שת"פ זה מונח חשוב בצה"ל. יש שת"פ עם צבאות זרים, ושת"פ בין־זרועי, ושת"פ של חי"ר ושריון. ויש גם שת"פ עם בעלי חיים, בין אם נרצה ובין אם לאו. את החיות שמנהלות יחסים עם צה"ל אפשר לחלק לשתי קבוצות – אלה שעוזרות לנו ואפילו לוקחות חלק במערך הלוחם, ואלה שמספקות לא מעט כאב ראש.
עיקר הכוח החייתי של צה"ל מורכב כמובן מידידיו הטובים של האדם. בצבא משרתים כאלף כלבים, רבים מהם ביחידת "עוקץ", אבל לא רק. "יש לנו גם כלבי אבטחה, ששומרים בבסיסי חיל האוויר, וכלבי עבודה, בהם כלבי מרדף, כלבים שמוצאים חומר נפץ וכלבי תקיפה", מספרת רס"ן ד"ר אולין פנצר, רמ"ד רפואה וטרינרית בחיל הרפואה.
מערך הווטרינריה הצה"לי: משרתים למען החיות
מלבד כלבים, ישנם בעלי חיים אחרים, פחות נפוצים, שנמצאים בשימוש כוחותינו. "על מנת להשתמש כמה שפחות בחומרי הדברה נגד עשבייה, עושים שימוש באנטילופות שאוכלות אותה", ממשיכה ד"ר פנצר. האנטילופות שגויסו מהספארי לשירות קבע מלחכות עשב להנאתן במספר בסיסים ברחבי הארץ, ובכך מקטינות את סכנת השריפות.
ואם כבר במעלות גרה עסקינן, במקרים מסוימים מגויסות לאמות אזרחיות למילואים, לצורך נשיאת ציוד בזמן לחימה. לצד הסיוע שמקבל צה"ל מבעלי חיים אלו ואחרים, הוא גם דואג להעניק טיפול ראוי. על כך אחראי מערך הווטרינריה הצה"לי שנמצא בתהליך צמיחה אינטנסיבי בשנים האחרונות. כיום מונה המערך 17 רופאים וטרינרים, רובם לאחר מסלול עתודה, המשרתים בתפקידים שונים – חלקם עוסקים ברפואת בעלי חיים קלינית וחלקם בבריאות הצבא.
לימודי הווטרינריה אורכים שבע שנים. בשלוש השנים הראשונות לומדים העתודאים לתואר ראשון, לרוב בביולוגיה, ובארבע השנים הבאות הם ממשיכים בלימודי ביולוגיה, אפידמיולוגיה (תורת התפשטות המחלות) ובריאות הציבור בפקולטה לחקלאות של האוניברסיטה העברית ברחובות. השנה האחרונה היא גם שנת סטאז', בה עובדים הווטרינרים בהתהוות במחלקות השונות בבית־החולים הווטרינרי האוניברסיטאי בבית דגן. כשמסלול ההכשרה הזה מסתיים, הם נפרדים מהאזרחות ומגויסים לשירות קבע.
נראה שמלבד גימלים, מערך הווטרינריה מספק לבעלי החיים בשירות הצבא כל צורך אפשרי. "מתוקף תפקידי אני עוסקת בכל מה שקשור באחזקה של בעלי החיים", אומרת רס"ן ד"ר פנצר. הדבר כולל קביעה מדוקדקת של כל תנאי המחיה של בעלי החיים בצבא, טיפולים רפואיים מונעים (כמו חיסונים) וטיפולי חירום, וכמובן מתן האוכל הטוב ביותר שאפשר לספק לכלבים המבצעיים של צה"ל – בקיצור, תנאי שירות שלא היו מביישים אף חייל. כלב צבאי זכאי גם לטיפולי שיניים, ניתוחים שונים ואפילו סיוע פסיכולוגי.
"יש לפעמים גם עבודה על בעיות התנהגות", מרחיבה ד"ר פנצר. "לדוגמה, מגיעים אלינו כלבי אבטחה ממקומות שונים ואנחנו לא תמיד יודעים מה עבר עליהם, ולפעמים מגיעים כלבים שעברו התעללות. אנחנו מצליחים לשקם אותם בעזרת אילוף נכון, וכלבים שלא נתנו לאף אחד להתקרב אליהם פתאום מרשים לאנשים ללטף אותם, לתת להם אוכל – זה סיפוק גדול מאוד". ומה באשר לקבוצה השנייה? מגורמים בשטח אנו לומדים שפרות שנכנסות לשדות מוקשים וציפורים שמתנגשות במטוסים בהחלט לא משמחות את צה"ל. מעבר לתאונות ולנזקים שמקרים כאלה גוררים, ישנן חיות רבות שגם מפיצות מחלות. לחזירי הבר שפורצים לא פעם לבסיסים, יש מערכת הורמונלית כמעט זהה לזו של בני־האדם, ולכן חלק מהמחלות שהם נושאים עלולות לעבור להולכים על שתיים.
