שיכריע את גורלו של הצוות העורק. הסצנה עוברת לסירוגין בין סיפון הספינה לבין בטן הצוללת, חושפת לצופה את השיקולים שעומדים בפני הצוותים ואת מה שמתרחש בכל אחד מהכלים.
כדי להבין את הסיטואציה, אנחנו מכנסים לקרב ראש בראש את מיכאל, לוחם הסטי"לים, ואת גל, איש הצוללות, שניהם פעילים בעמותת "אחריי!", עמותה ללא מטרות רווח, הפועלת ברחבי הארץ להכשרת מנהיגות צעירה ומפעילה קורסים מקצועיים להכנה לשירות משמעותי בצה"ל.
מיכאל לחם במהלך שירותו הצבאי על אח"י חנית והיה אחראי על לוחמה נגד צוללות. גל במהלך שירותו הצבאי היה לוחם צוללות, ובשירות המילואים הוא עוסק במיון כוח האדם שישרת בצוללת. ביחד הם יתנו את דעתם על מהלכי הקרב שמתנהל על המסך, כל אחד מנקודת מבטו – על הסיפון, או בבטן הצוללת.
מה האתגר של הלוחמים?
על הספינה: "האתגר המרכזי של מפקד הספינה הוא לפגוע בצוללת. האמת היא שכשהצוללת נמצאת מעל פני המים, היא פגיעה מאוד. קשה לי לדמיין מצב, בעיקר בזמננו, שבו צוללת שהייתה עולה על פני המים הייתה מצליחה לשרוד".
בצוללת: "בראש ובראשונה לשמור על קור רוח, למרות מצב הקיצון שאליו הלוחמים נקלעו. לאחר מכן, יש לשמור על מצב מאוזן מבחינה טכנית: על איזון, משקל, עומק ויציבות הצוללת ומקסום המערכות הטכניות. אתגר נוסף חשוב מאוד הוא לא להיחשף – להיות רואה ובלתי נראה". כאיש צוללת שנחשפה, גל מגדיר את המצב הזה כ"worst case scenario" – "התפקוד של מפקד הצוללת והצוות הוא קריטי לכל אורך הסיטואציה. ב'אחריי!' אנחנו מתאמנים על תרגילים שנועדו לחדד את התגובה, כיוון שיכולת זו נמדדת רבות גם בגיבושים ובמיונים".
כמה ממה שקורה בסצנה באמת יתכן במציאות?
על הספינה: "הסבירות שצוללת שעלתה על פני השטח תשרוד במשך פרק זמן ארוך כל כך לאור יום, תוך כדי ירי מול החרטום של הספינה (אפילו לא בזווית, הוא נמוך מאוד. היא חשופה מאד והירי הישיר עלול לגרום נזק אדיר. ברור שאמצעי הכיוון שהיו על הספינות באותה התקופה לא היו משוכללים כמו היום, אבל הדמיון עולה כאן על המציאות. הפספוסים בניסיונות הירי על הצוללת נראים לי כמעט בלתי אפשריים".
בצוללת: "אף תרחיש ואף מקרה אינם תלושים מן המציאות. בהחלט יכולים לקרות לצוות מצבי קיצון שונים ומגוונים במהלך הפלגה וגם במהלך לחימה והתקפה. החוכמה היא כמובן לדעת לתפקד בקור רוח ובמקצועיות. על מצבים ותרחישים מורכבים, כפי שמתואר, מתאמנים אנשי הצוות לאורך כל השנה והשירות בשייטת (לא סתם צריך לעבור כל כך הרבה מיונים עד שמגיעים לצוללות)".
היית נוהג אחרת?
