כשהפושים על מציאת עקבות מכיוון רצועת עזה התחילו לזרום, היה לי ברור שהפושים הבאים והדרמטיים על "כשל חמור" הם רק עניין של זמן. כשראיתי פוסט שקרא לרמטכ"ל חמאס "לחזל"ש את פרויקט המנהרות, כי כל מה שצריך זה לחתוך את הגדר ולרוץ פנימה", צחקתי. אבל צריך לשים את הדברים על השולחן: לא כל תקלה היא מחדל.
נתחיל ממה שלומד כל טירון ביומו הראשון בצבא: "קו ההגנה לעולם ייפרץ". נכון, המחבלים עם הרימונים הצליחו לעבור את הגדר וגם את הקו שאחריה. אבל זו הסיבה שיש קווי הגנה: אם הם עברו את קו הראשון, יתפסו אותם בשני – ואם הם עברו את השני, יתפסו אותם בשלישי. וזה בדיוק מה שקרה: הגשש עלה על העקבות, אמנם רחוק מהגדר, והמחבלים נלכדו לפני שביצעו את זממם.
יש אנשים שיאמרו שבמרחק הזה הם היו מגיעים לישוב ומבצעים בו טבח. בואו ננחת בחזרה למציאות: אי אפשר לשחוט חצי ישוב עם רימון יד שנייה. וגם במקרה הרע שבו הם היו מגיעים לישוב, הם היו נתקלים בקו הגנה נוסף – ולא מדובר רק בכיתת כוננות שגרתית, במקרה של עוטף עזה.
צריך לזכור שצבא זה לא תעודת ביטוח. תקלות תמיד היו ותמיד יהיו – וזה נכון גם במקרה של התקלה היקרה מאוד של כיפת ברזל. מה שצריך לעשות זה לשמור על פרופורציות ולהפיק לקחים – תהליך שצה"ל הגדול חייב ללמוד מחיל האוויר. קחו למשל את תקרית הפלת מטוס הקרב אחרי התקיפה בסוריה: אם נתייחס להודעת דובר צה"ל כלשונה, הרי שהמטוס נפל בגלל טעות של הטייסים. אבל בחיל האוויר לא העיפו אותם או העלה אותם מת"ש של 70 מיליון דולר. בדיוק ההפך: בחיל דאגו לחקור את התקרית לעומק, להפיק לקחים ולהחזיר את הטייסים לשגרה כמה שיותר מהר. את אותה השיטה צה"ל צריך לשיים גם באירוע שקרה היום.
כשהתקשורת מאבדת עשתונות ומגדירה כל אירוע בתור מחדל היא עושה נזק. היא פוגעת במורל הציבורי ובאמון הציבור בצה"ל, מביאה לכך שהאירוע לא יילמד כמו שצריך – ונותנת לצד השני תחמושת מיותרת. מצד שני, צה"ל לא יכול להרחיק את התקשורת ולטשטש את האמת. האסטרטגיה הנכונה היא דווקא להציג בדיוק מה קרה, לפרט מה עושים כדי לתקן את הטעות (במגבלות הסביר) - ולהראות שהעולם לא עולה בלהבות. הסתרה של המציאות הופכת כל מחדל להרבה יותר גרוע.
עוד בפז"ם:
>> הגזמתם שם בקורס טיס