ביום רביעי השבוע הוקפצו שוטרי המשא ומתן במחוז הדרומי לדירה באשקלון, בה התבצר גבר בן 40 לוקה בנפשו, שהחזיק באחייניתו בת הארבע כבת ערובה ואיים לפגוע בה. צוות המו"מ, בפיקודו של סנ"צ בן סלמון, ניסה לתקשר עם האיש ובמקביל להרוויח זמן עד להגעת לוחמי הימ"מ כדי למנוע כל פגיעה בילדה. הדרמה ארכה כשעתיים, כשבן סלמון משוחח עם המתבצר ובמקביל לוחמי הימ"מ מתחילים להערך לפריצה לדירה מחשש לחייה של הילדה.
"בשלב מסויים כשהבנתי שמדובר בחולה נפש ואין סיכוי שהוא יפתח לנו את הדירה וקשה מאוד לתקשר אותו ולהבין מה הוא רוצה", שיחזר בן סלמון. "נתנו את ההוראה לימ"מ לפרוץ לדירה. לשמחתי, הלוחמים חילצו את הילדה ללא כל פגע ועצרו את המתבצר. זה יכול היה גם להיגמר רע מאוד, אבל השיחות שלי איתו גרמו לכך שנרוויח זמן שבו הלוחמים החלו לטפס על הבניין והיו מוכנים לרגע האמת".
האירוע השבוע, שתפס כותרות גם בעולם בעקבות תיעוד החילוץ, הוא רק האחרון בסדרה של אירועים אליהם נקראה יחידת המו"מ. בשנים האחרונות היחידה, שנחשבת לאחת המצטיינות במשטרת ישראל, הצילה את חייהם של מאות בני אדם. 14 שוטרים פועלים ביחידה על חשבונם זמנם הפנוי, שבתות, חגים ולילות. מדובר בשוטרים שעובדים כחוקרים או בתפקידים מבצעיים אחרים, אך על עבודתם ביחידת המו"מ הם אינם מקבלים תגמול נוסף – הכול בהתנדבות.
ההחלטה במשטרת ישראל להקים יחידות מו"מ מחוזיות ברחבי הארץ התגבשה עוד לפני כ-40 שנה בעקבות אסון 'מעלות', כאשר מחבלים השתלטו על בית ספר ורצחו 22 בני אדם. המטרה היתה שהיחידות ינהלו מו"מ עם מחבלים ומתבצרים מתוך מחשבה שהדבר יסייע להציל את חייהם של בני ערובה, להרוויח זמן ולאפשר במקביל ללוחמי הימ"מ לבחון אפשרות לחלצם. במרוצת השנים היחידות הלכו והשתדרגו ולבסוף הפכו לחלק בלתי נפרד מעבודת המשטרה.
"מדובר בשוטרים שמתנדבים ליחידה על חשבון זמנם מתוך שליחות להצלת חיי אדם", אומר בן סלמון. "הם עוברים הכשרה וקורס של שבועיים בתנאי פנימיה, במהלכו עורכים תרגולות כדי לשמור על כשירות ורענון ולהפיק לקחים מאירועים שהסתיימו וליישם אותם, לומדים טכניקות שכנוע חדשות ואת שפת גופם של המתבצרים. לא כל אחד מתקבל ליחידה. יש ועדת איתור במשטרה שתפקידה לאתר את השוטרים המתאימים למשימת מו"מ עם מחבלים ומתבצרים. בדרך כלל מדובר על שוטרים עם רצון וברק בעיניים להציל חיי אדם, שיש להם יכולת הקשבה, תקשור, כוח שכנוע וסבלנות, הרבה סבלנות. יש אירועים שיכולים להסתיים בעשר דקות ואחרים שיכולים להימשך גם עשר שעות ויותר. ההנחיה במשטרה חד משמעית – בכל אירוע התבצרות מזעיקים את צוות המו"מ".
"הוא היה יכול לירות בי. אלה היו 45 דקות של מתח"
שוטרי היחידה נקראים לטפל במצבים מכל סוג – כמו למשל האירוע הדרמטי שהתרחש לפני כחודש וחצי בבסיס צה"ל שבנגב. א', רס"ר בסיס בשנות השלושים לחייו, קיבל הודעה ממפקד הבסיס על החלטה לקצץ את התקן שלו ולמעשה לפטרו משירות צבאי בנימוק שהמשרה שלו מיותרת. כמה דקות לאחר מכן הרס"ר עלה על גג אחד הבניינים עם רובה M-16 טעון, דרך אותו ואיים לירות לכל עבר ולהתאבד. עשרות חיילים סקרנים הגיעו לרחבת הבניין וניסו לדבר על ליבו שלא יעשה שטויות, שירד מהבניין, אבל א' התבצר על הגג וסירב לרדת. א' נכנס ללחץ והחל לכוון את הרובה לעבר החיילים. חלקם החל לתפוס מחסה על כל צרה שלא תבוא, אחרים ברחו למשרדים והשאר המשיכו לנהל איתו שיחות נפש תוך שהם מסכנים את חייהם.
