באביב שנת 2005 הכריזה נסיכות אנדורה, 85 אלף תושבים ביום עמוס, כי פניה למלחמה עם לטביה – לא אימפריה צבאית בפני עצמה, אבל מדינה שמספר תושביה גדול פי 20 ושטחה גדול מספיק כדי להכיל 100 אנדורות. "החלטנו להכריז מלחמה על לטביה מפני שאנחנו לא מבינים את התרבות של המדינה הזאת ולא חשים בטוחים בקשר אליה", נכתב באחת ההודעות המדיניות ההזויות בכל הזמנים. "עד הסתיו נסיים את תכנית המלחמה ונסכם את אופי ההתערבות".
מדינות אירופה הגיבו בדיפלומטיות. גרמניה ופולין אסרו על מטוסים מאנדורה לנחות בשטחיהן, אלא שאין לאנדורה חברת תעופה; ספרד וצרפת הגובלות באנדורה לא עשו כלום, ואילו לטביה עצמה אפילו לא הגיבה. כשהגיע הסתיו התברר שזה בכלל היה תעלול יחצ"ני שניסה (ולא הצליח) להגביר את זרם התיירים לנסיכות האירופית המיניאטורית.
אבל מלחמות אחרות, שעל פניו נשמעות מופרכות לא פחות, באמת עמדו לפרוץ – וחלקן היו עשויות לשנות את העולם. הנה 7 כאלה, כולל אחת קרובה מאוד הביתה.
1) כשארה"ב תכננה לפלוש לקנדה
יוצרי "סאות' פארק" אוהבים להשתעשע ברעיון של פלישה אמריקנית לקנדה, והאמת היא שזה לא לגמרי תלוש מהמציאות. בתקופת שלטונו הקצרה של מלך אנגליה אוהד הנאצים אדוארד השמיני – הוא ישב על כס המלכות במשך שנה אחת בלבד, 1936 – חששו בארה"ב מחבירה של הבריטים אל הגרמנים בניסיון פלישה משותף לארה"ב. האמריקאים חשבו ומצאו שבתרחיש כזה ישתמש הצי הבריטי בקנדה כנקודת נחיתה, והחלו לתכנן פלישת מנע אל השכנה מצפון.
המטרה העיקרית הייתה השתלטות על נמל הליפקס, כדי שלא יוכל לשמש את הצי הבריטי. התכנית הייתה לתקוף את עיר הנמל בגז (מתקפות אכזריות כאלה היו כבר 20 שנה קודם לכן, במלחמת העולם הראשונה), ולאחר מכן להשתלט על תחנות הכוח שבמפלי הניאגרה. כאן הייתה אמורה להיפתח פלישה קרקעית בהיקף מלא לצד השתלטות של הצי האמריקני על נקודות מפתח לאורך החופים הקנדיים.
בדצמבר 1936 ירד אדוארד השמיני מכס המלוכה בהודעת התפטרות חסרת תקדים למלך אנגלי, וכעבור שלוש שנים כבר החלה ארה"ב לתמוך במאמץ המלחמה של הבריטים בגרמנים. אפשר היה לסכם את כל הסיפור כהתקף פרנויה אלמלא הסעיף הבא.
2) כשקנדה תכננה לפלוש לארה"ב
כן, האמת היא שקנדה תכננה לפלוש דרומה לארה"ב – וזה היה 15 שנה לפני שהאמריקאים תכננו את המהלך המוזר שלהם.
זה קרה בתחילת שנות ה-20 של המאה שעברה ופורסם בעיתונות האמריקנית עוד בשנות ה-30: הממשל הקנדי השתכנע שלארה"ב יש שאיפות התפשטות צפונה ונפלה החלטה לתכנן פלישת מנע, כי לפעמים ההיסטוריה חוזרת מהר.
הקנדים מעולם לא תכננו לכבוש את ארה"ב; הנחת העבודה הייתה שצריך להעסיק אותם עד שהאימפריה הבריטית תתערב בנעשה כדי להגן על האינטרסים שלה בקנדה, מדינה שהתנתקה מהשלטון הבריטי רק ב-1931. הקנדים תכננו לסגת בסופו של דבר בחזרה לגבולם תוך נקיטת אסטרטגיה של מדינה חרוכה – שריפת כל גשר וכביש שעשויים לשמש לפלישה אמריקנית לקנדה.
התכנית כולה נגנזה זמן רב לפני שהאמריקנים באו והוכיחו שהיא דווקא הייתה איכשהו הגיונית. אולי כל זה מסביר את ההתעסקות הקומית החוזרת ונשנית ב"מלחמת ארה"ב קנדה" – כמו בסרט "Canadian Bacon" מ-1995.
3) כשהסובייטים תכננו למחוק חצי מאירופה
ב-1979 שכנעה מוסקבה את עצמה שבקרוב תתקוף ברית נאט"ו את ברית המועצות. ההימור היה שבנות הברית יתקפו גרעינית את פולין, רעיון נטול כל היגיון צבאי או מדיני שמאוחר יותר נטען כי הומצא רק כדי להצדיק את התוכנית הגרנדיוזית.
והיא אכן הייתה גרנדיוזית. הרוסים תכננו לתקוף בנשק גרעיני טקטי, ככל הנראה בו זמנית, את מערב גרמניה, בלגיה, הולנד ודנמרק. בשלב הבא היו אמורים כוחות רוסיים לפלוש לאירופה ולהשתלט על שטחים מערבה עד לנהר הריין. באופן כמעט בלתי נתפס, הנחת העבודה הרוסית הייתה ששתיים מערי ברית המועצות – ורשה ופראג – יושמדו בתקיפות גרעיניות, והצבא הפולני יועסק בפעולות התאבדות. הצפי היה ש-2 מיליון פולנים ייהרגו בתוך שבוע.
