"אין אויב שיכול על הכוחות המיוחדים שלנו", אמר לאחרונה נשיא ארה"ב דונלד טראמפ. נראה שהנשיא האמריקאי פשוט התאהב ביחידות הקומנדו שלו, ולראיה, מאז נכנס למשרד הסגלגל הן נמתחו על פני הגלובוס באופן חסר תקדים. זה לא שארה"ב נטשה את החיסולים הממוקדים ממל"טים שהיו אהובים על ברק אובמה, גם התקיפות מהאוויר לא נעלמו, אבל ממשל טראמפ מעדיף שהמסר שלו יגיע מכוח שנכנס לטריטוריה של האויב, מכה כברק ויוצא משם.
טראמפ אינו הנשיא ראשון שהתאהב בכוחות המיוחדים, ומומחים בארה"ב כבר מזהירים שהשימוש ביחידות אלו הפך למוגזם. חלק אומרים שהן הפכו לפתרון של כל בעיה, גם בעיות פשוטות שלא דורשות "מבצעים שחורים". "האם כוחות מיוחדים יכולים להביא את השלום?", שואלים כלי התקשורת בארה"ב. שאלה טובה, לא?
תן מיליון וחצי דולר, קח לוחם קומנדו
צריך לחזור כמה שנים טובות לאחור כדי להבין מה גרם לאמריקה – ובמובנים רבים לעולם כולו – להתאהב ביחידות המיוחדות. כמו בלא מעט מקרים, לנו הישראלים יש מקום של כבוד בתחום: בשנות ה-70 סבל העולם מטרור של חטיפה או פיצוץ של מטוסי נוסעים. רוב המדינות לא הצליחו להתמודד עם הבעיה, וזה השתנה כשמדינה מזרח תיכונית קטנה טסה אלפי ק"מ עד ללב אפריקה וחילצה משם במבצע קומנדו את נוסעי טיסת אייר פרנס שנחטפו לאוגנדה. לא עבר זמן רב עד שכמעט כל מדינות אירופה הקימו יחידות מיוחדות ללוחמה בטרור, כמו למשל ה-GSG-9 הגרמנית.
דווקא האמריקאים נשארו אז מאחור. כשצבא ארה"ב קיבל משימה לשחרר 52 בני ערובה מאיראן, הוא שלח את יחידת דלתא - שעוד הייתה ממש בחיתוליה - יחד עם יחידות נוספות וכמה טייסות למבצע מורכב ומסוכן. הרבה מאוד מזל רע, תכנון לקוי וחוסר מקצועיות הביאו לכך שהמבצע נכשל. שמונה נהרגו, מטוס ומסוק הושמדו ועוד חמישה מסוקים ננטשו במדבר האיראני. כל זה בלי שהאמריקאים ראו ולו חייל איראני אחד.
הכישלון הביא לארגון מחדש של הכוחות המיוחדים. הוקמה החטיבה האווירית המיוחדת 160, שהטייסים שלה יודעים לטוס בתנאים שיגרמו לאחרים להתקף לב; הוקמו גם "צוות 6" של אריות הים ופיקוד הכוחות המיוחדים. מרגע הזה, כל השאר הוא היסטוריה מואצת של מבצעים מיוחדים.
כמה מואצת? בשנת 1980 היו בצבא ארה"ב סביב ה-7,000 לוחמים ביחידות מיוחדות כמו כוח דלתא, אריות הים, הכומתות הירוקות ועוד. "היום המספר עומד על יותר מ-69,000 לוחמים ביחידות המיוחדות", מספר וואיד אישימטו, בעבר יועץ בכיר לכוחות המיוחדים במשרד ההגנה האמריקאי. "זה מספר מדהים וגידול שלא ייאמן". מתוך הסך הזה, יותר מ-8,000 לוחמים משרתים היום בכוח דלתא, באריות הים, בכומתות הירוקות ובחטיבת הריינג'רס. על פי המומחים, החבר'ה האלה פרושים דק-דק ויש להם נציגויות בלא פחות מ-80 מדינות.
אישימוטו, שהיה בעברו קצין המודיעין של דלתא, מציין שבגלל "טופר הנשר" - אותו מבצע כושל לחילוץ בני הערובה באיראן – ארה"ב מוכנה היום יותר מבעבר לתרחישים כאלה. "הרבה דברים לא היו קורים אם לא הכישלון הזה", הוא קובע. והדברים האלה כוללים מבצעים מיוחדים באפגניסטן, בעיראק ומאז גם סומליה, תימן, ניגריה ועוד. גולת הכותרת הייתה כמובן החיסול של אוסאמה בן לאדן בידי לוחמי צוות 6 של אריות הים שחדרו לפקיסטן בחודש מאי 2011 על גבי המסוקים המיוחדים של חטיבה 160.
