כשעמדתי על גג המבנה בלב שכונות העבאסנים והסוהילה במרחב חאן יונס יחד עם סא"ל דור מנשאוף, מפקד צוות הקרב הגדודי של בא"ח (בסיס אימון חטיבתי) צנחנים שנלחם בעזה, והלוחמים שלו, הוא הצביע לכיוון מזרח ואמר: "רואה את התורן שם? זה נירים, וזה עין השלושה". הסיט מעט את האצבע צפונה "ושם זה כיסופים. בצד השני מולנו השכונה הקטארית".
בדיוק כשאמר את זה נשמע פיצוץ אדיר מכיוון השכונה הקטארית, ועשן שחור עלה לשמיים. ברקע כל הזמן קולות ירי וקרבות, מאות מטרים בודדים מאיתנו. "אנחנו רק שני ק"מ מהגדר", המשיך סא"ל מנשאוף, "אבל לכאן צה"ל לא הגיע במבצע 'צוק איתן'. אנחנו עושים כאן משהו שלא נעשה בעבר, מפוררים את הטרור צעד אחר צעד".
ואז ירדנו מגג המבנה ונכנסנו לעומק השטח ההרוס, במה שנראה כמו סצנה אפוקליפטית. הלוחמים מובילים פנימה בין ההריסות ואני יחד עם המג"ד, הולך אחריהם בביטחון מלא. רק יום קודם לכן הם חיסלו שם מחבלים.
אנחנו נעצרים ליד מה שהיה פעם מבנה מגורים, וסא"ל מנשאוף מצביע לפינה במבנה ההרוס "רואה את הפיר? זה של מנהרה אסטרטגית שאנחנו חוקרים עכשיו והיא הולכת שני קילומטר תוואי מזרחה, לכיוון הגבול. חמאס בנה את המנהרה הזאת מאז 2014, אפילו לפני. אני מקווה שבימים הקרובים כבר נפוצץ אותה וניקח להם את הנכס המרכזי הזה. בצד השני אנחנו עובדים על מנהרת הגנה שהם חפרו. כל מקום פה זה מרחב צבאי, פה פיר, שם קלצ'ניקוב, תחמושת".
אני מביט על הפיר, מעלי כטב"מ מזמזם וברקע ירי בלתי פוסק. בראש המחשבה שמהמנהרה הזאת בדיוק זרמו ב-7 באוקטובר המחבלים שהגיעו לניר עוז, עין השלושה ונירים, הבית שלי. המחבלים שהיו בבית שלי.
זה היה רגע השיא בכניסה שלי לח'אן יונס יחד עם לוחמי בא"ח צנחנים, שבמלחמה בעזה הפכו למסגרת לוחמת, במקביל להיותם מסגרת הדרכה. מהלך כלל לא מובן מאליו. הם היו שם מההתחלה כשחמאס יצאו לטבח 7 באוקטובר. לוחמי פלוגות ההכשרה הוותיקות קפצו עם המפקדים שלהם להילחם בעוטף עזה. לוחמי פלוגות ההכשרה הצעירות היו אז רק חודשיים בצבא, לכן הם קפצו לבא"ח והמפקדים שלהם יצאו להילחם. הם היו בשדרות, המשיכו לבארי ובמוצב פגה, הם ביצעו את המשימה הקשה של חילוץ ופינוי גופות ההרוגים. משימה שהם מעדיפים שלא לדבר עליה, אבל ניכרת עליהם.
אחרי ימים ארוכים של לחימה בעוטף וטיהור השטח ממחבלים, מפקד הבא"ח סא"ל מנשאוף החליט שהם יישארו מסגרת הדרכה והכשרת לוחמים, אבל שהבא"ח יהפוך למסגרת לוחמת, צוות קרב גדודי. "לא סיפר פשוט כי הבא"ח לא בנוי לזה", הסביר. כדי שזה יקרה הוא גייס קש"א (קצין שיתוף אש) וקצין אג"מ (אגף מבצעים) במילואים ולמעשה בנה לעצמו חוליית פיקוד קרבית. הכוח התבסס על המפקדים, שלהם כמובן יש הכשרה מלאה, ועיקר הכוח הלוחם היו מהפלוגות הוותיקות בהכשרה. הם סיימו את כל ההכשרות שלהם והיו אמורים לצאת ל'שבוע מלחמה', המסכם. במקום זה, יצאו למלחמה האמיתית.
