סרטי מלחמה הם מצוינים ונוראיים. כשסרט מלחמה הוא טוב אתה יוצא בתחושה שראית אחלה סרט, אבל הקרביים שלך נהפכו כי אתה קיבלת מושג איך מלחמה נראית מבפנים. וכשהסרט מבוסס על סיפור אמיתי, הקרביים מתהפכות עוד איזה ארבע פעמים, כי אתה יודע שכל מה שראית באמת קרה. הנה כמה סרטים, טובים למדי עד מצוינים, שמעבר למסר שלהם, הסיפור באמת התרחש.
כיפור
הסרט מבוסס על חוויותיו של הבמאי עמוס גיתאי, אשר בשירותו הסדיר שירת כלוחם וכסמל בסיירת אגוז, ובזמן המלחמה, משום שלא הצליח לחבור יחידתו, שימש כאיש יחידת החילוץ של חיל האוויר הישראלי שבהמשך הפכה ליחידה מוסדרת בשם 669. הסרט זכה לביקורות חיוביות לצד שליליות בשל היותו שונה מאוד בנוף סרטי המלחמה המודרניים. הסרט ריאליסטי מהמקובל, מצד אחד ומצד שני מכיל במכוון או שלא במכוון פרטי תפאורה בולטים שאינם מתאימים לזמן בו העלילה התרחשה ובעלי בעיות אמינות אחרות (למשל טנק מרכבה שלא היה קיים במלחמת יום כיפור).
עלילת הסרט עוקבת אחרי זוג חברים, ויינרויב ורוסו, לוחמים במילואים בסיירת אגוז, היוצאים יחד לחזית הסורית במלחמת יום כיפור בשנת 1973. הלוחמים לא מצליחים למצוא את יחידתם בזירת הקרבות ולכן הם חוברים לצוות יחידת החילוץ. במהלך הקרבות הם נקלעים לסיטואציות קשות ולעתים סוריאליסטיות. התסריט כולל מעט מאוד טקסטים, ובשיאו נפגע מסוק הצוות של השניים. בניגוד להרבה סרטי צבא ישראליים אחרים, אין בסרט תחושת פטריוטיות חזקה, או חברות בין לוחמים. זהו הסרט הישראלי שהכי מתאר מלחמה כפי שהיא. בלי יפויים.
להציל את טוראי ראיין
את טוראי ראיין, בסרט הנושא את שמו, רואים רק בדקות הסיום של הסרט (משחק אותו מאט דיימון בתפקיד השני שלו בערך בקולנוע). הסרט עצמו עוקב אחרי הפלוגה שנשלחה למעמקי שטח האויב כדי להחזיר את ראיין הביתה לאחר ששני אחיו נהרגו במלחמה והוא נותר בן יחיד לאימו. ראיין האמיתי הוא בכלל פרדריק 'פריץ' נילנד, שם הרבה פחות מעורר פטריוטיות מראיין, אשר נחשב במשך זמן מה כהאח השורד היחיד מתוך ארבעה שיצאו למלחמת העולם השנייה. רק לאחר סיום המלחמה התגלה לפריץ כי אחיו אדוארד, אשר נחשב למת גם כן, בעצם חי אך בשבי יפני. את פריץ המקורי לא היה צורך להציל כפי שעשתה הפלוגה והוא נמצא די בקלות בזמן המלחמה ונשלח לסיים את שירותו בארצות הברית. את סיפור ההצלה, בשילוב עם סצנות המלחמה הכי מזוויעות שנראו עד אז על המסך (סצנת הפתיחה המראה את הפלישה לנורמנדי, נמשכת רק היא 27 דקות) הוסיף סטיבן שפילברג כי רצה לעשות סרט שיראה את הצדדים הכואבים של מלחמה, גם אם זו המלחמה הצודקת ביותר שהייתה.
אחים לנשק
סדרת המופת של סטיבן שפילברג וטום הנקס העוקבת אחרי מאורעות פלוגה אחת במלחמת העולם השנייה, אינה מבוססת על סיפורו של חייל אחד, כי אם על סיפורם של כל פלוגת "איזי" מהגדוד השני, חיל הצנחנים. אין פה גיבור ראשי שאתה יודע שבגלל שהוא הגיבור הוא ישרוד עד הסוף. למעשה, חלק מהסיפורים עוקבים אחרי חיילים ספציפיים אשר בפרק אחד עושים מעשה גבורה ובפרק הבא, אחרי שכבר נקשרתם אליהם, עלולים למות. כי אלו סיפורים אמיתיים ובסיפורים אמיתיים, אנשים, גם האנשים שאתה אוהב, נהרגים.
נולד ב-4 ביולי
בניגוד לסרטים האחרים ברשימה, הסרט הזה, אותו ביים אוליבר סטון, מספר דווקא את סיפורו של חייל משוחרר- רון קוביק, אשר פציעה שעבר במלחמת וייטנאם מותירה אותו נכה. כשרון משתחרר הוא מגלה כי אף אחד לא ממתין בחוץ לחייל משוחרר נכה. רון הופך למריר, כועס על סטונדטים המפגינים נגד המלחמה ומבין די מהר כי הוא מוכן לוותר על ערכים שגדל עליהם כמו כבוד, פטריוטיות ואומץ תמורת האפשרות שיוכל ללכת שוב. הסרט עוקב אחרי רון המתפכח מאמונותיו, המגלה כי אנשים מתביישים בו, משתכר, מנסה לברוח מהעולם, עד שלבסוף הוא מצטרף בעצמו לקבוצות אנטי מלחמתיות ואף נואם על כך בקונגרס.