4) כשהצבא האמריקני תכנן לפוצץ את הירח
טכנית זאת לא הייתה בדיוק תכנית מלחמה, אבל הבה לא נהיה קטנוניים: ב-1959, בעיצומו של מרוץ החימוש הרוסי-אמריקני, צבא ארה"ב תכנן להפציץ גרעינית את הירח. זה היה בחלקו ניסוי מדעי ("בואו נראה מה קורה כשיוצרים פיצוץ אטומי בתנאי רִיק") ובחלקו ניסיון לחרפן את הרוסים מרוב פחד.
מדענים שקדו על נוסחאות שיאפשרו לפיצוץ להיראות מכדור הארץ, מתוך מחשבה שמנהיגי ברית המועצות ייכנסו לפניקה לנוכח העוצמה האמריקנית. לא ידוע מי הצליח לשכנע את ארה"ב לרדת מהרעיון של לפוצץ חתיכה מהירח, אבל מי שזה לא יהיה, הוא עשה את הדבר הנכון: לפגיעה משמעותית בלוויין הטבעי שלנו עלולות להיות השלכות הרות אסון, עד כדי סטייה של כדור הארץ מסלולו. אז כן, טוב שלא הפציצו אותו סתם בשביל הקטע.
5) כשהבריטים תכננו לנצח את לינקולן
בעיצומה של מלחמת האזרחים האמריקנית, בעודו נלחם בדרום המסרב לוותר על "זכותו" להחזיק עבדים, נשיא ארה"ב אברהם לינקולן כמעט מצא את עצמו נלחם במקביל באימפריה הבריטית. זה קרה כשקצין בצי שלו, צ'רלס ווילקס, עלה על סיפונה של ספינה בריטית בשם "טרנט" ועצר שני דיפלומטים מהדרום שהיו בדרכם לבקש את עזרתה של האימפריה הבריטית במלחמה. לא ברור אם היו לממשלה הבריטית תכניות לשתף פעולה, אבל החוצפה שבמעצר הדיפלומטים עוררה זעם גדול בבריטניה והיו שדרשו פעולה צבאית מיידית נגד צבא הצפון. ואכן, הבריטים שינעו 8,000 חיילים לקנדה – שוב היא – כדי לאותת שהם לא יבליגו על העלבון.
לינקולן היה חכם מכדי לנהל מלחמה בשתי חזיתות, והוא מצא דרכים דיפלומטיות לפתור את המשבר. לא מוגזם להניח שאם הבריטים היו הולכים עד הסוף, הייתה לזה השפעה מכרעת על מלחמת האזרחים האמריקנית – וכנראה שמכרעת לטובת הדרום.
6) כשהסכסוך ההודי-פקיסטני כמעט התפוצץ
הסכסוך בין הודו לפקיסטן נמשך מאז שנות ה-40 של המאה ה-20. שתי המדינות נלחמו זו בזו ארבע פעמים בעימותים מוגבלים, אבל שיא הנפיצות נרשם בשנים 2001-2, כששתי המדינות כבר היו מעצמות גרעיניות.
ב-1 באוקטובר 2001 תקפו טרוריסטים מפקיסטן את הפרלמנט ההודי ורצחו עשרות בני אדם. בתגובה הזיז הצבא ההודי כמיליון חיילים לעבר הגבול המשותף עם פקיסטן, מה שגרר את פקיסטן לשנע לכיוון מאות אלפי חיילים משלה. 10 חודשים נמשכה המתיחות בגבול, לרבות דיבורים של ממשלת פקיסטן על תקיפת מנע גרעינית, עד שההודים הסיגו את הכוחות באוקטובר 2002.
אז זה היה רק כמעט, אבל מכל הכמעט-מלחמות שתוארו כאן, זאת כנראה היחידה שעדיין יש לה סיכוי ממשי להפוך למלחמה *באמת*.
7) כשהנאצים שמו עין על ארץ ישראל
קשה לתפוס את זה היום, אבל בין אביב לסתיו 1942 נערך היישוב היהודי לאפשרות ממשית של פלישה גרמנית לשטחי ארץ ישראל. התקופה שכתה לכינוי "200 ימי חרדה", וכנראה שלא צריך להסביר למה.
צבא גרמניה בפיקודו של ארווין רומל התקדם באותה תקופה במהירות בצפון אפריקה לכיוון תעלת סואץ, והתחושה הייתה שאין מי שיעצור את חייליו של היטלר. היישוב היהודי החל בהכנות לפלישה והתגלו פערי גישות בין המנהיגים – כאלה שצידדו בפינוי האוכלוסייה, כאלה שדיברו על מציאת מסתור בנקודות שונות בארץ (למשל תכנית "מצדה על הכרמל") וכאלה שהתכוונו להשיב מלחמה (עם האחרונים נמנה דוד בן גוריון, שאמר: "אם יהיה צורך... נעמוד בפני האויב האיום והנורא של האנושות").
עם ההפסד של גרמניה בקרב אל-עלמיין בנובמבר 1942 ירד מפלס החרדה והישוב היהודי ניצל. אי אפשר אפילו לדמיין מה היה קורה כאן בתרחיש של פלישה.