מבצע שלום הגליל נחשב עד היום, שלושים שנה אחרי, להצלחה מבצעית אדירה מבחינת חיל האוויר הישראלי, ולתוצאותיו אין אח ורע בצבאות העולם. החיל הפיל לא פחות מ-82 מטוסי אויב, זאת מול אפס אבדות למטוסים הישראלים, והשמיד את מערך טילי הקרקע-אוויר של הסורים במבצע מבריק. לאורך כל הלחימה טייסי הקרב של ישראל שלטו בשמי לבנון וטיילו בהם כאילו זה היה ביתם הפרטי. בכדי להבין את ההצלחה יש לחזור תחילה מספר שנים לאחור ולהבין מול מה התמודד הטייס הישראלי.
טייסי חיל האוויר של 82' מגיעים כשעל כתפיהם המשפט הכבד אותו ניסח עזר ויצמן אחרי 1973: "הטיל שכופף את כנף המטוס", כשהוא מתכוון לאבדות המחרידות של החיל במלחמת יום כיפור. למרות זאת הטייסים מגיעים כשהם בטוחים בעצמם ובכלי הנשק שלהם. חיל האוויר הסורי מתייצב למערכה בלבנון כשבסד"כ שלו מטוסי קרב מסוג מיג 21 מהדור הישן, מיג 23 החדש יותר וטייסת מטוסים מסוג מיג 25, שהוא היחיד שבאמת מאיים על צה"ל. בסך הכל מדובר במטוסים נחותים ביחס למטוסי האף של חיל האוויר הישראלי. אבל לאלה יש להוסיף מערך טילי קרקע-אוויר צפוף, כ-23 סוללות, בדומה לזה שהתמודדו מולו במלחמת יום כיפור.
"יש לאדם תכונה להאדיר את האויב כי הוא אינו יודע לאן הוא הולך", אומר תא"ל במיל רפי בריאיון לאתר פז"ם. בגיל 52 רפי הוא מאחרוני טייסי הקרב שיש להם הפלות של מטוסי אויב ועדיין טסים. "אתה לוקח את המקסימום יכולת שאתה מעריך שהאויב נמצא בו. האמנו שננצח את המלחמה ושאנחנו יותר טובים מהבחינה המקצועית; כמובן לא זלזלנו בשום שלב אבל ידענו שהיתרון שלנו מוחלט. הא-סימטריה כזו חזקה ובוא נגיד שמבחינת מטוסי הקרב לא הייתי רוצה להתחלף איתם".
ההפלה הראשונה בעולם על ידי F-16
ההתדרדרות למלחמה הייתה ארוכה וכללה בין השאר הפלה של זוג מסוקים סורים באפריל 1981. אחד המסוקים הופל על ידי רפי והייתה זו ההפלה הראשונה בעולם של F-16. ההתדרדרות המשיכה עם כניסת טילי קרקע-אוויר סורים לבקעה בלבנון עד להתנקשות בשגריר ישראל בבריטניה שלמה ארגוב – פעולה שנחשבת לקש ששבר את גב הגמל. "בשבת בבוקר הקפיצו אותי לטייסת שלי ברמת דוד. גרתי אז בחצרים ויחד עם עוד שלושה טייסים לקחנו צסנה לבסיס".
כאמור, הטייסת של רפי ישבה בבסיס רמת דוד שהיה קרוב לחזית בצפון – "מה שאומר שאפשר להקפיץ אותך מהר לשדה הקרב ובגלל זה טסתי הרבה ובכלל הטייסת תפסה לא מעט כוננות על הקרקע. רוב הזמן היינו בתוך המטוסים על הקרקע מוכנים להזנקה מידית כשהשגרה הייתה שמונה שעות על הקרקע בכוננות ושתי טיסות ליום של שעה וחצי באוויר כל אחת. רוב הגיחות היו אוויר-אוויר ומעט גיחות הפצצה כשמטבע הדברים רוב הטיסות של אוויר-אוויר היו טיסות פטרול שלרוב נגמרו ללא מפגש עם האויב. אני אישית עשיתי 15 גיחות במלחמה שרק בשתיים היה מפגש עם אויב".
שמי לבנון הופכים למטווח ברווזים
התקיפות של חיל האוויר החלו ב-4 ליוני, יומיים לפני הפלישה הקרקעית, כאשר החיל מבצע פטרולים אוויריים וגיחות תקיפה כנגד מחבלים. ב-8 לחודש מפיל החיל שלושה מטוסי מיג סורים ומאוד מהר שמי לבנון הפכו למטווח ברווזים של טייסי החיל. ב-9 לחודש יוצא החיל למבצע אווירי מרשים שנלמד עד היום באקדמיות צבאיות בעולם, מבצע "ערצב 19" כנגד סוללות הטילים הסורים.
עשרות מטוסי פנטום מטייסות 105 ו-201 יוצאים כנגד סוללות הטילים כשהם מגובים בעשרות מטוסי F-16 ו F15, מזל"טים ומטוסי ביון שונים. מטוסי הפנטום של 105 שיגרו שני טילים כל אחד ולאחר מכן 201 הפציצו את הסוללות, ולפני שהסורים הספיקו להגיב 15 סוללות הושמדו ועוד ארבע נפגעו.