באחד הקטעים המעניינים בסרט, רון מתווכח עם ותיק אשר שירת במלחמת העולם השנייה. הותיק עצמו מתנגד גם כן למלחמת וייטנאם. כך הסרט נותן עוד הצצה למלחמה הקשה ואולי המיותרת ביותר בתולדות ארצות הברית.
לבנון
לבנון הוא סרט ישראלי משנת 2009, בבימויו של שמוליק מעוז. הסרט מבוסס על חוויותיו האישיות של מעוז במהלך מלחמת לבנון.
הסרט נפתח ביום הראשון של מלחמת לבנון ומתמקד בצוות טנק ישראלי. כל הסרט מתרחש בתוך הטנק, ואילו את ההתרחשות מחוצה לו רואים דרך הפריסקופ של התותחן. הטנק מסופח לכוח צנחנים שאיתו הוא עושה את הדרך בלבנון. בעקבות טעות ניווט של מפקד הכוח הם נקלעים לשטח בשליטת קומנדו סורי. כדי לחלצם נשלחים שני לוחמים מהפלנגות הנוצריות. הסרט נחשב לסרט הישראלי הראשון שבו יש מחשבת עומק על עבודת במאי ולא כרגיל מציג דברים בעלילה פשוטה.
לשרוד עד החופש
סיפורו של דיטר דנגלר, טייס אמריקאי במלחמת וייטנאם אשר נשבה ועונה על ידי המיליציות לאחר שמטוסו הופל מעל לאוס. לדיטר ניתנה הזדמנות לשיחרור אם יחתום על מסמך שמגנה את אמריקה והוא סירב. בשבי דיטר פגש שני טייסים נוספים ששהו שם כבר זמן מה. יחד הם נמלטו מן השבי, אך דיטר היה היחיד שניצל. כדי לשרוד בג'ונגלים של לאוס, דיטר אכל נחש ודברים סרוחים נוספים שהסרט אינו בוחל להראות. כריסטיאן בייל, המשחק את דיטר, תמיד היה שחקן אקסטרימי המתעקש ללכת עד הסוף עם החיבור לדמות ולכן הוא רזה מול המצלמה כדי להראות את הרזון שעבר דיטר בשבי ואפ אכל את כל הדברים הסרוחים. דיטר עצמו, לאחר שניצל, הפך להיות טייס ניסוי והתרסק עוד ארבע פעמים. מכאן מוסר השכל - תאכל נחש בשבי, יתנו לך לטוס כמה שתרצה.
ואלס עם באשיר
ארי פולמן, תסריטאי ובמאי הסרט, היה בשנת 1982, במלחמת לבנון, חייל חיל רגלים בן 20. בשנת 2006 הוא נפגש עם חבר מתקופת הצבא המספר לו על סיוטים חוזרים הקשורים בחוויותיו מהמלחמה, בהם 26 כלבים מלאי זעם, רצים תוך כדי שהם רומסים כל העומד בדרכם, עד אשר הם מגיעים למשרדו. הוא מסביר כי בזמן מלחמת לבנון היה תפקידו לירות בכלבים בכפרים אליהם נכנסה מחלקתו, מחשש שאלו יעירו את התושבים בנביחותיהם, והכלבים בחלומות הם הנשמות של 26 הכלבים שהוא אישית הרג. פולמן מופתע שלעומת חברו, אינו זוכר דבר מאותה תקופה, אך מאוחר יותר באותו ערב מופיע בזכרונו חזיון מליל הטבח בסברה ושתילה שאינו מצליח לקבוע אם קרה באמת. בזכרונו הוא וחבריו לשירות הצבאי חוזרים לרחובות העיר מרחצה בעירום בחוף הים של ביירות, לאור פצצות תאורה. פולמן ממהר להפגש עם חבר אחר וזה ממליץ לו לשוחח עם אנשים אחרים שהיו אתו בביירות כדי להבין מה קרה שם. הסרט, העשוי כולו באנימציה ייחודית, מלווה את פולמן בשיחותיו עם חברים, פסיכולוגית והעיתונאי רון בן ישי, ששהה בביירות באותה עת, כדי להזכר מחדש בחוויותיו במלחמה. בסופו של הסרט הוא נזכר שירה פצצות תאורה מעל מחנות הפליטים באותו לילה, ועם סיום הטבח ראה את הנשים והילדים שחזרו למחנה ממררים בבכי. הסרט מסתיים בקטע מצילומי טלוויזיה ששודרו לאחר הטבח ובו נראות נשים ממררות בבכי וגופות המוטלות במחנה.
מקור שם הסרט בסצנה בה שמואל פרנקל, חייל צה"ל, חברו לפלוגה של פולמן, "רוקד" עם מאג בעת קרב בתוך העיר ביירות על רקע תמונת ענק של בשיר ג'ומייל, המנהיג הנוצרי, שרציחתו הייתה בין הגורמים לטבח בסברה ושתילה.
הסרט עצמו עורר דיונים רבים האם טוב או רע לישראל ליצור סרט שכזה. רע או טוב, זה חתיכת סרט מצוין.