על הספינה: "כמפקד הספינה, אם הייתי רואה שבכל פעם יורים ומפספסים – הייתי עושה שינויים ביחס לפגיעות (אלברט איינשטיין אמר: 'רק משוגע עושה אותו הדבר פעמיים ומצפה לתוצאות שונות'). זה נשמע מצחיק, אבל עם ציוד ישן יש הרבה עניין של ניסוי וטעייה. חוץ מזה, אין שום הגיון בלנסות ולעקוב כל כך קרוב אחר הצוללת. הטווח של התותחים מספיק טוב, ואפשר היה לירות בצוללת מטווח רחוק יותר. כמפקד, אתה רוצה לסכן את הלוחמים שלך כמה שפחות. אם ניתן להגיע לאותן תוצאות מטווח רחוק וממקום בטוח – זו האופציה העדיפה. חשוב לציין שהטורפדו בעל זמן ריצה קצר בלבד. על כן, הטווח שלו וגם המהירות שלו הם ממש קטנים בהתחשב בטווח התותחים של הספינה. ממרחק רב יותר, ניתן היה לראות את שובל הטורפדו ולהסיט את הספינה בזמן".
בצוללת: "אחד הדברים הכי חשובים שלומדים במהלך שירות בצוללת הוא שכולם ערבים לכולם. ההתנהלות של איש הצוות בסרט נובעת מכך שאם הוא לא ייפתח את אותו שסתום, חייהם של כל אנשי הצוות בסכנה. כמובן שגם אני הייתי נוהג כך, כמו שאני בטוח שכל אחד מאנשי הצוללות היה נוהג כמותו".
האם היה כאן סיכוי לשנות את תוצאות הקרב?
על הסיפון: "ברור שכן. צוללת על פני המים היא פגיעה ולא קשה ללחימה כמו צוללת מתחת למים. על כן, בעולם ריאלי, רוב הסיכויים הם שהצוללת הייתה מושמדת בלי בעיה".
בצוללת: גל, שנמצא בצד של המנצח אומר בגאווה, "לדעתי, לא היה סיכוי רב לשנות את תוצאת הקרב. הצוללת היא כלי המלחמה החשאי והקטלני ביותר שיש לצה"ל. כל כלי שייט על מימי, במיוחד עם הצוללות של היום, נמצא בסכנה מתמדת של תקיפה על ידי צוללת, וגם האמצעים המתוחכמים ביותר של ההגנה מפני צוללות לא יכולים לעזור לו ברגע שצוללת תחליט להשמיד אותו".
"הפריצה לאלקטרז" – האויב הוא משלנו
הסרט "הפריצה לאלקטרז" מספר את סיפורם (הבדיוני) של קבוצת יוצאי "אריות הים" האמריקאים (The Navy SEALS) שגונבים מהמדינה מאגר של טילים עם ראש נשק כימי, משתלטים על האי אלקטרז שבמפרץ מול סן פרנסיסקו, מחזיקים ב-81 תיירים בני ערובה ומאיימים לשגר את הטילים לכיוון העיר, אלא אם המדינה תשלם להם ולמשפחותיהם כופר נפש, ותמצא דרך לכבד את מות חבריהם הנופלים.
הפנטגון וה-FBI מתכננים מבצע השתלטות על הכלא באמצעות כוחות מיוחדים, כאלו שמכירים את חברי המחתרת, ומי שהיו בעברם חבריהם לנשק. בסצנה שהבאנו הכח הפורץ וחברי המחתרת נפגשים פנים אל פנים, מנהלים ביניהם משא ומתן כדי למנוע את הנורא מכל. בסוף, אתם מוזמנים לצפות בעצמכם.
המומחה שלנו ללוחמה זעירה הוא אוהד, בעברו לוחם ביחידת המסתערבים "דובדבן" וכיום רכז פעילות ב"אחריי!". בעזרתו של אוהד ננסה להבין את מה שקורה על המסך ואת הדילמה הקשה מולה ניצב הצוות הפורץ. האתגר המרכזי של הכוח הפורץ הוא לשחרר את הכלא ולפתור את המצב במינימום נפגעים – הן מצד האזרחים החפים מפשע, הן מצד המורדים והן מצד הכוח הפורץ. המשתנה המרכזי כאן הוא שלמורדים יש נשק המיועד להרג המוני.