לאחרונה הצטרפו אליהם לוחמי פלוגות ההכשרה שהיו צעירות בתחילת המלחמה, מחזור אוגוסט 23 שביום רביעי השבוע יצאו מעזה, ובחמישי קיבלו את הכומתה האדומה. הבא"ח הוכיח את עצמו, עם למעלה מ-50 מחבלים הרוגים והשמדה של תשתיות טרור רבות באופן יסודי.
מי שהכניס אותי לעזה ולמרחב הלחימה בח'אן יונס, הוא רס"ן במיל' איתי, אב ל-5 מעופרה שסיפר לי שבמהלך המלחמה נולדה בתו החמישית. הוא נמצא בשירות מאז 7 באוקטובר "אשתי תפסה אותי בעזה, סיפרה לי שיש לה צירים ויצאתי ללידה. אחרי 12 שעות חזרתי למלחמה", סיפר והעיד למעשה על המחויבות הבלתי מתפשרת של אנשי המילואים, והמשפחה שנשאת מאחור.
מהרגע שנכנסנו לעזה, ההרס העצום ניכר מכל עבר. אם בכניסות שלי לצפון הרצועה או למרכז היו רגעים של שקט, בדרום זה לא קיים. לא הייתה דקה בלי ירי מאסיבי ברקע, עמודי עשן שחור ופיצוצים מכיוונים שונים. אבל בנסיעה שלנו לבית המג"ד (בית זמני שבו מתמקם מפקד הגדוד ומשתנה מעת לעת), דרך הציר הלוגיסטי, רס"ן איתי הסביר: "המשימה העיקרית שלנו זה להגן על הציר הלוגיסטי האוגדתי ומבחינתי זה אומר שאזרח כמוך, או חיילים שאין להם הכשרה בלחימה, ינועו על הציר הזה בביטחון, וזה בדיוק מה שקורה".
מגיעים לבית המג"ד, שאותו לא נחשוף כמובן וכל כניסה מלווה בצעקות "חבירה חבירה" כדי שאף אחד לא ירה. המקום מתגלה כמרחב שהייה ופיקוד מתקדם, על כל המסכים והמערכות, שהופכות את המפקד לכזה שיכול לשלוט במגוון של כוחות, ביבשה, באוויר ובים.
סא"ל מנשאוף מציג במסך הגדול את מערכת המשואה שמראה את הקרב בח'אן יונס ומסביר שבתמונה הגדולה: "אוגדה 98 נלחמת בח'אן יונס רבתי, זה גם ח'אן יונס עצמה, מרחבי שכונות העבאסנים, סוהילה, הקרארות ועוד. לאוגדה 98 יש ציר לוגיסטי שמחבר אותה למים, לדלק, לחשמל לפינוי פצועים. זה עורק חיים ויש לאוגדה חטיבה (ביסל"ח) שאחראית על אבטחת עורק החיים".
"אני אחראי על אבטחת חלק מהציר הזה", ממשיך סא"ל מנשאוף. "המשימה שלנו מותאמת אלינו כבא"ח, היא מעבר לגדר בעומק כצוות-קרב גדודי והיא אבטחה של הציר הלוגיסטי. האתגר שלנו זה הגנה על מקום קיים, כשאתה נמצא במרחב שהוא לא מטוהר, ובגלל זה הגענו כל הזמן למפגשים עם אויב".
על לוח נוסף שעל הקיר הוא מראה את כל ההיתקלויות שהיו להם בשבועות האחרונים, ליד כל תאריך יש תיעוד של היתקלות ומספר המחבלים שהם חיסלו. וכדי להבין עד כמה מסגרת של בא"ח היא מסודרת ומאורגנת, הוא מסביר ש"כאשר מ"פ מדווח לי שהוא הרג מחבלים, אני אומר לו יופי, צלם לי בבקשה את הגופות. כל דיווח מתועד באופן מדויק".
מפקד הבא"ח ממשיך ומסביר ש"בהתחלה היינו תחת פיקוד חטיבת גבעתי, כמעט שבועיים. כשהם יצאו להתקפה על העבאסנים ואמרו לנו לאבטח את הציר, הבנתי שיש לנו הזדמנות ומה שעשינו זה מארבים בעומק מרחב האבטחה של הציר הלוגיסטי. זאת שיטת הגנה. ניתחנו שטח והבנו איפה מחבלים יעברו, כדי לנסות לפגוע בנו".
מה שהם עשו זה להגיע ולהיכנס בחשאי לבתים בעומק השטח, שעדיין לא הייתה בו לחימה נגד הפלוגות של חמאס. אמנם הלוחמים עצמם היו רק חודשים בודדים בצבא ואפילו לא עשו מסע כומתה, אבל החומר שלמדו היה מאוד טרי. אחרי שנכנסו לבתים הם ביצעו את פעולות ההסוואה שלמדו בבא"ח, וחיכו בסבלנות למחבלים.
