במשך שנתיים וחצי משתוללת בסוריה מלחמה עקובה מדם. יותר ממאה אלף איש כבר נהרגו בקרבות הקשים בין צבא אסד למורדים, יותר משני מיליון עזבו את בתיהם והפכו לפליטים. עיתונאים וצלמים שנכנסים לתעד את הזוועות במדינה השסועה מסכנים את חייהם על בסיס יומיומי - לא מעט אנשי תקשורת נקלעו לקרבות ונהרגו - ולכן התמונות מהטבח בסוריה ממעטות להגיע. גם האזרחים עצמם חוששים ומעטים מסכימים להתראיין.
אמג'ד אלהאג', צעיר סורי בן 24, כבר לא מפחד. מאז שהיה בן 12 הוא תיעב את הממשל המושחת של משפחת אסד, ובמשך כל חייו הוא שאל שאלות נגד המשטר, נעצר, הופרד ממשפחתו, נחקר ועונה. בראיון מיוחד ל-mako אלהאג' מספר על קורות חייו - איך עצרו אותו מכיוון ששאל את השאלה הלא נכונה בבית הספר, איך היו לוקחים אותו לחקירות, איך שברו את ידו, איך ברח ללבנון ואיך חזר כדי להמשיך בהתנגדות.
מלבד לסיפור המצמרר של אלהאג', הוא גם מציג סדרת תמונות אותן צילם בשנתיים האחרונות - תמונות אותן הוא מקווה שהעולם יראה - ויקבל את ההחלטה הנכונה. זהו סיפורו:
"נכנסתי למעצר בגיל 12 - בגלל שאלה לא נכונה"
"נולדתי ב-18 במאי 1989 בחאלב, יש לי שלושה אחים, אני האמצעי. נעצרתי בפעם הראשונה כשהייתי בכיתה ו'. הייתי צעיר ועשיתי טעות – שאלתי את המורה על הטבח בחמאת (הטבח ב-1982 בו נטבחו אלפי אזרחים סונים במטרה למנוע הפיכה נגד השלטון הדיקטטורי של אסד), הטבח שבוצע על ידי חאפז אל אסד. לילה לפני שמעתי את דודה שלי מדברת על זה, אז שאלתי את המורה. הייתי תמים ולא ידעתי. המורה וכל התלמידים האחרים בהו בי, וכמה שעות לאחר מכן הייתי בכלא ונשארתי שם למשך חודש. הם ניסו לעצור גם חלק מהמשפחה שלי, אבל בסוף הם החליטו שרק אני הייתי אשם.
המשפחה שלי שילמה הרבה כדי להוציא אותי מהכלא, אחרי חודש הורדתי 15 קילו במשקל, ולא המשכתי בבית הספר. הבנתי – מאוחר מדי – שאף אחד לא יכול לדבר על אסד או על המשפחה שלו. אף אחד לא יכול לרמוז שום דבר, בקשר לאף פשע, או שחיתות, או דיכוי, או חוסר צדק.
מאז שנולדתי, הייתי רואה תמונות של חאפז אל אסד ברחובות סוריה. אף אחד לא מעז להגיד משהו על התמונות, אף אחד לא יכול ללחוש אפילו. מאוחר יותר, עזבתי את המדינה למפרץ כדי להשלים את לימודיי. בכל פעם שחזרתי לבקר בסוריה הייתי נלקח לחקירות לשעות ארוכות. הייתי נקמני, שנאתי אותם ומאוד שמחתי כאשר הדיקטטור חאפז אל אסד מת. אבל אז הבנתי את גודל הקטסטרופה, כאשר בנו ירש את הנשיאות והחוקה תוקנה תוך שלוש דקות".
"הרגשנו את החופש כשהתחלנו לשיר שירי מחאה ברחובות"
"אחרי שסיימתי את הלימודים לא התקבלתי לאוניברסיטה בסוריה. הדוד שלי ייעץ לי ללכת ללמוד רפואה באוקראינה, הלכתי ללמוד רפואת שיניים. הייתי מעלה פוסטים באינטרנט נגד הדיקטטור אסד באמצעות שמות בדויים, מכיוון שאם הייתי משתמש בשמי האמיתי לא הייתי יכול לחזור לסוריה וכל המשפחה שלי הייתה יכולה להיות בסכנה.
אבל לפני המהפכה, ההתנגדות הייתה חלשה ומפולגת, אז לא היו לי הרבה תקוות. כשהמהפכה התחילה בטוניסיה והנשיא המקומי שם ברח, קיוויתי שזה יקרה גם אצלנו. אבל לא הייתי אופטמי מכיוון שלאסד יש הגנה טובה ומודיעין, ואחיו מחזיק את הצבא.
כאשר המהפכה התחילה זאת הייתה הזדמנות אמיתית להיפטר מהממשל הדיקטטורי המושחת. הצטרפתי להפגנות מול השגרירות של סוריה וגם בחאלב. בהתחלה המצב היה קשה מאוד, לא היו הרבה מפגינים, אנשים פחדו, בתי הכלא התמלאו. ואז התחילו להפגין יותר ויותר אנשים, דברים יצאו משליטה מבחינת אסד. הרגשנו את החופש כשהתחלנו לשיר שירי מחאה נגדו ברחובות ולקרוע את התמונות שלו ולשבור פסלים. אבל הדברים נראו אחרת כשהוא התחיל להשתמש בצבא, להרוג מפגינים. פה התחיל האסון. נעצרתי. הם עינו אותי ושברו את זרועי.
אחרי שיצאתי מהכלא ברחתי ללבנון לזמן מה. כאשר אנשים החלו לערוק מהצבא וההתנגדות המזויינת החלה, יכולנו לחזור לאזורים שנשלטו על ידי האופוזיציה, אבל זה היה תוך סיכון גדול כי תמיד הפציצו אותנו ממטוסי קרב ובאמצעות טילים.
הסיפור ארוך, אבל במלחמה הזאת חברים וקרובים רבים נהרגו ורבים הפכו לפליטים. דודים ודודות שלי ברחו ללבנון ולטורקיה, אחי הבכור מבודד בכפר אחר בחאלב, המשפחה התפזרה. אסד הרס את העיר שלנו, טבח באלפים והבריח מיליונים. הוא משתמש בכל סוג של נשק. ראינו את כל אמצעי הלחימה כמו טנקים, מטוסי קרב וטילים. ניסיתי לצלם כמה שיותר. אולי נוכל להוכיח לעולם שהם חייבים לעצור את פושע המלחמה אסד".