כמה ממה שקורה בסצנה יתכן במציאות?
"מצב בו כוח בא להפתיע ומוצא עצמו מופתע הגיוני ואפשרי גם במציאות המוכרת לנו כאן בישראל. לגבי הטבח, שמתבצע שם על ידי 2 כוחות שבמקור הם לא אויבים האחד של השני, אלא חיילי ארה"ב ומורדים שיצאו מתוך צבא ארה"ב – בישראל זה קצת מוגזם", מסביר אוהד ומסייג, "עם זאת, לא מן הנמנע שזו תהיה סיטואציה מציאותית – כפי שקורה בסוריה כיום, כוחות מורדים וחיילים מאותו העם טובחים זה בזה ללא רחמים".
היית נוהג אחרת?
"מכיוון שמדובר בסיטואציה מורכבת בה 'האויב' הוא בעצם מורדים מתוך העם, הייתי מנסה לנהל משא ומתן ולפתור את זה בדרכים רגועות ופחות 'עם הראש בקיר'. כמובן שהשאיפה היא תמיד לפתור בעיות בדרכי נועם, אך כאשר בני אותו העם נלחמים ביניהם, הנקודה מתחדדת אף יותר. הסוגיה קשה מאוד ויתכן שכדי למנוע מלחמת אחים, הייתי שוקל שהייה 'בשבי' אצל בני עמי על מנת למנוע טבח, ועוד בפרט של חיילים תחת פיקודי מכיוון שהם היו בעמדה הנחותה. אם הסיטואציה הייתה של כוחות מטעם המדינה מול אויב לכל דבר, ניתן להבין את מפקד הכוח. כשיוצאים למשימה לוקחים בחשבון שיש סיכון ועלול להיות לה מחיר. יש להיות מרוכזים, דבקים במטרה ונחושים כדי להשיג את המטרות במינימום נפגעים. ברור לנו שנחישות והחלטה להשקיע בתחום מסוים בהתמדה ונחישות- מביאים תוצאות".
האם היה כאן סיכוי לשנות את תוצאות הקרב?
"שני הצדדים בקרב צמחו והתחנכו באותו המקום. לכן, אני מאמין שכן הייתה אפשרות להגיע לפתרון על ידי הבנה בין הצדדים. בהתחשב בזה, מצער לראות את התוצאות של הקרב. אמנם התבקשתי לענות על הסיטואציה הצבאית, אך יש כאן הרבה דילמות שיש לקחת בחשבון: נושא השבי, יכולת משא ומתן שיכולה הייתה למנוע שפיכות דמים בין בני אותו העם ועוד".
פרל הארבור – "דוגמא ומופת ראויים לחיקוי"
הסרט הנודע "פרל הארבור" מבוסס על קרבות מלחמת העולם השנייה בין ארצות הברית ויפן מעל שמי הוואי והאוקיינוס השקט. הסרט מביא את סיפורו של משולש רומנטי, שמורכב משני טייסי קרב (בן אפלק וג'וש הארטנט) ואחות בבית החולים הצבאי (קייט בקינסייל), המשרתים יחד בבסיס האמריקאי בהוואי, פרל הארבור. אחת מהסצנות המוכרות מהסרט היא הקרב האווירי, שמנהלים שני הטייסים האמריקאים מול מתקפה רחבת היקף של מטוסי הקרב היפניים.
כדי לנתח את הסצנה ולהבין אותה לעומקה, אנחנו מגייסים אלינו את סא"ל (במיל') ערן רמות, טייס קרב לשעבר ומומחה תעופה במכון פישר למחקר אסטרטגיה, אוויר וחלל.
"הקרב אליו זינקו הוא קרב אכזרי ונטול סיכויים כי הוא מתחיל עוד לפני שהמדחף מסתובב, כאשר מסלול ההמראה מרוטש והמוני אויבים רוחשים בשמים", מקדים סא"ל (במיל') רמות בפתח דבריו.