"הצבנו קלעים בחלונות הבתים כשאנחנו במארבים במספר בתים במקביל", מספר סא"ל מנשאוף. "השגנו 43 פגיעות בכוונת ו-44 פגיעות בשיתוף פעולה עם כלי טיס זיק. בשיא הגענו לזה ששלוש מפקדי פלוגות נפרסים על הציר הזה. באחד המארבים היה לנו מגע עם מחבל חמוש בתוך מבנה".
מי שהיה במבנה הזה עם הלוחמים שלו הוא סרן יואב, שסיפר "בכניסה לאחד האיתורים, זוג ראשון מהכוח נתקל ומחלץ לאחור אחרי שלוחם נפגע במצח, ומקלען נגב נשאר במבנה. אני חובר אליהם יחד עם קצין המבצעים וחוזרים לסרוק אחרי הנגב. לוחם בצוות שלי חוטף קליע בלסת. אנחנו מפנים אותו לאחור וממשיכים מגע עם האויב. מצליחים לפגוע בו אבל הוא מצליח לצאת מהאיתור. ואז כלי טיס זיק מזהה את המחבל שיוצא מהאיתור, מוריד עליו טיל ומחסל אותו".
האירוע הזה קרה לפני כשבוע, ויואב מספר ש"מרחב הלחימה פה מאוד עירני, יש אויב בסביבה ואירוע כזה מוציא ממך את כל מה שלמדת". סא"ל מנשאוף מסביר ש"לצבא הגדול אין הרבה מפגשים מהסוג הזה. אבל כל מפגש כזה הוא לא נעים. ברור שאתה יוצא מנצח כשלכל מפגש כזה אתה מגיע הכי חזק, עם זיק וטנק. שיתוף הפעולה עם השריון וחיל האוויר הוא כמו שלא היה מעולם".
בשלב הזה סרן במיל' עדן, הקש"א מוסיף ביושר, "צריך לומר שזה מרגיש ככה כי עד עכשיו רוב אימוני השת"פ היו בכאילו. המסק"ר היה בכאילו, הטנק היה בכאילו ופתאום אנחנו רואים איך זה עובד באמת". קצין המילואים רוצה לומר בעצם כמה חשוב שצה"ל שמבין את חשיבות השת"פ, יישם את זה באימונים גם בעתיד.
סא"ל מנשאוף ממשיך ומספר ש"אתמול למשל היה לנו היה לנו אירוע כשאנחנו מגיעים לאיתור, מפקד הצוות מפעיל רחפן ורואה שהבית ממולכד באופן ודאי. כמובן שלא נכנסנו לבית הזה והלכנו לבתים אחרים. העברנו את האיתור לקש"א וב-23:30 הבית הזה הותקף על ידי מטוס קרב שהשמיד אותו".
השיחה שלנו נקטעת כל הזמן על ידי דיווחים בקשר. מפקד הבא"ח ובעלי תפקידים אחרים נותנים פקודות, מאשרים עוד מהלכים. בעיקר בהקשר של חשיפה וחקר של מנהרות, שעל זה הם מעדיפים לא לדבר.
אני שומע מהם וצריך להגיד שגם רואה, על ניצחונות והצלחות. המורל בבית המג"ד נמצא בשמיים, בטח כשרס"ן רועי, מפקד מגמה בבא"ח וקצין צנחנים ותיק נכנס לפתע ומתחיל לסלסל בסגנון תימני, ומעלה חיוך על הפנים של כולם. דווקא אז אני שואל אותם איפה לדעתם הפער בין התחושה האדירה שלהם בתוך עזה, לבין התחושה בציבור. מה אנחנו, כולל בתקשורת, לא מצליחים להבין.
סא"ל מנשאוף נושף ארוכות "שאלה קשה", אמר. "אנחנו כאן בעזה נמצאים בבועה ואתם שומעים דברים אולי מזווית אחרת. אנחנו ממוקדים במשימה שלנו והעסק עובד. אבל כמו כל מלחמה זה לא טיול בפארק ויש נפגעים. קורה. האזרח מתעורר להותר לפרסום שמותיהם של, וזה קשה. לנו זה אומר שבגדוד מסוים הייתה היתקלות לא מוצלחת, מקיימים תהליך למידה מהיר וממשיכים הלאה". הוא ממשיך ומסביר ש"ביום שישי למשל היינו באירוע לא טוב, מטען בהריסות עם הרבה נפגעים ולמדנו מזה".