הסורים החליטו לנקום ושלחו לשמי לבנון עשרות מטוסי קרב מסוג מיג 21 ומיג 23, אך אלה פשוט הפכו למטרות של מטוסי הקרב הישראלים. בקרב האוויר הענק שהתפתח השתתפו כ-120 מטוסי קרב משני הצדדים כשבסיומו מאבדים הסורים 29 מטוסים. בשלב הזה מחליט מפקד חיל האוויר, האלוף דוד עברי, לעצור את הקרב ביחס הפלות של 29:0 ובמחשבה שהשמדת הסוללות הוא הישג מרשים וחבל לסכן אותו. עברי צפה שהסורים ישלחו סוללות נוספות לשטח ואלו באמת נשלחו – וכמובן גם הושמדו. "מבצע השמדת הטילים היה אחד מההישגים הדרמטיים בעולם התעופה. מאז מלחמת יום כיפור וגם ששת הימים לא ראו בעולם הישגים כאלה של קרב אוויר-אוויר", אומר תא"ל רפי.
"הייתי מספיק קרוב כדי לראות את הקסדה של הטייס הסורי"
למחרת המבצע חיל האוויר השקיע את עיקר הכוח בסיוע לכוחות הקרקע, אשר מצליחים בארבע שעות בלבד להשמיד חטיבה שלמה בסיוע טייסי החיל. בין הטייסים שנשלחו לחפות ולפטרל היה גם רפי. "במבנה שהיה באוויר ביום הרביעי למלחמה (10 ביוני) היה המוביל צביקה ורד, טייס ותיק שביום כיפור נפל בשבי אחרי שמטוס המיראז' שלו הופל. אני הייתי מספר שתיים, מספר שלוש היה אליעזר שקדי שלימים היה למפקד חיל האוויר ומספר ארבע היה סשה. כולנו מקורס ההסבה הראשון שהיה למטוסי F-16 בחיל".
הגיחה הזו התחילה בישיבה בתוך הקוקפיט כשהם מוכנים להזנקה מידית. אחרי שעתיים זה קורה – הסירנה קורעת את האוויר והמבנה יוצא לשמי לבנון. "אנחנו יוצאים לפטרול קדמי ומקבלים מהבקר מידע על כך שאמורים להגיע מיגים מכיוון מערב. אנחנו טסים מעל ימת קרעון שנמצאת באמצע הדרך בין ישראל לבעל בק. מפטרלים במעגלים בגובה של 17,000 רגל ואז אני מסתכל לקרקע ורואה זוג מטוסי מיג 23 שעושים פנייה מתחתנו בגובה נמוך. אני יורד לכיוונם כשבשלב הזה אני עדיין לא יודע שיש שם עוד שני מטוסי מיג 21".
רפי שזיהה ראשון את האויב צולל עם מטוס ה F-16 שלו במהירות של 650 קשר. "אני משגר לעבר מטוסי המיג 23 שני טילים אחד אחרי השני ומפיל אותם. תוך כדי הדבר הזה אני בעצם לא שם לב ועוקף מיג 21 שהיו בעצם בשורה עורפית אחרי המיג 23. אני מקבל התרעה מסשה שאני הולך להיכנס לפני המיג 21 ושאני אשים לב. אני מסתכל ימינה ורואה מיג 21 משהו כמו 200 מטר מימיני ממש בגודל טבעי, רואה את הקסדה של הטייס". בשלב הזה רפי צריך לעשות הכל בכדי להאט את המטוס אך בצורה כזו שתשים אותו מאחורי המיג.
"אנחנו מתחילים שני תמרונים בגובה נמוך בג'י מאוד גבוה אני אישית עושה שם תמרון של 8.7 ג'י (משקל הגוף כפול 8.7, ש.ל.) ובעצם תוך 10 שניות אני מתלבש עליו בטווח של 300 מטר, יורה צרור קצר שלא פוגע ואז עוד צרור שמדליק את המטוס. אני צריך ממש לעלות מעליו כדי לא לפגוע בשברים, זה כבר בגובה נמוך של 200 מטר מעל האדמה". מהטיל הראשון שרפי ירה ועד לתותח האחרון עוברו משהו כ-45 שניות כשבמקביל להפלה השלישית סשה מצליח להפיל מיג נוסף, "מה שאומר הפלה של ארבעה מטוסים תוך פחות מדקה".
טייסי החיל יכלו בסיום המלחמה לעמוד על המסלול כטווסים שמשוויצים עם נוצותיהם, ובצדק. מלבד השמדת סוללות הטילים שנחשבו למתקדמות הם הפילו 82 מטוסי אויב בקרב אוויר מבלי שאיבדו אף מטוס. בדרך דומה לזה הם הוסיפו אחוזי פגיעה מרשימים במטרות הקרקע. "הפער בין חיל האוויר הישראלי לסורי באותה תקופה, ולדעתי זה נכון גם להיום, היה קיים בכל התחומים", מסביר רפי. "אם זה בפלטפורמות של מטוסים הרבה יותר טובים, טילים הרבה יותר טובים וטייסים. בכלל אין מה להשוות בנינו לבין הטייסים של מדינות ערב ואני לא אומר את זה בהשתחצנות – זה באמת המצב".