המצוד גרסת המציאות (צילום: דובר צה"ל)
פעילות צה"ל בחברון בימים האחרונים. המצוד, גרסת המציאות | צילום: דובר צה"ל

זמן קצר אחרי שחוליית המחבלים ירתה על רכבה של משפחת מרק ורצחה את האב מיכאל (מיכי) ז"ל, הקפיץ צה"ל מאות לוחמים מחטיבת הצנחנים, חטיבת גולני ומכוחות נוספים, ופתח במצוד אחריהם. בתמונות שדובר צה"ל מפיץ בימים האחרונים ניתן לראות את הלוחמים מסיירים באזור חברון, מנהלים כתרים ומבצעים מעצרים.

"עם כל הכבוד לצבא, מי שיסיים את האירוע הזה יהיה שב"כ", אמר לנו גורם ביטחוני בכיר. ניסיון העבר מלמד שאת החוליה הזו ילכדו בתוך ימים ספורים, וזה יסתיים במבצע של יחידה מיוחדת על בסיס מידע של שב"כ.

מיכאל (מיכי) מרק ז"ל מעתניאל שבדרום הר חברון יצא לפני שלושה ימים לנסיעה שגרתית בכביש 60, נסיעה שממנה לא חזר. מכונית ובה שני מחבלים לפחות עקפה אותם, ירתה צרור כדורים לכיוונם ופגעה בו, באשתו חוה שנפגעה באורח קשה ובשניים מתשעת ילדיהם. מיד לאחר מכן נמלטו חברי החוליה למקום לא ידוע. "אני מעריך שכבר יש כיוונים, לא מן הנמנע שכבר עכשיו יודעים מי הם או חלק מהם. עכשיו צריך לראות איפה הם, וזה סיפור של ימים", מוסיף הגורם הביטחוני.

מרגע שהמחבלים הצליחו להימלט מהתגובה הראשונית של צה"ל, הסיפור הזה עבר לצד המודיעיני ושב"כ הקפיץ לשטח חלק גדול מאנשיו. ברור להם שהם חייבים לתפוס את החוליה הזו כמה שיותר מהר, וזה לא רק צעד של ענישה, מדובר במלחמה נגד השעון משום שאותם מחבלים יכולים לצאת לפיגוע נוסף.

עבודת המודיעין נעשית באופן טבעי מאחורי הצללים, אולם על בסיס מקרי העבר סביר להניח שברגעים אלה רכזי שב"כ מנערים את הסייענים שלהם, חוקרים מתשאלים עדי ראייה ומתחילים בעבודת נמלים במטרה לחבר כל בדל של מידע שיש לשב"כ על האירוע. מהצד השני, ישנה השקעה אדירה של אמצעים טכנולוגיים שספק אם נשמע עליהם אי פעם.

הרכזים: האנשים שיודעים הכל

בין אנשי שב"כ הראשונים שהגיעו לזירת הפיגוע היו הרכזים, האנשים שיודעים הכל על מה שקורה בשטחים. יעיד על זה משפט פלסטיני ידוע: "מחבל שחולם בלילה לבצע פיגוע, מתעורר עם חיילים ליד המיטה שלו". שב"כ מגדיר את עבודת הרכזים שלו כ"תפקיד שטח מאתגר וייחודי המשלב עבודת הפעלת סוכנים, ניהול מבצעים ואיסוף מודיעין".

המצוד גרסת המציאות (צילום: דובר צה"ל)
חיילים באזור חברון. "סיפור של ימים" | צילום: דובר צה"ל

הרכזים הם אלה שמפעילים את מה שאנחנו מכירים כסייענים, מקורות שמעבירים להם מידע. לכל רכז יש תחום שטח שהוא אחראי עליו, עיר או תא שטח כפרי, והוא מעודכן בכל מה שקורה: מי מתחתן עם מי, מי רב עם מי. הוא מכיר כל בית ובית בתא השטח שלו, כל חמולה, כל עסק וחנות קטנה. להיכרות עם השטח יש חשיבות גדולה משום שכל סטייה אמורה לקפוץ לו לעין, וככה הוא יודע אם מישהו מתכנן משהו או אם נמצא בתחום שלו מישהו שצריך להגיע אליו.

ההערכה היא שהמחבלים נמצאים באזור חברון. הרכזים יוצרים קשר עם כל הסייענים שלהם, מבקשים מהם לדווח על כל תנועה חריגה או אם יש מישהו נעלם פתאום, נראה לחוץ או שינה את שגרת היום שלו. הרכזים מחפשים את המחבלים, אבל הם יודעים שהם יכולים להגיע אליהם גם דרך מי שמסייע להם. הרי מישהו מסתיר אותם, מספק להם אוכל ושאר דברים שבן אנוש צריך כדי לשרוד, בטח כשהוא במנוסה.