מה האתגר העיקרי של הגיבורים בסצנה?
"טייסי הקרב בהוואי מתחילים את מלחמתם באנדרלמוסיה. מתוך כל המהומה שהפעילה את הטייס, שיבשה את סדר יומו הרגוע וחוללה כאוס בכל סביבותיו, הוא צריך להתעשת, להבין שיש לו יכולת להתערב בהתרחשות, לגייס את צוות הקרקע תחת הפגזה, להניע ולהמריא אל שמים עוינים, ועוד לפני שפתח מצערת להמראה, להיכנס לתופת של קרב לחיים או למוות – כל זה, בפרק זמן אפסי שנגמר עוד בטרם התחיל".
כמה ממה שקורה בסצנה מציאותי?
"לבד מכמה 'עיוותים אופטיים' הנדרשים להמחשה קולנועית, בעיקר טיסות ותמרונים לא סבירים של מטוסים במבנה צמוד וקרוב, טיסה בתוך סמטאות הונולולו או תיאומי טקטיקה הייטקיים, שלא לומר קרקסיים (דוגמת הטיסה של שני המטוסים אחד מול השני, ושבירה מתואמת שגורמת ל'זירו' הרודפים להתנגש), ועוד לא מעט אפקטים קולנועיים עתירי גופות, דם, אש ועשן - ה'בלגן' המשתקף מסצנות הקרב בשני הסרטים קרוב למציאות. אפילו שובלי הפגזים הנורים ממקלעי המטוסים ו'עוטפים' את המטרות – אינם המצאה", מסביר רמות.
"בפועל, אלה היו קרבות הישרדות בהם כל לוחם דואג לעצמו, הן לניהול קרב התקפי והן להגנה על זנבו. השמים צפופים בגופים טסים, חלקם מטרות להפלה, חלקם מאיימים להפילך, חלקם שברי מטוסים, ובתוך כל זה עליך לבחור מטרה, לוודא שבחרת אויב ולא עמית, ולהתמקד בה".
"גם בקרבות אויר מאוחרים יותר שניהלנו, למשל במלחמות המזרח התיכון שלנו, אחד המאפיינים הבולטים הוא 'התמלאות' מהירה וצעקנית של ערוצי הרדיו. גם בהם, היחיד קבע את המטרה עליה 'ננעל' ושאותה יפיל, תוך כדי שהוא 'מנקה את זנבו' מאיומים ו'סומך' פחות על הגנת רעיו למבנה".
היית נוהג אחרת?
"במלחמת יום הכיפורים שלנו הייתה התרחשות מאוד דומה לזו של פרל הארבור, כשזוג טייסי יירוט שנחשפו לפתע למתקפה אווירית בבסיס חיל-האוויר באופיר (שארם-א-שייח), הניעו, זינקו לאוויר עם הפנטומים שלהם ונכנסו 'פתאום' לקרב הישרדות בו הפילו שבעה מטוסי אויב תוקפים. הם זכו על כך בצל"ש כי זה היה אכן הדבר הנכון לעשות. כך יש לנהוג, ואני רוצה להניח שגם אני הייתי נוהג כך".
היה כאן סיכוי לשנות את תוצאות הקרב?
"הטייסים הנועזים שזינקו והמריאו לשמי הונולולו בגבורה רבה לא שינו ולא יכלו לשנות כהוא-זה את תוצאות הקרב. בסרט הם הביאו לסיפוקה את תאוות הנקם המוצדקת שאפפה את סביבתם, אך הפלת מטוס אויב, או אפילו עשרה (כפי שהיה במציאות), לא תיחרט בזיכרון ההיסטורי של מפלת פרל הארבור. יש כאן לכל היותר סיפוק אישי – שאין לזלזל בו, על היכולת להתעשת מהר מאד ולהפעיל את המעט שניתן נגד הפולש האכזר, ובכך זוהי דוגמה ומופת ראויים לחיקוי".
עמוד הפייסבוק של עמותת "אחריי!"