בבסיס נכנסו ללחץ, הם חששו ש-א' עלול לממש את איומו, לירות לעבר החיילים ולהתאבד. היו כאלה שדיברו על תרחיש של טבח כמו שקרה בבסיס חיל הים האמריקאי ולבסוף החליטו להזעיק למקום את יחידת המשא ומתן (מו"מ) של משטרת המחוז הדרומי.
לאחר כמה דקות מורטות עצבים הגיעו שוטרי המו"מ לבסיס ונדהמו לגלות עשרות חיילים הנמצאים במרחק קצר מהרס"ר המתבצר.
"הצבא לא יודע להתנהל במקרים כאלה. זה יכול היה גם להסתיים באסון כבד. יצרנו סביבה סטרילית נקייה. מיד הרחקנו את כל החיילים מאזור הבניין כדי למנוע כל אפשרות שהרס"ר יירה לעברם. התחלנו לתחקר את החיילים ומפקד הבסיס כדי לדלות מהם מידע קריטי על החייל, קצת רקע עליו כדי להבין כיצד להתנהל מולו", נזכר רס"ר יניב חן. "התברר לנו שיש לו גישה לנשק. הבנו שהוא מועמד לפיטורין ושפגעו בחייל שהיה תחת חסותו. הבנתי שהוא סובל ממצוקות נפשיות, שהוא גר לבד ושמתוך רחמים היה מפקד הבסיס מאריך את חוזה ההעסקה שלו מעת לעת. יצרתי איתו קשר ולאט לאט הצלחתי לגרום לו להיפתח. השיחה בינינו זרמה. הדקות הראשונות הן הכי קריטיות, אם נוצר בינינו לבין המתבצר קשר ומתנהלת שיחה הדדית אז הסיכוי להציל את חייו וחיי אחרים גדל. זה היה אירוע יצרי ורגשי מאוד. ברור שגם החיים שלי בסכנה, הוא יכול היה גם לירות בי. המטרה שלי היא לגרום לו לחשוב בצורה רציונאלית, בהירה יותר, לפרק מטענים ולפתור את הסיטואציה מבלי להבטיח לו הבטחות שווא שלא נעמוד בהם, לגרום לו לרדת מהעץ תוך שמירה על כבודו העצמי, להניח את הנשק. אלה היו 45 דקות של מתח ואני שמח שהוא ירד מהגג וכך הצלנו את חייו".
"אירוע הבנק ירדוף אותי כל החיים"
במקרים אחרים, השוטרים נקראו לנהל מו"מ עם מחבלים בנוגע לפיגוע מיקוח.
"היו כמה מיקרים שנקראנו לנהל מו"מ עם מחבלים שהתבצרו והיה חשש שיחטפו אנשים. אני לא רוצה לחשוף יותר מדי פרטים, אני יכול לומר שאירוע פח"ע מהסוג הזה שונה לגמרי מהתבצרות של אזרחים או חיילים. מאירוע לאירוע השוטרים ביחידה צוברים יותר ויותר ניסיון וזה חשוב להיות ערוך ומוכן לכל תרחיש ולדעת איך להתמודד אותו כדי לנטרל אותו כמו שמנטרלים פצצות", אומר סנ"צ בן סלמון.
אחד האירועים הדרמטיים ביותר שבהם טיפלה היחידה היה הרצח-טבח האכזרי שאירע במאי השנה בסניף בנק הפועלים ברחוב יוהאנה ז'בוטינסקי בבאר שבע. איתמר אלון, מאבטח בריא גוף וגבה קומה, הגיע לסניף לאחר שכרטיס האשראי שלו נחסם למשיכת כסף עקב חריגה של 600 שקל. הוא נכנס לסניף וירה למוות בארבעה מעובדי הבנק לאחר שגם ביצע בהם וידוא הריגה. אחד הלקוחות נפצע באורח קשה מאוד. לאחר שרוקן שלוש מחסניות וירה 26 כדורים לקח אלון את מרים כהן עובדת הבנק ששרדה את הטבח לתוך תא שירותים והתבצר בתוכו כשהוא מכוון את האקדח לרקתה.
סנ"צ בן סלמון, שהוזעק למקום יחד עם לוחמי הימ"מ, הזדעזע מהזוועה שראו עיניו בסניף הבנק וכששמע שאלון מחזיק בבת ערובה ניסה לתקשר איתו.