המצוד גרסת המציאות (צילום: דובר צה"ל)
כוחות צה"ל בזירת הפיגוע. "מחבל שחולם בלילה לבצע פיגוע, מתעורר עם חיילים ליד המיטה" | צילום: דובר צה"ל

הגורם הביטחוני שעמו שוחחנו מזכיר לנו: "ככה הצליחו להגיע לחוליה שחטפה את נחשון וקסמן ז"ל. המחבלים הפיצו את קלטת הדרישות בעזה, כדי להטעות, אבל שב"כ איתר את נהג המכונית שבאמצעותה עשו את החטיפה וגם את הסייען שהביא להם אוכל". העצורים הועברו לידי החוקרים של השירות, וככה הם הגיעו לבית בביר נבאללה.

סביר להניח שהמחבלים תכננו היטב את המבצע שלהם, אולם לשב"כ דרושה רק טעות אחת קטנה כדי לפתוח במבצע לכידה מהיר. מאז הפיגוע לא ישנים בשב"כ, וכפי שהסביר לנו בהקשר אחר בכיר לשעבר בשירות, ירון בלום: "כל המערך המודיעיני עבד שעות נוספות כדי לנסות לאתר שותפים לעבירה - מי סיפק את האמל"ח, איפה הם לנו מאז שנעלמו, האם היו להם שותפים נוספים, האם מדובר בהתארגנות של מפגעים בודדים או חלילה יותר מזה, מאיפה הם השיגו את הנשק".

בניגוד למפגע הבודד עם הסכין מהמטבח, כל נקודה כזו היא תורפה של החוליה. כל ידיעה שכזו תביא אותם למידע שעל פיו הם ישלחו בהמשך את הציידים, כלומר, את אנשי היחידה המיוחדת שילכדו או יחסלו את חברי החוליה.

פעולות מורכבות בלחץ של זמן

אנחנו יודעים על מספר מעצרים שבוצעו באזור העיר חברון וסביר מאוד שהעצורים כבר נמצאים בחדר החקירות, מנהלים מלחמת מוחות מול אנשי שב"כ שהופקדו על חקירת הפיגוע. עוד קודם, חוקרי השירות הכניסו לתיק החקירה שלהם מידע רב שקיבלו משאר גופי המודיעין של הארגון.

שיהיה ברור, החוקרים לא יושבים במשרד. הם מגיעים לזירה עם הרכזים, מתרשמים ממנה, דואגים שיאספו ממנה את מה שצריך לאסוף, בודקים ממצאים ומדברים כבר בשטח עם כל מי שצריך לדבר - מי שנפגע מהפיגוע ומי שראה את הפיגוע. הם יודעים שכל פרט חשוב, והם אלה שיגישו בסופו של דבר את התיק נגד המבצעים והסייענים.

>> מכורים לפז"ם? הירשמו לפייסבוק שלנו

באתר של שב"כ מספר חוקר מחברון על חלקו במבצע ללכידת חוליית מחבלים שהשתתפה בפיגועי ירי, סיפור שמספק הצצה מעניינת למה שקורה ממש ברגעים אלה: "אנחנו, עובדי שב"כ בחברון, ריכזנו מאמץ רב על מנת להגיע לקצה חוט שיוביל אל המחבלים. בימים האחרונים, קיבלנו מידע איכותי על מ' – צעיר מחברון. החקירה התחילה בשטח. משם נסענו למתקן החקירות בו אנו יושבים בשבועיים האחרונים. הבטתי ב-מ' וב-ט' אוכלים בורקס ומתווכחים אם השנה יש לריאל סיכוי לנצח. יש לו ערבית יפה, ל-מ'. מתנגנת בניגון חברוני. אם רק היית יודע עד כמה אנחנו מכירים אותך, חשבתי לעצמי. אין מישהו שמכיר את המחבלים כל כך מקרוב כמו החוקרים בשב"כ.

המצוד גרסת המציאות (צילום: דובר צה"ל)
חיילים במהלך פעילות. כל פרט חשוב | צילום: דובר צה"ל

"בימים האחרונים החל מ' להודות. אחרי ימים ארוכים בהם לא סיפר דבר, החלו מאבקי המוחות ותחבולות החקירה לתת תוצאות. אנחנו כבר יודעים בוודאות שהוא אחד המחבלים בחוליה, את זה כבר אינו יכול להסתיר עוד. אבל הוא לא לבד, ובחוץ יש חברי חוליה נוספים חמושים".

