"רוצים שהמבט האחרון יראה את החיים שהיו בהם": סדרת הדוקו "לוחמים" הביאה למסך את מסע השיקום של ד"ר שגיא בלבן, כירורג בכיר שהתנדב לסייע ליחידה לזיהוי חללים במלחמה - ונפצע בעת פעילות מבצעית שביצע יחד עם יחידת הסריקה, העוסקת בפינוי חללים. בתקרית שבה נפצע ד"ר בלבן שסיפורה הובא מוקדם יותר השבוע בקשת 12 נפגע מטרים ספורים ממנו גם עדיאל איש שלום שלאחרונה נכנס לתפקיד מפקד צוות סריקה בגדוד אית"ן סריקה של אוגדה 98. לאיש שלום, מורה דרך ומנהל תוכנית חינוכית בעיריית ירושלים, תשובה פשוטה לשאלה מדוע להתגייס לשירות מורכב שכזה. "תחושת שליחות והבנה של המשימה", קובע הלוחם בן ה-40 ואב לארבעה בשיחה עם mako רגע לפני הפרק הבא של סדרת הדוקו (הערב, חמישי, אחרי החדשות).
המשימה שעליה מדבר כמעט בלתי נתפסת במורכבותה ולא הייתה מוכרת לרבים בציבור טרם המלחמה שנכפתה ב-7 באוקטובר 2023. פעילות היחידה העוסקת בשני מישורים, האחד - אית"ן - איתור נעדרים, והשני סריקה ופינוי חללים, עשויה לספק למשפחת חייל או חיילת שנפלו בקרב סגירת מעגל, משהו שניתן להביא לקבורה. "זו משימה לא פשוטה, בוודאי בתחילת המלחמה בעוטף ובאזור המסיבה", מספר איש שלום. "החבר'ה התמודדו עם הרבה מראות ומצבים לא פשוטים. ביחידה יש משהו ייחודי: מילואימניקים בעלי בגרות נפשית משמעותית ויכולת לעשות תפקיד שרוב החיילים נרתעים ממנו".
איש שלום, שגר עם משפחתו בתקוע שבגוש עציון, שירת בסדיר כלוחם בצנחנים. בסמוך לשחרורו, בצבא החליטו להקים את היחידה לפינוי חללים כיחידה קרבית בעקבות שני אירועי נגמ"שים שעלו על מטענים בציר פילדלפי. תמונות הלוחמים הצעירים שמחפשים על ברכיהם אחר שרידי חבריהם ליחידה נחרטה עמוק בקולקטיב הישראלי. בתחילה ייעדו את אנשי הרבנות למשימה, אך משהבינו כי מדובר בזירות קרב היה ברור כי יש צורך בלוחמים שמיומנים ביכולות סריקה ולחימה. "הצבא החליט להקים יחידה של לוחמים ולהכשיר אותם למקצוע הזה. זו היחידה שלנו, מאז הוקמו עוד כמה מקבילות כאלה. היינו לוחמים בסדיר וזה התפקיד שלנו במילואים, טיפול בחללים באזורי לחימה", מפרט.
איך נראית שגרת הפעילות ביחידה?
"באימונים אנחנו עובדים עם יחידות לוחמות כדי שהחיבור יהיה אורגני ונדע לעבוד ביחד ביום פקודה. בזמן אמת יש לנו נקודה שממנה אנחנו יכולים לקפוץ לאירוע. אם יש צורך קוראים לנו".
ב-7 באוקטובר פעלתם גם מול אוכלוסייה אזרחית?
"נכון. ברמה עקרונית יש גופים מקבילים שמטפלים באירועים אזרחיים והצבא אמור לתת מענה לחיילים. 7 באוקטובר היה אירוע בסדר גודל אחר וכבר באותו הערב הוקפצנו לדרום. התחלנו במשימות, היינו בעוטף כבר במוצאי החג. היינו בכביש 232, בשכונת דור צעיר בכפר עזה ובהמשך גם בניר עוז. ככל שהתקדמה המלחמה וצה"ל התקדם בתמרון נכנסו למשימות בתוך הרצועה".
בצורה שלא משתמעת לשני פנים, איש שלום מסביר מה עמד לנגד עיניהם של חיילי היחידה בשבת השחורה ההיא ואחריה. "הרצון לתת לחללים מבט אחרון אנושי, חומל ומכבד. שהאחרון שרואה אותם בזירה לא יהיה מחבל, אלא מבט שמביט בהם ושרואה את החיים שהיו בהם, מעריך ונותן להם כבוד".
אחת מהמשימות הנועזות בהן השתתף איש שלום הייתה פעילות גם בתת הקרקע, במנהרות שהתגלו. "זו הייתה בעצם יחידת הסריקה הראשונה שעבדה גם במשימת תת קרקע. העבודה המקצועית שלנו אפשרה לקבוע בוודאות את מספר וזהות החללים החטופים שנקברו שם וזה דבר משמעותי ביותר שמאפשר למשפחה נוספת להביא את יקירה לקבר ישראל".