רוב היחידות אינן מוכרות והמבצעים שלהן לא הופכים לסרטים. לצד היחידות שהפכו לכוכבות קולנוע פועלות "קבוצות הכוחות המיוחדים" (מספרי 1,3,5,7,10 וגם 19 ו-20 במילואים). כל קבוצה כזו היא בעצם כוח שאחראי ומתמחה באזור אחר בגלובוס. "קבוצות מיוחדות" יש גם לחיל האוויר האמריקני, וחשוב להזכיר גם את יחידות "הפושטים" של המארינס. בים פועלות קבוצות מיוחדות ללוחמה ימית, צוותי הסירות המיוחדות ורבות אחרות. למעשה יש בארה"ב עשרות רבות של יחידות קומנדו שהתמחו בפעולות נגד טרור בדרכים שונות. רק כדי לסבר את האוזן, הכשרה של לוחמים ביחידות כמו דלתא, אריות הים או הכומתות הירוקות עולה בין מיליון למיליון וחצי דולר ללוחם. אבל האם ההשקעה האסטרונומית אכן משתלמת?
רק שייגמר מהר
רוב המשימות המיוחדות מסתיימות בלי שנדע עליהן. ואם כבר שומעים, אז לרוב זה משהו מעורפל בסגנון "כוח קומנדו אמריקאי פשט על מתחם דאע"ש בסוריה". לפעמים זה נגמר רע, כמו המקרה האחרון שבו נהרגו ארבעה לוחמים מקבוצת הכוחות המיוחדים מספר 3, יחידה של "הכומתות הירוקות" שאחראית על אזור אפריקה. צוות של 12 לוחמים מהיחידה יצאו לסיור משותף עם צבא ניגריה, ונפלו למארב קטלני. אזור שרוב העולם כלל לא היה מודע לכך שיש שם פעולה מלחמתית אמריקאית.
מאז ה-11 בספטמבר 2001, האמריקאים מודאגים ממלחמות שלא ניתן לסיים אותן; הבוץ האפגני והאבק העיראקי עשו את שלהם. אבל עדיין צריך להשיב מלחמה נגד הטרור. לכן, כשברק אובמה הכריז על סיום המלחמות שם, הוא שחרר במקביל את הסוסים מהאורוות של פיקוד המבצעים המיוחדים. הם יצאו שוב לעיראק ולאפגניסטן ולפקיסטן ולסומליה ולתימן ולסוריה. איפה שלא תשימו את האצבע, תמצאו איזה חייל קומנדו אמריקאי. האימפקט שלהם קטלני, החתימה שלהם נמוכה, ולא פחות חשוב - ההפעלה של החבר'ה האלה הרבה יותר זולה משינוע כוח צבאי גדול של הצבא הרגיל.
הבעיה מתחילה כשהמנהיגים מתאהבים בלוחמים האלה ומשתמשים בהם על חשבון הדיפלומטיה. וטראמפ, כפי שטוענים בארה"ב, התאהב בהם כמו עלם צעיר בנערה. עד כדי כך שהנשיא מנע קיצוץ של מיליארדי דולרים ממשרד ההגנה ולא נקף אצבע לבלום קיצוץ דומה במשרד החוץ שלו.
בחצי השנה הראשונה של טראמפ בתפקיד, הכוחות המיוחדים נשלחו לפי חמישה יותר משימות מאשר בתקופה המקבילה של קודמו. ונזכיר - אובמה התאהב במקביל לכוחות המיוחדים בתקיפות מל"טים ברחבי העולם.
אין ספק שלקומנדו יש סקס-אפיל, אבל מדובר בסך הכל ב-5% מכל הצבא - שמאז 2015 אחראי לכ-50% מהקרבות שבהם הייתה ארה"ב מעורבת. המחיר כבד, וכולל חוץ מאנשי הקומנדו שנהרגו בניגריה גם לוחם אריות הים שנהרג בפשיטה בתימן, למשל. יש קולות בארה"ב שמזכירים ש"אפילו הישראלים הורידו את הרגל מאז מבצע אנטבה"; מציינים שם את ההפעלה של צה"ל בעזה ובלבנון אחרי התאמה של הצבא הגדול ללוחמה בכוחות לא סדירים.
"החבר'ה האלה של היחידות המיוחדות באמת מדהימים", אמר לא מזמן קצין בדימוס שהיה בכיר בפיקוד הכוחות המיוחדים. "הם חכמים, גמישים, מסתגלים ולא מפחדים מכלום. הבעיה שהם כל הזמן פרושים, ומדובר באוצר לאומי. אתה לא מבזבז אוצר לאומי, אתה משתמש בו בתבונה".ואישימוטו מדגיש: "אסור שהם יהיו הפתרון לכל בעיה". שומע, הנשיא טראמפ?