בחודשים האחרונים החל צה"ל לאמן את כלל לוחמי הגדודים שלו ב"זירת האימונים" במטרה לשפר את מיומנויות הפרט והחוליה של הלוחמים, את יכולות הלחימה שלהם בסיטואציות מורכבות הקשורות בלוחמה בטרור ועוד.
הזירה הממוקמת במכללת תע"ש לאבטחה ולוט"ר של חברת אלביט מערכות, כוללת תחומים ומתקנים שהיו שמורים עד לאחרונה ליחידות מיוחדות בארץ ובעולם. הראשונים להתנסות במתקן בחודש יוני האחרון היו לוחמי גדס"ר נח"ל כשרוב הלוחמים שעברו את האימון בשנה החולפת היו מהצבא הסדיר. בתקופה האחרונה החלו להתאמן במקום גם גדודי מילואים, בהם לוחמי הצנחנים במילואים מהחטיבה הצפונית, שכותב שורות אלו משתייך אליהם.
לצה"ל התגייסתי בנובמבר 1996, מאז ועד היום אני בסדיר ומילואים כשלאורך כל התקופה הזו, נדירים המקרים בהם יצא לנו להתאמן בשטח בנוי באש חיה. רוב האימונים של צה"ל בתוך מבנים נעשים עם כדורי צבע או חסרי קליע. זירת האימונים הייתה סיפור אחר לגמרי, המאפשר ירי באש חיה כמעט 360 מעלות בזכות צורת המתקנים וחדרים שהקירות שלהם נבנו כך שיוכלו לספוג את הקליעים. עוד נגיע לזה בהמשך.
יום המילואים התחיל בדרישה שכולם יגיעו לפני השעה שמונה בבוקר, כולל איום שמי שלא מגיע עד שמונה נשאר בחוץ. זה לא חדש וכל מילואימניק יודע ששמונה בבוקר זה בעצם עשר, כשב-12 עוד "מטפטפים" אנשים. למעשה, בשבוע אימון במילואים היום הראשון מתבזבז על הגעה וציוד. אם התחלת לירות אש חיה באזור ארבע אחר הצהריים של היום הראשון, הרי שמדובר בהישג מרשים.
הפתעה ראשונה לטובה הייתה כשגיליתי שאכן כולם הגיעו לפני שמונה בבוקר ושהאימון התחיל בדיוק על השנייה. בתשע בבוקר כבר יריתי קליע ראשון. מצד שני, האימון נעשה בזמן של סגר קורונה ואפשר להורים שבינינו 'בריחה מהבית'. את הדייקנות בהגעה למילואים עדיין צריך לבחון בימים של שגרה.
יום האימון במתחם מתחיל בקבלת ציוד ונשק, משם תדריך וישר למתקנים. זירת האימונים מורכבת מתחנות שהם למעשה מטווחים מסוגים שונים, לצורות שונות של מצבי לחימה. הראשון אליו הגעתי היה לחימה בתוך מבנה. כאן אציין שלא כל מה שמתאים ליחידות מובחרות מתאים גם לגדוד חי"ר. בסופו של דבר לוחמי חי"ר צריכים לדעת להסתער על רחובות שלמים, לכבוש ערים שלמות במסגרות גדולות.
מצד שני, זאת הייתה הפעם הראשונה שהתאמנתי בלחימה בחדרים סגורים, מאוד מושקעים, כשאני יכול לירות אש חייה לכל כיוון עם חניכה אישית של מדריך. בנוסף לזה, המקום מצולם מכל כיוון וניתן לנתח כל טעות או מהלך מוצלח ולקבל משוב וציון אישי. זה לבד שווה ערך למהפכה בתחום לוחמי החי"ר של צה"ל.
אחרי שעשינו תרגיל פרט (לוחם בודד) נכנסנו חוליה, שוב ירי באש חיה כולל זריקת "רימוני פק פק" כמעט לכל כיוון עם מדריך צמוד שנותן ציון אישי לכל לוחם. באימון הזה ניתן מענה לכל סיטואציה שבה אנחנו יכולים להיתקל במצב אמת, בכניסה לבית, חדרים ולוחמה ברחוב. אין בכל צה"ל מתחם אימונים כזה המאפשר ירי חי.
המתחם בנוי כמו סרט נע שזהו אחד מהיתרונות הגדולים של המקום, ומירי בחדרים סגורים המשכנו לאימון רפואי, הכולל שימוש באמצעים מתקדמים ללמידת עזרה ראשונה. לאחר מכן, עברנו מבחן בסימולטור להתמודדות עם מצבים רפואיים שיכולים להוציא ממך את כל השדים.
משם המשכנו לקרב מגע. על פניו מרכיב קריטי בזירת הלחימה של העשורים האחרונים, מצד שני לא בטוח שזה נותן משהו למילואימניק שמתאמן על זה פעם בשנה.
האימון שעברנו המשיך לתחנה הבאה, מטווח המדמה לחימה ברחוב. גם פה יש שינוי ביכולת לירות לצדדים ולא רק קדימה כפי שקורה במטווח רגיל. עבורי, גיוס נובמבר 1996 כן? זאת הייתה הפעם הראשונה שמדריך רץ צמוד אליי ובדק בזמן אמת איך אני 'פותח פינה', יוצא ממכסה ויורה על מחבלים שמסתתרים ברחוב, חלון או כל פתח של בית. למעשה, החיבור בין מדריכים מקצועיים עם ניסיון של שנים רבות למתקן איכותי, זו הבשורה הגדולה של המקום.
כמי שעבר את הלחימה בדרום לבנון שלפני הנסיגה, לבנון השנייה, צוק איתן ועוד אין ספק ש"זירת האימונים" מדמה באופן הכי קרוב למציאות בשטח. למעשה מבחינת התכנים שהספקנו לעבור, יום אימונים אחד היה שווה ערך בתכנים וכמויות הירי לכמה ימים בצאלים או אליקים.
השאיפה של הצבא היא שלוחם מילואים יגיע לזירת הלחימה שלוש פעמים בשנה. השאלה אם זה באמת יקרה, כי כבר יצא לנו לראות השקעה כספית יורדת לטמיון, כשפרויקטים גדולים וחשובים התמסמסו משיקולי תקציב.
