שירות חרדים בצה"ל - מסורת שנעלמה? אתמול (א') עלתה שוב לכותרות סוגיית גיוס החרדים, לאחר שהממשלה אישרה את פטור הגיוס לאברכים חרדים. ההחלטה גררה תגובות נזעמות מהאופזיציה והציבור, כאשר מצדו השני של המתרס, ההפגנות וההתבטאויות של ראשי הסיעות החרדיות באשר לגיוס לצה"ל מדברות על תועבה, ביטול התורה ואפילו הקבלה לגילוי עריות.
האם תמיד אלו היו פני הדברים? בדיקה במדפי ההיסטוריה מראה שהרבנים וראשי הסיעות החרדיות דווקא היו חולקים על מנהיגי העדה כיום, וכי דורות על גבי דורות של חיילים במשך כמעט שלושה עשורים במדינת ישראל היו דווקא בני העדה החרדית.
"היסטורית, חרדים מאז ומתמיד שירתו בצבא"
חומרים נדירים שהועברו באופן בלעדי לאתר פז"ם מארכיון צה"ל במשרד הביטחון, חושפים את המציאות שהייתה נהוגה בימיה הראשונים של המדינה – אז, צעירים חרדים התגייסו לשירות מלא בצה"ל. בשיחה שאנחנו עורכים עם פרופ' יגיל לוי מהאוניברסיטה הפתוחה, עולה כי שירות חרדים היה במשך שנים עניין שבשגרה: "היסטורית, חרדים מאז ומתמיד שירתו בצבא. זה היה מקובל מתקופת המחתרות וודאי שמשנת 1948. התפנית של פינוי החרדים משירות בצבא קרתה במהפך של שנת 1977".
סוגיית שירותם של חרדים בצבא מתחילה בעקבות שואת יהודי אירופה, אשר הסבה נזק משמעותי לעולם התוכן היהודי העשיר שהתפתח במהלך שנות הגלות. בימיה הראשונים של מדינת ישראל ראו הרבנים בארץ וראשי הסיעות החרדיות סכנת הכחדה לעולם התוכן היהודי, כך על פי יגיל, וגם על פי תעודות שנשמרו מימי הקמת המדינה.
על מנת למנוע את המצב הזה ומתוך מחויבות של מדינת ישראל למקורות השראתה, דוד בן-גוריון אפשר את הסדר "תורתו אמונתו". לפי ההסדר, מידי שנה ניתנו בין 400 ל-800 מכסות דחיית חובת השירות לבחורי ישיבה הנחשבים לעילוי בתורה, זאת על מנת שיוכלו לעסוק רק בלימוד תורה, על מנת לשמר את עולם התוכן שכמעט ואבד במהלך השואה. "ההסדר היה של דחיית שירות ולא של פטור משירות, זאת אומרת שחובת השירות נדחית על לגיל מסוים. באותו הגיל, זה הופך לפטור", מסביר יגיל.
המפלגות החרדיות עודדו גיוס לצבא
"ידוע אפילו שהיו חברי כנסת חרדים שהיו למעשה הורים שכולים", אומר יגיל. בדבריו הוא מתכוון בין השאר לחבר כנסת הרב יעקב מזרחי מסיעת אגודת ישראל – אב שכול שבנו דוד נהרג בקרבות במלחמת יום הכיפורים. במאמר באתר האינטרנט "סרוגים", עולה כי המפלגות החרדיות דאז תמכו ואף עודדו את הגיוס לצבא במסגרת הנח"ל החרדי, שהקים מסגרות הגשמה ואפשר שירות מלא לחרדים תוך שמירה על אורח החיים שעל ברכיו חונכו.
"ההסדר שבן גוריון עשה במהלך מלחמת העצמאות היה הסדר על מספר מצומצם של אנשים. הוא קבע לזה מכסה מאוד קונקרטית", אומר פרופ' יגיל. "בן גוריון עצמו כעס מאוד, הגם שזה היה לאחר פרישתו ש'עניין תורתו' אמונתו נוצל על ידי בני שירות שלא למדו בפועל".
מה בעצם קרה במהפך של 77?
"לעדה החרדית היה יותר כוח פוליטי, זה נוצל בין השאר לטובת העניין הזה".
מדבריו של יגיל עולה כי אין בסיס הלכתי לאי שירות חרדים בצה"ל. לדבריו, לא היה צורך בשום הסכם מיוחד בהקשר הזה כמו ההסכמים וההבנות אליהם מנסים להגיע היום. "השילוב שלהם בצבא לא היה על בסיס סקטוריאלי כמו שהוא נעשה היום", הוא אומר. "אנשים כן הגיעו לצבא, אנשים לא הגיעו לצבא במיקוח כפי שמתאפיין בגיוס של החרדים היום".
מישהו אמר בחירות?
דבריו של יגיל, יחד עם העובדות ההיסטוריות והחומרים הנדירים המובאים כאן, מעלים כאמור את המסקנה הבלתי ניתנת לערעור - שירות חרדים בצה"ל היה פעם עניין שבנורמה. הנורמה הזו השתנתה בעקבות שיקולי המפה הפוליטית ואינטרסים מקומיים. קשה שלא להעלות את הסברה כי החלטת הממשלה מהימים האחרונים באשר לשירות חרדים, קשורה היום, כמו אז, במישרין או בעקיפין לבחירות שבדרך.