"זה אירוע מורכב מאוד. אין לך זמן לאסוף מידע על האיש כדי להכיר את האישיות שלו ולהתחבר אליה כדי לתקשר איתו. אף אחד לא הכיר אותו. ראיתי את כל הזוועות סביבי, מראות ממש לא קלים והייתי חייב לעשות סוויץ'. משתדל לנתק את עצמי מבחינה רגשית כדי שאוכל לתפקד כראוי, לשמור על שפיות ולהצליח לדבר עם הרוצח שהחזיק בבת ערובה", סיפר בן סלמון בהתרגשות. "באותם רגעים אני לא שופט אותו על מעשיו. יש לי מטרה אחת: לסיים את האירוע ללא נפגעים. להציל את בת הערובה ולמנוע ממנו להתאבד או לפגוע בה. התחלתי לדבר איתו, אבל הוא שתק, לא דיבר, היה שקט. בחוץ המתין צוות ימ"מ מוכן לפעולה. כל שניה היא קריטית. אני דואג שיהיה שקט, כי כל רעש הכי קטן עלול לגרום לו לאבד את האיזון הנפשי, להיכנס ללחצים ולפגוע בבת הערובה. דיברתי איתו במשך כ-50 דקות. הוא שתק. דיברתי על לבו שלא יפגע בעובדת הבנק, שהיא חפה מפשע, שלא יחמיר את המצב, שיש לכל דבר פתרון. נגעתי לו בנימי נפשו. לדעתי הוא הפנים את הדברים שאמרתי לו ועובדה שבסופו של דבר הוא התאבד ולא פגע בה וחייה ניצלו".
ברגע של וידוי אישי נדיר טוען בן סלמון, כי מבחינתו הוא נכשל במשימה להציל את חייו של הרוצח שהתאבד.
"אירוע הבנק ירדוף אותי כל החיים. אני מרגיש שזה על המצפון שלי שלא הצלתי את חייו ולא מנעתי ממנו להתאבד. לצערי, לא הצלחתי לתקשר איתו. זה כישלון אישי שלי. זה מעיק עליי. באתי להציל חיי אדם ולא משנה של מי ונכשלתי, זו עובדה והתחושה קשה", הסביר בן סלמון.
לדבריו, העובדה שהציל את חייה של בת הערובה מנחמת אותו שהצליח חלקית במשימה. "נפגשתי לאחר מכן עם העובדת והיא סיפרה שהדברים שאמרתי לרוצח הרגיעו אותו וחלחלו לתוכו. רמת העצבים והמתח שלו ירדה והוא נרגע, כי היא היתה בטוחה שהוא הורג אותה. אני רוצה להאמין שהדיבור שלי ריכך אותו שלא יפגע בה. גם ההתנהגות של בת הערובה ראויה לשבח, היא לא ניסתה לברוח, לא דיברה כדי לא להחמיר את במצב. אם היתה עושה תזוזה לא נכונה הרוצח היה יורה בה למוות".
עלייה דרסטית במספר המתבצרים
רס"ר יניב חן, חוקר בתחנת משטרת באר שבע וחבר בצוות המו"מ טוען, כי בעבודתם אין מעשי קוסמות והם לא יכולים להבטיח שכל מקרה יסתיים בשלום.
"אנחנו לא קוסמים ולא חברות ביטוח. אין מתכון בטוח להצלחה במקרים מהסוג הזה. אנחנו נעשה הכול להציל חיי אדם אבל בשורה התחתונה האדם אחראי על חייו. אם לא נתייחס ברצינות לכל אדם שמתבצר בדירה לבד או עם בני ערובה, הוא עלול לחשוב שלא אכפת לנו מהמצוקה הנפשית שלו והוא עלול לממש את איומיו. אדם שהגיע למצב כזה לא עשה את זה סתם, הוא זקוק לתשומת לב, לעזרה, שישמעו אותו", מסביר רס"ר חן. "בגלל זה אנחנו דואגים להגיע במהירות רבה לכל אירוע. הרגעים הראשונים הם הכי קריטיים".
בשנים האחרונות חלה עלייה של מאות אחוזים במספר האנשים שמתבצר בדירות או במבני ציבור בגלל מניעים כלכליים (חסרי דיור, מצוקה כלכלית וכו') או לחילופין חיילים בודדים הסובלים ממצוקות נפשיות וכלכליות.