מפקד הבא"ח מעיד על הקושי הגובר של חמאס לתקוף את צה"ל ואת ההתאמות שהם עושים בגלל זה, משהו שאנחנו רואים באירועי הנפגעים האחרונים. "חמאס מתאים את עצמו למצב. את המלחמה התחלנו בהתקפות של חמאס על כוחותינו, בטח בצפון הרצועה. היית רואה התקפות מתוזמנות של מחבלים שיוצאים מפיר במקביל להפעלות רחפן וירי תלול-מסלול יחד עם RPG. היום אתה פוגש חוליה מקומית שיש לה את המטען וצמד התצפית שלה, כשהיא חתומה על ציר מסוים וכל מה שהיא עושה זה בתצורת מארב. המטען והמארב זה לגמרי הצורה של הקרב שלהם היום. בתים ממולכדים, מטענים ותצפית, זה מה שהם עושים".
בא"ח צנחנים מחולק היום לחצי. כלומר חצי כוח עובר הכשרת לוחם שקוצרה לארבעה חודשים, אבל בעצימות יותר גבוהה, וחצי נלחם בתוך עזה. מדובר באתגר פיקודי לא פשוט וסא"ל מנשאוף מספר: "הכנתי לעצמי שקף של שלושה צבעים, אדום שזה מה אסור לנו ללמוד מהמלחמה הזאת, כתום מה כן ללמד אבל זה רק לעזה, כי יש לה מאפיינים מאוד ספציפיים ואני מלמד חיילים להילחם בבינת ג'בל ורנדוריה בלבנון, שתהיה מלחמה יותר עצימה, וירוק שזה מה שיתאים לכל זירה, למשל לחימה בשטח הרוס, שת"פ שריון כשאין פה גדוד בלי שריון ופק"ליסטים, שזה לקח שעלה מכל מפקד".
ויש עוד משהו מעניין: במהלך הלחימה חלק מהלוחמים, מעטים מאוד יש לציין, גילו שמלחמה זה לא מה שהם חשבו כשחלמו על הצנחנים, שהם לא מתאימים לזה. "היו חיילים שהמשמעת שלהם לא הייתה מספיקה ולא נשארו איתנו. אין פשרות במשמעת וערכים, אנחנו מאוד מקפידים על חוקי מלחמה. חיילים יעשו חור בקיר לעמדת ירי. אבל חייל ששבר סתם ויטרינה עף מכאן. היה לנו מקרה של שני מחבלים עם אישה, המחבלים חוסלו, באישה לא נגעו והיא רצה משם המומה. זה קו הדיוק שאנחנו מחנכים את הלוחמים שלנו, אל מול שיגרה שוחקת של לחימה".
רגע לפני שעזבתי אותם, סרן גל מפקד פלוגת 890 וסרן ניר מפקד פלוגת חץ (חרדים צנחנים) שאבטחו אותי בסיור השטח, סיפרו על מורל גבוה של הלוחמים. "הם אמרו לנו, תנו לנו להיות שם. הם רק רצו להיות כאן וזה כמו לעצור סוס דוהר. אין ספק שהמארבים, בטח בהיתקלות הראשונה, היו אירוע משמעותי ללוחמים".
אחד האירועים המטורפים ביותר עבורם, היה ב-9 לאוקטובר, יומיים אחרי מתקפת הטרור, כאשר קלע בפלוגה של סרן גל שהיה בגבעת קובי המפורסמת בשדרות, דיווח שהוא מזהה שתי דמויות בכביש. אף אחד חוץ ממנו לא זיהה את המחבלים. "זה היה בלילה והוא זיהה אותם בכוונת טרמית, אנחנו לא ראינו כלום", סיפר סרן גל, "הוא מקבל אישור ירי ובבוקר למחרת יש פטרול שיוצא ומוצא את שני המחבלים מתים. ואז אמרו כל הכבוד לבא"ח שהוריד את המחבלים. וזה חייל שנמצא אולי חצי שנה בצבא ועוד לא עשה מסע כומתה".
בא"ח צנחנים יצאו ביום רביעי מעזה ואתמול, חמישי, הפלוגות הוותיקות עשו מסע כומתה סמלי ועלו לגדודים של החטיבה. אין ספק שההכשרה במלחמה עשתה אותם ללוחמים מהטובים שידע צה"ל מזה שנים רבות, וכמו שזה נראה לא ייקח עוד הרבה זמן עד שהם יחזרו לעזה. בינתיים הבא"ח חזר להיות מסגרת הדרכה, והם כבר עובדים על תחקיר והפקת מסקנות מהלחימה שלהם בעזה.