דווקא בזירת הכלבים לא נשקפת סכנה לחיילי צה"ל. "חיילים לא נדבקים מכלבים, בוודאי שלא בכלבת", מדגישה ד"ר פנצר. ובאשר למחלות האחרות - אל חשש, המערך הווטרינרי משנס מזרקים, ודואג למנוע תחלואה בקרב חיילים על ידי חיסונים שונים והסברה נכונה. "אנחנו מנחים את המפקדים בכל מה שנוגע למניעה של תחלואה", מציינת ד"ר פנצר. "מבהירים כי יש לשמור על היגיינה על ידי ניקיון הבסיסים, וכן למנוע כניסה של בעלי חיים משוטטים לתוך המחנות".
לאמות לסחיבת ציוד
הלאמות הגיעו אלינו מדרום אמריקה, שם הן הורגלו לתנאי מזג אוויר קיצוניים. אולי בשל כך הן מוכרות כחיות שקטות וממושמעות, שלא מתרגשות מהליכה ממושכת בחום הישראלי, ואפילו מוכנות לשאת משקלים. בצה"ל נעזרים בלאמות בתרגילים ובאימונים, וכמה מהן אפילו לקחו חלק פעיל במלחמת לבנון השנייה. ללאמות, אם תהיתם, גם אין בעיה עם מסוקים, כך שניתן להעביר אותן ממקום למקום במהירות.
"אנחנו משתמשים בלאמות כדי לסחוב ציוד וגם כדי שיאכלו את העשב", מסביר קצין מילואים המעורה בנושא. "האקלים והשטח בארץ הם שטויות בשבילן, זה לא מאתגר אותן אפילו".
אנטילופות צבאיות
אם גם לכם יצא לקושש את העשבייה מסביב למגורי הרס"ר, ודאי תשמחו לשמוע שלבסיסים רבים הוכנסו אנטילופות מסוג "איילנדים" ו"רעמי סהרה", שידועות בחיבתן לעשבים שוטים. המטרה היא לא להקל עליכם, אלא למנוע שריפות.
כבר בשנת 1988 הגיעו אל אחד ממחסני הנשק של חיל האוויר "רעמי סהרה", ובשנת 2005 זכו במחנה נעורה ובמרכז תחמושת נחל שורק ב"איילנדים" שהובאו ישירות מהספארי. אבל לאחרונה היחסים בין האנטילופות לצה"ל עלו על תלולית חול. "הבאנו 30־40 'איילנדים', וכיום יש לנו עדר של 100־150 ראש. כשעדר מתרבה בלי סוף בתוך בסיס סגור זה כבר די בעייתי, ואתה מוצא את עצמך מתקשה לשלוט בעניין", מספר סא"ל אמנון אלוש, מפקד בסיס נחל שורק. "לפעמים עדר חוצה בבהלה את הדרך והנהג נבהל וסוטה ממנה, וזה נגמר בתאונות קלות".
>> נושמים צבא? לסיפורים הכי מעניינים, הצטרפו לפייסבוק של פז"ם
חיל האוויר vs ציפורים
לישראל שלנו יש מיקום גאוגרפי מיוחד, ולכן כ־500 מיליון ציפורים עוברות דרכנו בנדידתן בכל אביב ובכל סתיו. מספר שמשרד התיירות יכול בינתיים רק לחלום עליו.
זה אולי נשמע מגניב, אבל התנגשות ציפור במטוס מסוכנת מאוד: לאורך השנים איבד חיל האוויר הישראלי 11 מטוסים מפגיעת ציפורים, 75 תאונות הסתיימו בנזק של מעל מיליון דולר, ושלושה טייסים נהרגו. מעבר לנזקים הקשים האלה, הציפורים גורמות פעמים רבות לשיבושי תעופה ולעיכובים. למעשה, רק לפני כשבועיים נאלץ טייס שהטיס את מפקד זרוע היבשה, האלוף סמי תורג'מן, לבצע נחיתת חירום עם המסוק אחרי מפגש לא מתוכנן עם בעל כנף.
מה שכן, לציפורים יש כנראה מוח של ציפור, כי הן עוברות בכל שנה בתקופות קבועות ובנתיבי טיסה מדויקים. לפני כמעט 30 שנה התגלו הנתיבים האלה, ובהתאם לכך יצאו פקודות אמ"ץ (לא אגף המבצעים - אלא אזור מוכה ציפורים), שהקטינו את הפגיעות ב־76 אחוז.
גם היום ממשיכים לעקוב אחרי הציפורים. בשימוש צה"ל יש שלושה מכ"מים לגילוי ציפורים, ובקריה קיים מוקד מרכזי העוסק כולו בעניין. "זו בעיה משמעותית שדורשת טיפול והתייחסות, לא רק בחיל האוויר אלא גם בעולם כולו", אומר רס"ן עודד עובדיה, רמ"ד ציפורים בחיל האוויר. "אצלנו בישראל הבעיה משמעותית במיוחד כיוון שיש לנו מעט מרחב אווירי, והרבה מאוד ציפורים".