סופו של סיפור - החוליה נלכדה ונמנע פיגוע נוסף. שוב, רמז למה שקורה ברגעים אלה ממש, כשכולנו כבר חזרנו לשגרה.

דסקאים, טכנולוגיה ויחידה מבצעית

לשב"כ זרועות רבות שמשולבות האחת בשנייה. עשרות רבות ואף מאות אנשים שמנהלים מצוד. לצד החוקרים והרכזים, אנשי הטכנולוגיה אוספים חומר ממגוון רחב של אמצעי איסוף, כמות מטורפת של מידע שממנו ידלו פרטים קטנים ומשמעותיים שיובילו ללכידה של החוליה הקטלנית או לפחות יסייעו לשאר בעלי התפקידים בדרך.

אנשי הטכנולוגיה גם מפתחים מערכות, או לפחות משדרגים מערכות תוך כדי מבצע. אחד מהם בסיפור מעניין: "התחלתי בפריסה של המערכת ביחידה המבצעית. מניתוח שהיחידה המבצעית הכינה, היה ברור כי ביום למחרת בערב הולכת להיות פעילות. נפגשנו כולנו לאישור תכניות אחרון לפני הביצוע, והמשתתפים הבהירו לי את החשיבות שהמערכת תעבוד, כי על סמך ממצאיה הוחלט לסכן לוחמים ולהוציאם לשטח. כך מצאתי את עצמי אחרי חוסר בשעות שינה מבלה לילה שלם בחדר שרתים, עושה בייביסיטר למחשב קטן שאמור לעשות הרבה".

המצוד גרסת המציאות (צילום: דובר צה"ל)
"אין מישהו שמכיר את המחבלים כל כך מקרוב כמו החוקרים בשב"כ". כוחות צה"ל בחברון | צילום: דובר צה"ל

עוד אנשים שערים בשעות הקטנות של הלילה הם הדסקאים. תפקידו של הדסקאי כולל עבודת ניתוח והערכה של מידע מודיעיני שנאסף תוך שימוש נרחב במאגרי מידע של השירות. זה אחד מתפקידי הליבה של הארגון: ברגעים אלה הם לוקחים את פאזל המידע הגולמי שנשלח אליהם מהחוקרים, רכזים ושאר הגופים, ומרכיבים ממנו תמונת מידע מדויקת שתוביל את מי שצריך, לאן שצריך.

עם צינורות המידע של הדסקאים נמנית היחידה המבצעית של שב"כ, שמותר לספר עליה רק שלוחמיה יודעים להיטמע בשטח הפעולה ולהביא משם מידע מודיעיני יקר ערך. לוחמי היחידה יודעים להיכנס גם למקומות הכי מסוכנים בשטחי הרשות ולפעול בלב השכונות הכי עוינות מבלי שאיש ידע שהם שם.

היד הארוכה

כפי שציינו פה, אנשי שב"כ יודעים שהם פועלים נגד הזמן. ברור להם שאם לא ילכדו את החוליה הזו כמה שיותר מהר, היא עלולה לפעול שוב. את זה הם למדו, בין השאר, מהפיענוח המוצלח של הפיגוע שבו נרצחו בני הזוג איתם ונעמה הנקין: מהמידע שהגיע לשב"כ התברר כי עד לפיגוע הקטלני החוליה הזו פעלה במשך חודשים בגזרת שכם.

על פי ניסיון העבר, ניתן להמר שכשיתקבל המידע המדויק על מיקום אנשי החוליה יוקפץ לשם כוח של יחידה מיוחדת, כוח עם צוות כוננות שמוכן להזנקה מידית. לרוב אלה אנשי הימ"מ שיפעלו עם לוחמי היחידה המבצעית של הארגון. גם למקום המסתור יגיעו אנשי היחידה המיוחדת, ומי שיוביל אותם יהיה איש שב"כ. אנשי שב"כ יהיו גם בחפ"ק ויכווינו את כוחות צה"ל שיכתרו את אזור הפעולה עבור היחידה המיוחדת.

בשב"כ יודעים שקיים הסיכוי, גם אם קטן, שאנשי החוליה או חלק מהם יצליחו להימלט מישראל למדינה ערבית שתעניק להם מקלט. אבל גם שם עשויה ידה הארוכה של מדינת ישראל להשיג אותם, בדיוק כפי שקרה עם מחמוד אל-מבחוח, מחברי החוליה שחטפה ורצחה את חיילי צה"ל אבי סספורטס ואילן סעדון ז"ל בשנת 1989. הוא הצליח לברוח מישראל וחוסל אחרי שנים בפעולה של המוסד בדובאי - על פי פרסומים זרים כמובן.