גם לתקרית שבה נפגעו ד"ר בלבן ועדיאל איש שלום קדם מידע מודיעיני שהגיע ליחידה ושהצביע על האפשרות כי ייתכן וגופות חטופים במתחם קבורה חדש שהוקם. "המשימה הייתה להגיע למתחם ולבדוק את הגופות אחת-אחת, לאשר או לשלול את המידע שהגיע", מסביר. "זו הייתה משימה לילית ועבדנו עד הבוקר, בדקנו מאה גופות באמצעים שברשותנו ובסופה של המשימה חלק מהגופות עברו לבדיקה נוספת בישראל, וכאלו שנשללו הוחזרו מיד למתחם הקבורה".
המשימה הסתיימה, היחידה התחילה להתקפל, ואז פיצוץ גדול. בדומה לד"ר בלבן בעדותו ב"לוחמים" גם איש שלום הגדיר את ההלם כ"קיפאון לשנייה בקרב הלוחמים", זה היה הפצמ"ר הראשון. "כמה שניות אחר כך פיצוץ נוסף במרכז הרחבה, איפה שד"ר שגיא עמד. הייתי במרחק של שני מטרים. הרגשתי את ההדף על הרגל, את החום, אבל לא התעסקתי בזה", משחזר. "במחסה הרגשתי רטיבות לאורך הרגל, דיממתי. בתוך כמה רגעים הכניסו פצועים נוספים וצוות רפואי הגיע מהר מאוד כדי לטפל בנו. היו לי את הצפצופים באוזניים שמוכרים מהסרטים, הבנתי שאני פצוע. בזמן הזה הצוות שלי חיפש ולא מצא אותי, ואני לא שמעתי בגלל הצפצופים, ונכנסו לסרט שאולי מדובר באירוע חטיפת חייל. בסופו של דבר מצאו אותי ונרגעו. הפינוי היה די מהר, העבירו אותנו למנחת ומשם לבית החולים שיבא". לאיש שלום היה יחסית מזל ברמה האישית. הרסיס פגע בעוצמה מספקת כדי שייכנס וייצא מגופו מבלי שפגע באיברים חיוניים.
רבים מאלו שנחשפו לפעילות היחידה העידו כי לא היו מסוגלים לשאת זאת, אבל מבחינת איש שלום התמונה מורכבת יותר. "חשוב לי להדגיש, הרבה חיילים אומרים שלא היו יכולים לעשות את העבודה שאנחנו עושים", מודה. "התחושה שלי היא שכל חייל מסתכל על יחידה אחרת וחושב שזה קשה יותר, זה מעורר השתאות. בעיסוק בחללים יש היבט פיזי ונפשי, צריך להיות מודעים לזה".
ולא סתם מדגיש איש שלום את הפן הנפשי ביחידה שחלק מחטיבת הסיוע של אוגדה 98 ומאפשרת את רציפות הקרב של כל היחידות הלוחמות. "השירות ביחידה כרוך בהימצאות קרובה מאוד עם סיטואציות ומראות מאוד לא פשוטים. אחד הדברים הטובים ביחידה הוא שאנו מודעים לתחום הנפש, ובתום כל משימה נותנים מענה גם להיבט הזה. יש במלחמה כל כך הרבה כאב, וביחידה שלנו הדבר מובנה במובן מסוים. הכי חשוב הוא לא לכאוב לבד, אלא לדבר על הדברים ולהיות רגישים וקשובים לעצמנו ולחברים", מציין.
סיימת לאחרונה קורס קצינים. איך, ובעיקר למה, החלטת לחזור לשירות אחרי אירוע כזה?
"לא הייתה התלבטות אם לחזור ליחידה. כשראיתי שבמישור הפיזי, הפציעה שלי יחסית קלה כמובן שפניתי שוב ליחידה לגיוס מחדש. כשהגיעה הפנייה לצאת לקורס קצינים ההחלטה לא הייתה קלה. המפקד הישיר שלי עבר ליחידה מקבילה, נוצר צורך. אני ביחידה מאז הקמתה אז יש לי את הניסיון, אבל בכל זאת היו לי התלבטויות בנוגע לדבר הזה. בקיץ הייתי עם המשפחה בחו"ל וזה אפשר לי חשיבה בראש נקי, והמחשבה שעשתה לי את הסדר בראש הייתה שאנחנו נמצאים בשלב שני במלחמת הקוממיות. זה גם שמה הרשמי של מלחמת העצמאות, קוממיות זה הווה מתמשך. זה לא קורה ברגע, הבנתי שהמלחמה היא שלב נוסף בקוממיות והחלטתי שלא עושים את החשבונות. זה ידרוש ממני יותר אבל כל אחד נותן את המקסימום כמה שהוא יכול".
ומעבר לכך, מה נותן כוח ביום-יום?
"בת הזוג והילדים שבסוף מתמודדים עם געגועים לאבא או לבן זוג שאינו נוכח למשך זמן רב, וגם כשחוזר לפעמים לוקח זמן עד שבאמת חוזר. כולי אהבה כלפיהם וההערכה הגדולה ביותר היא להם. בלי עורף חזק, גם בחזית הרבה יותר קשה".