פרות בשדות מוקשים
בפעם הבאה שתצאו לתרגיל רטוב, תדעו שהדבר דרש תיאומים בין רשות המרעה לבין צה"ל, כדי ששום פרה לא תמסור חלילה נשמתה לשביל החלב בגלל פגיעה של כדור תועה.
גם ניווטים, שעוברים לא פעם דרך שטחי מרעה, מחייבים שיחות עם רועים ובוקרים. עם זאת, לעתים קורה שחיילים שרוצים לסיים את הניווט מהר חותכים את גדרות הבקר והצאן, או משאירים אחריהם שערים פתוחים. "במקרים כאלה הרבה פרות בורחות", אומר ראש רשות המרעה במשרד החקלאות, שמוליק פרידמן. "לפעמים הן מגיעות לכביש ובכך מסכנות גם את עצמן וגם חיי אדם".
מי שרועה את צאנו ברמת הגולן גם מתמודד עם בעיה של שדות מוקשים, שנמצאים בסמוך לשטחי המרעה ובתוכם. "השדות גודרו על ידי משרד הביטחון, אבל הגדר נועדה לסימון בלבד ולא למניעת מעבר", מסביר מרכז עדר בקר בקיבוץ גונן, יעקב פוקס. "הפרה רואה דשא גבוה וטוב יותר, דוחפת את הראש ולאט־לאט נכנסת לתוך שדה המוקשים".
זהירות, חזירים בבסיסים
מה עושים כשמגיע חזיר בר לש"ג? זו לא התחלה של בדיחה, וגם לא נוהל חדש למעצר חשוד. למעשה, מדובר בבעיה די רצינית שמטרידה בסיסים רבים, בהם פלמחים ומרכז תחמושת במרכז הארץ.
"יש ציידים שמנסים לצוד חזירי בר, והחזירים, כדי להציל את נפשם, בורחים לתוך הבסיס, ובכוחם הרב פורצים את הגדר ויוצרים בה חורים. זאת סכנה גדולה כי היום נכנס דרך החורים האלה חזיר ענק ומחר ייכנס גנב או טרוריסט", אומר רס"ן יוסי טובי, מפקד מרכז התחמושת. "לפני כחודש להקה של חזירים הפתיעה סיור, והנהג סטה והתנגש בגדר. החזירים גם מהווים מטרד סביבתי - חיילים מנקים את הבסיס יפה כל יום, והחזירים מתנגשים בלילה בפחי האשפה ומפזרים פסולת".
"במקום שבו שמר כלב מעולם לא חדר אף אחד"
כשחושבים על כלבים וצה"ל, מיד חושבים על יחידת "עוקץ". ואכן, היחידה מגדלת בכלביות ייעודיות כלבים מסוג רועה גרמני, בלגי והולנדי, אותם היא מפעילה למטרות שונות: תקיפה, מרדף, חילוץ והצלה, גישוש ואיתור אמל"ח וחומרי נפץ. הכלבים האלה מופעלים על ידי כלבנים וכלבניות של היחידה שחוברים ביחד לכוחות בשטח למשימות מבצעיות, לפעילות בט"ש ולסריקה.
אבל מלבד "עוקץ", גם מערך הגנת המחנות נעזר בהולכים על ארבע. הכלבים במערך פועלים בבסיסי חיל האוויר, חיל הים ואט"ל, ומחולקים לשתי קבוצות: יש כלבי שמירה שמאבטחים את הבסיסים, ויש כלבי מרדף, המוקפצים במקרה של פגיעה בגדר ומנהלים מרדף וגישוש אחר החודר.
כל הכלבים במערך עוברים אילוף מיוחד על ידי חיילים שסיימו קורס ייעודי בחצור. כלבי הגישוש והמרדף גדלים בגורייה ייעודית, וכמו ב"עוקץ" גם הם מסוג רועה גרמני ובלגי. לעומת זאת, את כלבי השמירה אוספים אנשי המערך מעמותות שונות, כמו "צער בעלי חיים" או רשויות מקומיות. "הכלבים שמגיעים אלינו עוברים קודם כול הערכה פסיכולוגית - בודקים את אישיותם ומאפיינים כמו לדוגמה חרדות נטישה", מספר רמ"ד כלבנות בחיל האוויר, רס"ב אמנון יפרח. "הכלב הוא השומר האולטימטיבי - אין לו גימלים, אין בר מצווה שצריך לצאת אליה ואין אמא חולה בבית. הוא לא בוכה שיחליפו אותו בעמדה וההרתעה שלו מוכיחה את עצמה. עד היום במקום שבו שמר כלב מעולם לא חדר אף אחד".