"אתה רואה יותר ויותר אנשים מן השורה שנקלעו למצב כלכלי קשה, או שהם חסרי דיור שפלשו לדירות 'עמידר' ורוצים לפנות אותם, שנוקטים בצעדים קשים שיכולים להסתיים באסון, כמו אבות שמתבצרים בבתים כשבלוני גז צמודים לילדיהם ומאיימים לפוצץ אותם אם יעזו לפנותם", טוען רס"ר חן. "אירוע שנראה בתחילה קל לטיפול עלול להסתיים חס וחלילה באסון. אתה יודע איך אירוע מתחיל אבל אתה לא יכול לדעת איך הוא יסתיים. כשהמצב חמור או מסוכן מערבים את הימ"מ לפרוץ לבית, לא לוקחים סיכונים אבל עד אז עושים הכול אבל כל מה שאפשר לסיים את האירוע ללא נפגעים בנפש. היה לי מקרה לפני כחודש של איש עסקים שאיים להתאבד מקפיצה מהקומה 11 בבניין. הוא ישב על שפת הגג. מחזה די מפחיד. המצב הכלכלי שלו קשה, נמאס לו מהחיים. התחלתי לדבר איתו מאחת המרפסות, להתעניין בחיים שלו, במשפחתו, יצרתי סביבו אווירה אינטימית ששנינו לבד עד שהבאתי אותו למצב שהוא דיבר איתי שכבר השעה 13:00 והוא צריך להוציא את הילדה שלו מהגן אבל אין לו איך. הצעתי לבוא איתו, הוא ירד מהבניין, הלכנו יחד להוציא את הבת שלו מהגן, באתי אליו הביתה, דיברנו והוא נרגע".
שוטרי היחידה מודעים לכך שבמרבית המקרים המתבצרים מנסים דרכם לסחוט הבטחות ממוסדות המדינה כדי שלא יתאבדו, החל מדיור וכלה בשיפור מצב כלכלי.
"אנחנו לעולם לא נבטיח שום הבטחות ללא כיסוי של נציגי המשרדים המעורבים בדבר. אנחנו עושים הכול לא לפגוע באגו של המתבצר, זה חשוב מאוד לשמור על כבודו, גם אם התחושה שלו שהוא ניצח או קיבל את מה שרצה", מדגישה פקד מורן טדגי, קצינת המבצעים של תחנת משטרת דימונה והאישה היחידה ביחידת המו"מ. "מבחינתנו הצלת חיי האדם היא ערך עליון ואם צריך בכל מחיר. כשאנחנו מצליחים במשימה, יש תחושה עילאית של סיפוק, האדרנלין בשמיים".
לפני כארבעה חודשים נקלעה פקד טדגי לאירוע של נער בן 16 שהתבצר בדירת חברתו בדימונה ואיים להתאבד בגלל שזו החליטה להיפרד ממנו. בתחילה הנער חשב שהשוטרים לא מתייחסים ברצינות לאיומים שלו והחליט לזרוק את כלבתה של חברתו מהקומה השלישית. הכלבה נפצעה קשה. פקד טדגי ביקשה לאפשר לה לנהל את המו"מ עם הנער סמוך לדלת הבית, כשבמקביל הוזעקו למקום לוחמי ימ"מ.
"במשך שלוש וחצי שעות דיברתי איתו, ניסיתי לדבר על לבו. המטרה שלי היתה שלא ילחץ, שתיהיה אווירה שקטה, רגועה. אחרי חצי שעה שדיברתי לעצמי הוא התחיל לענות לי, להקשיב. אסור אף פעם להפסיק לדבר, חשוב כל הזמן להעביר מסרים למתבצרים, אסור להתייאש", מסבירה טדגי. "בשלב מסוים הוא החל לשלוח לי הודעות SMS שהיו מיועדות לחברתו בגלל שהטלפון שלה נשאר בבית. החברה בהסכמתו הגיעה לדלת ושלחה הודעות בחזרה, הרגיעה אותו. חשוב היה לי מאוד להעלות לו את הביטחון העצמי שהיה בשפל המדרגה. אמרתי לו שהוא אחלה גבר, שהוא רומנטי. בשלב מסוים הוא הציע לפתוח לי את הדלת ולהכין כוס קפה. רגע לפני שהימ"מ החליט על כניסה טקטית לדירה הוא פתח את הדלת ואז הם תפסו אותו".
טדגי מציינת שברגע התפיסה הנער היה יכול לדקור אותה בסכין או לפגוע בה. "החיים של השוטרים ביחידה לא פעם בסכנה אמיתית. אתה לא יודע איזה נשק יש למתבצר ואתה לא יכול לחזות את הטירוף את השגעונות שלו, ואת האפשרות שהוא עלול לפגוע בך ואתה חשוף לגמרי, אבל הסיכון הוא חלק מהעבודה שלנו".
מפקד המחוז הדרומי, ניצב יורם הלוי בעברו מפקד יחידת הימ"מ במשטרה, שיבח את פעילות שוטרי המו"מ במחוז הדרומי שהספיקו להציל חיי אדם רבים. "הם עושים עבודת קודש ימים כלילות להציל חיי אדם בכל ימות השנה ועל כך יש להוקיר אותם ולהעריך את פועלם".